רגע לפני הפסקת הפרסומות בתוכנית שש עם עודד בן־עמי, שודר פרומו לכתבה על סרטון ישראלי שזכה ל־12 מיליון צפיות בטיקטוק ושני מיליון לייקים. הטיזר היה מסקרן, ואני חיכיתי בסבלנות עד לתום מקבץ הפרסומות הארוך כדי לראות את הסרטון המצליח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כוכבות הרשת שמחברות את ישראל לעולם הערבי
– תרגיעו: ארה"ב תמשיך להתקיים גם אחרי הבחירות
– איומים לחוד ותקציבים לחוד: כחול לבן בנקודת הכרעה
תחת הכותרת המבטיחה "הסרטון המצחיק של השבוע" הופיעו שלוש נערות שרוקדות לצלילי שיר של בריטני ספירס. תוך כדי הריקוד אחת מהן מטפסת על כיסא ונופלת איתו. שתי החברות שלידה לא רצות אליה לראות שהיא בסדר, אלא מביטות בה במבט ספק מאוכזב – ספק מזועזע, וכמובן פורצת בצחוק מתוך מבוכה.
עם יד על הלב כולנו צוחקים מנפילות בסרטונים או במציאות. במיוחד נפילות שהמועד אוחז במשהו ומושך איתו, או שהצורה שבה הוא מסיים אותה היא לא שגרתית. אבל בסרטון הזה לא היה דבר מלבד השפלה. הייתה בו נערה שחולמת לרקוד כמו בריטני, ורוצה שכולם יראו איך היא רוקדת יפה ויעשו לה לייקים. אבל ברגע אחד, חוסר שיווי משקל גוזל ממנה את החלום והיא מתרסקת לרצפה.
הלייקים הצוחקים לא משחקים כאן את תפקיד המעודדים, אלא את הלועגים. ואיכשהו, הרצון לראות מישהו נכשל הפך לספורט לאומי. תשאלו את משה בר־סימן־טוב, רוני גמזו, או כמעט כל מי שניסה לתרום את חלקו לחילוצה של ישראל ממשבר הקורונה.
ברשת החברתית טיקטוק, שנחשבת לפופולרית ביותר בקרב בני נוער, יש שפע של כוכבים, ריקודים מיוחדים ואפילו נציגות ישראלית מכובדת בדוגמת השחקנית אנה זק בעלת 4.8 מיליון העוקבים. אבל אין בה רחמים ואין בה אהבה. הסרטונים שבהם מופיעים בני נוער בעלי עודף משקל או מראה משונה זוכים למספר הצפיות הרב ביותר, ולמספר החיקויים הגדול ביותר.
כמובן שזה לא קורה מטעמי מצפון אלא מטעמי בריונות, ויעידו על כך התגובות האיומות לסרטונים, שהן חלק מההתנהגות הנורמטיבית שם. וזה עוד מבלי לדבר על התכנים הקשים באמת שעולים בסרטונים. לדוגמה אנשים שמספרים על אלימות קשה שחוו בעצמם, או ממציאים משחק שגורם לאחרים להשתתף במעשים שפוגעים באחרים.
בסיום האייטם הכתב הרגיע שלנערה לא קרה כלום כתוצאה מהנפילה, אבל שכח לדווח שלנו כחברה כן קרה משהו – הפכנו עיוורים לרוע.
