במוצאי שבת, אני מניח, מיד אחרי שנפגש עם ראשי הסיעות החרדיות, לקח בנימין נתניהו דף וטוש שחור דק כמו שהוא אוהב, ישב לילה שלם מול הנייר ושקע עמוק אל תוך החישובים. בראש הדף כתב "בחירות" ומתחת לכותרת שתי עמודות, בעד ונגד. כך היה נוהג כל אדם בשעת משבר או התלבטות קשה. כך עושה גם נתניהו, שמשרבט ביד שמאל, בכתב גדול וקריא בדרך כלל.
בטור ה"בעד" כתב נתניהו שבחירות מוקדמות עשויות להבטיח לו את השלטון. רוב הציבור תומך בו דווקא בימים האלה וראש הממשלה יודע זאת היטב. מספיק לעשות סיבוב ברחובות הערים (לא כולל בן יהודה וארלוזורוב בתל אביב), בקניונים ברחבי הארץ, בחנויות הקטנות, במספרות או בבתי הקפה כדי להבין כי הציבור לא כועס על נתניהו, אלא על המשטרה, התקשורת והשמאל. האינטנסיביות של החקירות, סדרת החשדות האינסופית ומצעד עדי המדינה הפכו את נתניהו לאיש נרדף בעיני בוחריו בימין, והם הרוב, אבל לא רק שם. נתניהו האמין כי בחירות בזק יהפכו את התחושות הללו לניצחון גדול בקלפי. הסקרים שלו רק חיזקו את התזה.
בטור ה"בעד" רשם נתניהו מילה נוספת: מנדלבליט. פירוש הדבר שאם וכאשר נתניהו ינצח בבחירות המהירות בגדול, היועץ המשפטי לממשלה יעמוד בפה פעור. התמיכה העממית המאסיבית של הציבור, שיודע בדיוק במה נתניהו הסתבך ומה ממליצה המשטרה – עשויה להרתיע את היועץ המשפטי לממשלה כאשר הוא יעמוד בפני ההחלטה אם להגיש נגדו כתב אישום בתיקי 1000 ו-2000. לא יהיה לו פשוט ללכת נגד רצון העם, כך אומר נתניהו לעצמו, ומוסיף לדברים סימן קריאה או שניים.
בטור "הנגד" כתב נתניהו שהוא עלול גם להפסיד את הבחירות, או לפחות שמדובר בהימור כבד מדי על שנה וחצי נוספות בשלטון. נתניהו יודע היטב כי הבחירות, אילו יוקדמו, יעסקו בנושא אחד בלבד מהיום הראשון ועד היום האחרון: השחיתות של השלטון, תיקי החקירה ודרכי ההתנהגות הנואלים של ראש הממשלה ורעייתו. אלה לא האלמנטים שלו. קמפיין "אני מאשים" מתאים למפלגות קטנות ולמנהיגים של ציבור שמרגישים מקופחים. אריה דרעי עשה על פרשות השחיתות שלו 17 מנדטים בבחירות 1999. אבל זה לא מתאים לראש ממשלה שמוביל מדינה ורוצה להמשיך ולהנהיג את ישראל גם בשנים הקרובות.
נתניהו יודע שמערכת בחירות בעת הזו תהיה קשה ואלימה סביב נושאים, מושגים ומינוחים מהעולם העברייני: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, קופונים, עדי מדינה וכו'. נתניהו יודע כי במערכת הבחירות הזו הוא יצטרך להתמודד מדי יום עם מערכות החוק ומול משטרה נחושה להעמיד אותו לדין, שמחזיקה ביד אמצעי תעמולה אינסופיים. ונתניהו הרי חולם על בחירות אחרות, שבהן הוא יכול להבליט את היתרונות שלו. הוא רוצה לעסוק במדיניות החוץ, בקשרים שטווה עם מדינות בעולם, באיום האיראני, בהישגים ביטחוניים, בגדר הביטחון, ביחסים המיוחדים שלו עם נשיא ארצות הברית. נתניהו היה רוצה להקרין בשידורי התעמולה את אותן השקופיות ולהעביר לבוחרים את התכנים מהנאום שלו בוועידת איפא"ק. אבל איפה? מי יתעסק בנושאים החשובים האלה בבחירות שהוא מקדים בגלל הבעיות המשפטיות שלו?
ביום ראשון בערב, כאשר הבין נתניהו כי הוא לא יכול לעשות בחירות זבנג וגמרנו, הוא החל להתקפל בהדרגה ועימו גם כל השותפים הקואליציוניים שטיפסו על עץ גבוה. קרה כאן דבר מדהים. ראשי מפלגות הימין והחרדים ראו את הסקרים שבהם נתניהו מוביל בגדול, הניחו שהוא רץ במהירות לקלפי והחלו במסע בחירות מבוהל ואגרסיבי נגד ראש הממשלה ו/או נגד השותפים האחרים בעודם יושבים בממשלה. כך נפתלי בנט, שתקף את נתניהו וטען שהוא גורר את המדינה לבחירות מיותרות ויקרות בגלל הנושא הפרסונלי, וכך אביגדור ליברמן שהתנפל על בנט ושקד, וכך מירי רגב שהלכה לריב עם בנט ושקד, וכך החרדים שיצאו נגד בנט וכחלון, וכך הסיעות החרדיות שהחלו להילחם האחת בשנייה, כאילו שאין מחר.
עוד דעות באתר מקור ראשון
–עבודת העיתונאי המסקר בשטחי הרשות הפלסטינית הופכת לבלתי אפשרית
–סדק במסכה או קריצה לבוחרים: מה עובר על ולדימיר פוטין?
–צאו מהסרט שלכם: הדימיון בין אולפני הוליווד לאולפני החדשות בישראל
אגב, את ההיסטריה הגדולה ביותר זיהיתי בימים האחרונים בקרב שרי הבית היהודי, שחוששים מאוד לאבד שני תיקים כבירים, חינוך ומשפטים, שבהם הם אוחזים עם שמונה מנדטים בלבד, פלוס תפקיד של סגן שר ביטחון. מציאה כזו קשה יהיה להם לתפוס בעתיד. בנט ושקד ביקשו להשיג את הפשרה המיוחלת בכל מחיר ואולי הצליחו למנוע גם בריחת קולות בבחירות מהבית היהודי לליכוד ונתניהו.
וכפי שכולם טיפסו על עץ גבוה כדי לצעוק משם סיסמאות בחירות פופוליסטיות, כך הם ירדו ממנו במהירות כדי לשמור על מה שיש להם ביד. נתניהו עצמו לא דורש מכולם להישאר בממשלה שלו גם אם יוגש נגדו כתב אישום; בנט כבר לא מודיע שיתמודד על ראשות הממשלה מול נתניהו בבחירות; החרדים מוכנים להצביע בעד התקציב ולדחות את חקיקת חוק הגיוס גם לתוך הפגרה, וליברמן משדר שהוא יצביע נגד, אבל יישאר בממשלה. זו הפוליטיקה במיטבה, או במרעה. אם יש בחירות, כולם זאבים שוחרים לטרף. אין בחירות – כולם פודלים דורשי טוב.
הרבה חברי כנסת אולי מחייכים היום. בלילות האחרונים הם לא ישנו. במערכות הבחירות למדנו כי שליש מחברי הכנסת ולפעמים יותר, לא חוזרים לבית הנבחרים אחרי יום הבחירות. הפתק בקלפי הוא מבחינתם מכתב פיטורין מג'וב החלומות שהשיגו בעמל כה רב, מה שכרוך ביציאה למשבר לא פשוט בחיים. החבר'ה האלה חסכו מעצמם כנראה את הטראומה, או שמא רק דחו אותה לאמצע או סוף 2019.
