מכירים את זה המצבים האלו, שהתחלנו פרויקט מסוים בעסק שלנו, השקענו בו משהו מעצמנו, מהכסף שלנו, מההתלהבות, מהנשמה, ולמרות זאת אנחנו מפסיקים אותו באמצע?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כוכבות הרשת שמחברות את ישראל לעולם הערבי
– תרגיעו: ארה"ב תמשיך להתקיים גם אחרי הבחירות
– איומים לחוד ותקציבים לחוד: כחול לבן בנקודת הכרעה
או כשאנו לומדים מקצוע או מקבלים הכשרה בתחום שאנו ממש אוהבים, מתחילים להקים את העסק, נתקלים בקשיים, ממשיכים למרות זאת: נוקטים בפעולות שיווק, מעלים פוסטים, חוברים לקבוצות נטוורקינג, מקימים אתר אינטרנט, ומגלים שבכל זאת זה לא עובד כפי שציפינו. ואז, פעמים רבות אנחנו פשוט מרימים ידיים, מוותרים על החלום. חושבים בטעות שכנראה "אין לנו את זה", ושזה שייך רק לאחרים.
אז לכל מי שמרגיש ככה, או אולי רק לפעמים, כדאי להמשיך לקרוא על "תאוריית קוביית הקרח". נניח שיש לנו קוביית קרח, והמטרה שלנו כרגע היא להפשיר אותה. אם בחדר שוררת טמפרטורה של 10 מעלות מתחת לאפס, לא יקרה לה כלום. אם נחמם את החדר, נעלה את הטמפרטורה במעלה אחת ונגיע ל-9 מעלות מתחת לאפס – עדיין לא יקרה לקוביית הקרח דבר. אם נמשיך ונעלה את הטמפרטורה בכל יום במעלה אחת עדיין לא יקרה דבר. עד שהחדר יתחמם ויגיע לאפס מעלות, ואז למעלה אחת. רק אז הקובייה תתחיל להימס.
כביכול העלייה של הטמפרטורה במעלה אחת בלבד עשתה את השינוי. אבל זה לא ממש ככה. לולא הדרך ממינוס 10 עד 0 לא היינו יכולים לקבל את התוצאה שקרתה במעלה האחרונה. כלומר העבודה שלנו לא התבזבזה אלא, מאוחסנת.
המחסן הזה שאנחנו בונים, הוא חלק מהחוסן שאנו מפתחים לעצמנו. מבחוץ זה נראה כאילו ההצלחה קרתה בין לילה, אבל האמת היא שקדם לה תהליך, תוכנית פעולה, הרבה צעדים קטנים, הצלחות קטנות, וגם כישלונות – חלקם קטנים וחלקם, מה לעשות, גדולים.
ושימו לב כמובן לסיכולי האותיות המרגשים בעברית שלנו – מאוחסנות, מחסן וחוסן. חשוב לזכור שאנו לא שולטים על התוצאה אבל כן שולטים על ה"כוכב" שלנו הבנוי משישה קודקודים:
- התפיסות שאנו מאמצים – האמונות שבונות את הדרך שבה אנו מעניקים משמעות למה שקורה לנו, או קורא לנו. כן, אות אחת יכולה לשנות לנו את כל הסיפור, וזה בדיוק העניין.
- כתוצאה מכך יעברו לנו מחשבות מסוימות בראש
- שיעלו בקרבנו רגשות
- שיעניקו פרשנות לאירועים בחיים
- המילים בהן נבחר לדבר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו
- וכמובן המעשים – שבראשם ההרגלים שלנו
אז בפעם הבאה שתחשבו לנטוש משהו באמצע, תזכרו את קוביית הקרח, אולי הגעתם רק למינוס שתי מעלות, ואוטוטו תגיע הפריצה? במקום לנטוש, ניעזר בחוסן המאוחסן במחסן הווירטואלי שלנו, שזו למעשה התודעה האישית של כל אחד.
וזה? סיפור חיינו. ככל שנגביר את המודעות העצמית לכל מה שקורה לנו ומנהל אותנו באופן אוטומטי, נוכל להמשיך בדרך עד לתוצאה המיוחלת. נהיה ערים לאמונות מגבילות ששוכנות אצלנו, למחשבות שעולות, ונחשוב איך להפוך אותן לחיוביות או מועילות.
נלמד איך לתת פרשנות מיטיבה לרגש שמציף, לדבר דיבור מקדם ומיטיב, לסגל הרגלים שמקדמים אותנו וטובים לנו לטווח הארוך, לא רק כאלו שמעניקים לנו עונג בטווח המיידי, כדי שנוכל להמשיך לעשות. להוציא לפועל את התוכניות למרות שעדיין לא רואים תוצאות בשטח. כך נוכל להתקדם בדרך לעבר המטרות וההגשמה שלנו.
