לפני כמה ימים הגננת של חיה התקשרה אלינו והודיעה לנו שחיה תהיה פנסאית בשבוע הבא בגן. מה זה אומר פנסאית, או, זה גם מה שאני שאלתי, והגננת ענתה לי שמעכשיו בכל שבוע בגן של חיה תהיה ילדה אחת, או ילד אחד, ש"יאירו את הגן במעשים טובים", הם יסתובבו עם "פנס" ויעזרו לגננות, וידאגו לכל הילדים, ובגלל שחיה שלנו היא חיה אגמון, אז היא ראשונה בהכול, כי אגמון זה שם כזה שמקריאים בהתחלה, גם אני כל החיים הייתי ראשון בכל הרשימות, חוץ מבקורס מ"כים כשהיה לי אברג'יל בצוות, בקיצור, חיה האהובה שלי המתוקה שלי הייתה הפנסאית הראשונה בגן, ככה מרים הגננת אמרה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כיצד חז"ל הפיקו תועלת לימודית משאלה "מיותרת"
– שלום או הסדרה: המהלכים שטראמפ יכול לקדם בזמן הקרוב
– מתעצבנים וצופים, נעלבים וחוזרים: הרגלי הצפייה של הימין הישראלי
וביום ראשון שעבר, בשמונה בבוקר, חיה הפנסאית נכנסה לגן, בשמלה חגיגית, וצמה מהודקת, וסנדלים כאלה חמודים שעושים אורות כשהולכים, והגננת שמה לה מין כתר חמוד על הראש – "פנסאית בפעולה", ובמפגש הבוקר היא ישבה ליד הגננת, כי היא הפנסאית של השבוע! וכל היום היא הסתובבה עם הכתר על הראש, ובכל פעם שמישהו היה עצוב בגן, היא ניגשה אליו, וחיבקה אותו, ולקחה אותו לפינת הרגשות, ושאלה אותו איך הוא מרגיש. פינת הרגשות של הגן, זו מין פינה כזאת עם המון סמיילים כאלה, עצובים, ושמחים, ובוכים, וצועקים, ועצבניים, ועייפים, ומבולבלים, והילדים באים לשם כדי לדייק את עצמם, כדי לנסח בצורה טובה יותר מה הם מרגישים, וזה מה שחיה עשתה, היא לקחה את הילדים לפינת הרגשות ושאלה אותם איך הם מרגישים, זה התפקיד של הפנסאית.
ובכל פעם ששני ילדים התווכחו או רבו על איזה משחק, חיה ניגשה אליהם, וניסתה לעזור להם. היא שאלה אותם מה קרה, וניסתה להבין, ביחד עם הגננת, איך אפשר לעזור. ואם ילד אחד צעק או בכה, חיה לקחה אותו לפינת הרגשות, יש שם חוברת כזאת חמודה, עם תמונות של ילדים נרגעים, ילד שותה מים, ילד קורא ספר, ילד מחבק את הגננת, וחיה פתחה את החוברת הזאת ושאלה את הילד, אולי אתה רוצה לשתות מים, אולי אתה רוצה לקרוא ספר, איך אתה רוצה להירגע, והילד אמר לה איך הוא רוצה להירגע, וחיה עזרה לו, היא הביאה לו את המים שלו, או את הספר שלו, ולפעמים היא אפילו חיבקה אותו כדי שלא יהיה עצוב.
זה היה שבוע מתוק מדבש, בכל פעם שאספנו את חיה מהגן העיניים שלה נצצו באור צלול. ככה זה, מתברר, כשכל היום עוזרים לילדים אחרים, ככה זה כשכל היום מפייסים ומרגיעים, ככה זה כשיושבים ליד הגננת במפגשים, כשמחלקים את הפירות בטעימה, כשעוברים בין הילדים עם קופת הצדקה, ככה זה, מתברר, כשרגישים, כשדואגים, כשמנחמים, ככה זה, כיף להיות פנסאית.
* * *
זה אולי נשמע מוזר, אבל חיה יצאה מהשבוע הזה ילדה אחרת, היא עכשיו קצת יותר בוגרת, וקצת יותר רגישה, וקצת יותר מחוברת לעצמה. כשהיא בוכה היא מהר מבקשת מים כדי להירגע, כשנח מתעצבן היא ניגשת אליו ומביאה לו ספר, וכשאני נאנח בצער על כאבי הגב שלי שחזרו להתעלל בי, היא ניגשת אליי ומלטפת אותי בעדינות.
ואם זה לא מספיק הזוי, גם אני סיימתי את השבוע הזה קצת אחרת, לא יודע, קשה לי לדייק את זה במילים, אבל הפנסאות הזאת, של חיה, גרמה גם לי להתפַּנֵס קצת, לא יודע, משהו עובר עליי בימים האלה, אני לא בדיכאון, אבל אני נושק לו, הגב שלי כואב, והעיניים שלי שקועות, והלב שלי עייף, אני ישן מלא, ואוכל מלא, וקשה לי להתרכז, לא יודע מה עובר עליי, אבל בזכות חיה, והגננות שלה, פרומי ומרים, אני פתאום שואל את עצמי מה אני מרגיש, ולמה אני מרגיש את זה, וזה הכי חשוב לשאול את זה, זה הכי חשוב.
וואי איך בא לי שמישהו ייקח אותי לפינת הרגשות וישאל אותי מה איתי, איך בא לי שמישהו יקרב אותי למין לוח כזה, עם מלא פרצופים, אחד מחייך, ואחד עצוב, ואחד כועס, ואחד מבולבל, ואחד כזה בלי פה בכלל, ויחבק אותי וישאל אותי, מה אתה מרגיש יאיר, מה אתה מרגיש, איך בא לי שמישהו יביא לי חוברת כזאת, עם כל מיני ציורים כאלה, ציור של מישהו שותה קפה ואוכל עוגת פרג, וציור של מישהו משחק כדורסל, וציור של מישהו יושב מול הים בשקיעה, וציור של מישהו מטייל עם הבת המתוקה שלו בטבע, איך בא לי שמישהו יפתח לי חוברת כזאת וישאל אותי, מה אתה רוצה יאיר, מה בא לך לעשות עכשיו כדי להירגע, ואני אחייך ואצביע על הציור של הים, וגם על הציור של הקפה! אני רוצה קפה ועוגת פרג בים בשקיעה, זה מה שאני רוצה עכשיו, זה מה שיעשה לי טוב.
אחחח החיים כל כך מוזרים עכשיו, ככה אני מרגיש, כולם מבולבלים, הלומים, ספוגים ברגשות ובתסביכים, הקורונה הזאת איתנו כל כך הרבה זמן, ועדיין לא הבנו כלום, אף אחד לא מבין שום דבר, זו ההרגשה. החיים סבוכים עכשיו, זה זמן מושלם לפנסאות, זה זמן מושלם לרגישות, לדאגה, לאכפתיות, יש כל כך הרבה אנשים שצריכים עזרה עכשיו, יש כל כך הרבה נשמות שצריכות לדייק את עצמן כרגע, העולם צמא לחסד, העולם צמא לנחמה, העולם צמא עכשיו לפנסאים.
