בשבוע שעבר כתבנו כאן על הצוללות ושמותיהן, ונמריא כעת השמיימה, אל המטוסים – הזוכים גם הם להגיע לכותרות סביב פרשיות כאלו ואחרות. המילה מטוס נשמעת לנו כמילה ותיקה בעברית, אך היא נמצאת איתנו פחות ממאה שנה, וזאת בזכות התעקשותו של המשורר חיים נחמן ביאליק, שהיה גם חבר פעיל בוועד הלשון העברית וחידש לא מעט מילים עבריות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כוכבות הרשת שמחברות את ישראל לעולם הערבי
– תרגיעו: ארה"ב תמשיך להתקיים גם אחרי הבחירות
– איומים לחוד ותקציבים לחוד: כחול לבן בנקודת הכרעה
המטוס בכלל – לא רק שמו אלא כלי התעופה עצמו – הוא המצאה די חדשה. ידועה הדוגמה שמביא הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה למסכת אבות, לכך שאפשר לדמיין משהו לא מציאותי בתכלית: "ירכיב זה הכח (=הדמיון) דברים שלא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, וחיה בעלת אלף עינים". אז חיה בעלת אלף עיניים ואדם שראשו בשמים עדיין איננו מכירים, אך ספינות ברזל הרצות באוויר הפכו עבורנו למחזה יום יומי.
לכלי הטיס הראשונים, מעין כדורים פורחים מאורכים הניתנים להיגוי, אכן קראו בעברית המתחדשת בשם "ספינות אוויר" – אך כשהומצא המטוס בידי האחים רייט בארצות הברית דרוש היה למצוא עבורו שם חדש. במשפחת בן־יהודה חידשו את המילה אווירון (לא ברור לגמרי אם זהו חידוש של האב אליעזר או של הבן איתמר), מילה הדומה בצלילה לשם הצרפתי למטוס, avion. פעולת הטיסה של האווירון נקראה בשם עֲפִיפָה או עֲפִיָּה, והטייס נקרא בעיתוני התקופה בשם מְעוֹפֵף.
הנה דוגמה לכתבה מאותן שנים, טרם חידוש המילה מטוס והשימוש בשורש טו"ס בכלל. כך דיווח עיתון "האור" של בן־יהודה בשנת 1913 על מותו של וילבור רייט, אחד משני האחים בעלי המעוף.
"וילבור רייט הוא האיש שיצר את הכנפים להאדם. שגלה את סוד הכנפים של הציפורים ועלה בידו לחקות את מעשה הפלא הזה… ביום י"ז בדצמבר שנת 1903 ניסו וילבור ואורוויל בפעם הראשונה עפיפה גדולה בהאווירון שלהם. זה יום גדול בדברי הימים. וילבור עלה על השטח, ולעיני קהל גדול נשמע קול משק הכנפים של האדם-עוף".
שתי הערות על לשון בן־יהודה כאן: הוא כותב "להאדם" או "בהאווירון", ולא כפי שכותבים בעברית רגילה – לָאדם, בָּאווירון, בהבלעת ה"א הידיעה. הסיבה למנהגו של בן־יהודה (וכך עשו גם כותבים אחרים) היא אי האפשרות לנקד את הטקסט בעיתון. לכן, כדי להבדיל בין "בְּאווירון" לבין "בָּאווירון", הוא לא השמיט את הה"א במקרה האחרון. בתנ"ך יש מקרים בודדים שבהם הה"א אינה נבלעת (למשל בתהילים – "ה' בְּהַשָּׁמַיִם חסדך"), ולכן דרך זו הייתה כשרה בעיניו.
הערה שנייה: כשהוא כותב שווילבור רייט עלה "על השטח", הוא מכוון לשם עברי נוסף שהמציא עבור המטוס, מלבד האווירון – "שטח אווירי", תרגום מילולי של השם הלועזי aeroplane – משטח אווירי.
כנגד השימוש באווירון יצא חוצץ ביאליק – שלא הסתיר את הסתייגותו גם מחידושים נוספים שיצאו מבית בן־יהודה. לטעמו של ביאליק השם אווירון היה אוורירי מדי (ואגב, גם המילה אוורירי היא חידוש של ביאליק) – ולא הביע את פעולת הטיסה המהירה. הוא הציע אפוא להשתמש בשורש המקראי טו"ס, המופיע פעם יחידה בספר איוב בקשר למעוף הנשר: "כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל". המילה יטוס כתובה בתנ"ך אמנם בש' שמאלית, אך במקורות חז"ל, וכך גם בארמית, השורש נכתב בסמ"ך (למשל בתלמוד הירושלמי: "חמישים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל").
הצעתו של ביאליק נתקבלה, וכך החלו להשתמש במילה מטוס, וכן בפעלים טס והטיס, בשם המקצוע טייס ובשם הפעולה טיסה. המטוס אמנם לא הטיס לגמרי את האווירון, ועדיין שרים הילדים על האווירון שייקח אותם למרום – אך איש כבר אינו מכנה את הטיסה בשם עפיפה, והאוחזים בהגאי המטוס כבר אינם מעופפים, אלא טייסים מיומנים ומנוסים.
