הבחירות בארצות הברית התמקדו באישיותו של המנהיג יותר מאשר בסוגיות של מדיניות. ההבדלים הכלכליים בין טראמפ וביידן לא באמת גדולים – ביידן לא מאוד סוציאליסט, וקשה להאשים את טראמפ בכך שעשה עבודה גרועה בניווט הכלכלה האמריקנית. במשך שלוש שנים ורבעון אחד כלכלת ארה"ב הייתה במצב מצוין: הצמיחה הייתה גבוהה וממושכת, עסקים פרחו, שוק המניות עלה, והאבטלה ירדה לשיא של חמישים שנה. ואז, בדיוק בשנת הבחירות, הכלכלה האמריקנית נפלה מצוק, לרוע מזלו של דונלד ג'יי טראמפ.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המנהל האזרחי הרס בנייה בלתי חוקית ערבית בחאן א-לובן
– רחובות וושינגטון מתוחים לקראת עימות פוטנציאלי על תוצאות הבחירות
– מכון ויצמן: כך המוח שלנו מייצר רעיונות יצירתיים
הקורונה פגעה במשק האמריקני בעוצמה ומהירות של התנגשות חזיתית. הירידה בצמיחה הייתה חדה, ולולא חבילת סיוע אימתנית בגובה 2.2 טריליון דולר (לא, לא מדובר בשגיאת כתיב) ותוספת לדמי האבטלה בסך 600 דולר לשבוע, מיליוני בתי אב בארצות הברית היו מתרסקים. הדמוקרטים האשימו – ובצדק – את טראמפ בכישלון הטיפול במגיפה, אבל הרפובליקנים ראו בה "כוח עליון" וייחסו לטראמפ את הכישרון לטפל במשבר הכלכלי שמגיע בעקבותיה. נתוני הצמיחה היפים של הרבעון השלישי של 2020, שהראו גידול שיא של 33 אחוזים לאחר הקלת המגבלות על פעילות עסקים, התפרסמו ימים מספר לפני הבחירות אבל לא הספיקו לשנות את הגל. נזקי הקורונה היו כבדים מדי, והבחירות צמודות במיוחד.
לפתחו של הנשיא האמריקני הבא תונח המשימה המורכבת של השתלטות על המגפה, אבל חשובה ממנה תהיה מלאכת שיקומה של הכלכלה האמריקנית. האיש שישב בבית הלבן בארבע השנים הקרובות יצטרך להוביל חבילת סיוע חדשה, שהדיונים עליה נדחו עד לאחר הבחירות (למקרה שחשבתם שרק בישראל דוחים החלטות תקציביות חשובות משיקולים פוליטיים). הרפובליקנים מעוניינים בחבילת סיוע קטנה וצנועה של כשני טריליון דולרים, ואילו הדמוקרטים מדברים על 3.5 טריליון דולרים, שימומנו על ידי העלאת מיסים משמעותית ויספקו לאזרחים רשת ביטחון כלכלית נרחבת מאוד.
כך או כך, עיכובים נוספים באישור הסיוע עלולים לפגוע בהמשך ההתאוששות ובצמיחה הכלכלית. אם משקי בית ברחבי ארה"ב יראו שמקבלי ההחלטות מהססים באישור חבילת הסיוע – ולא משנה מה היקפה – הם עלולים לצמצם את הצריכה הביתית, לדחות הוצאות ולהמשיך לחסוך את הכסף עד שהממשל יחליט לאן מועדות פניו. המשמעות תהיה האטת הפעילות הכלכלית במקום התאוששות והאצה. אישור חבילת סיוע כזו היא אפוא אחת המשימות הראשונות המוטלות לפתחו של הנשיא.
וכמובן, הקורונה עדיין כאן. המגפה המשתוללת עוד לא מאפשרת לוותר לחלוטין על המגבלות שהוטלו על הכלכלה, ואנשים עדיין לא יכולים לצאת לעבודה ולקניות כאוות נפשם. הממשל החדש יצטרך להתמודד עם מגפת הקורונה במקביל לעונת השפעת והתחלואה הגוברת בחורף, ולצידה המפגשים החברתיים והמשפחתיים בעונת החגים. טראמפ הבהיר מתחילת המשבר כי בבחירה בין שיקולי בריאות מול הכלכלה, הוא מעדיף לשלם את המחיר הבריאותי ולצמצם את הנזק הכלכלי ככל שניתן.
המגפה שינתה באופן דרמטי את הרגלי הצריכה והעבודה של האמריקנים, וענפים שלמים יצטרכו לחשב מסלול מחדש. לעובדים מתחילים יהיה קשה יותר להשתלב בשוק
כדי להתמודד עם הבעיה הבריאותית שהיא בכל זאת חמורה, אמיתית וקשה, העדיף טראמפ להטיל את כל יהבו של הממשל על פיתוח חיסון לקורונה. מבצע "מהירות על חלל" (warp speed) נועד להפיק ולספק 300 מיליון מנות של חיסון בטוח ויעיל עד ינואר 2021. האסטרטגיה היא להאיץ את הפיתוח, הייצור וההפצה של החיסון, כמו גם טיפולים במחלה וכלי אבחון משופרים. לשם כך השקיע הממשל האמריקני מיליארדי דולרים בחברות שפועלות לפיתוח חיסון, כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, אסטרה־זנקה ומודרנה, תמורת התחייבות לספק מאות מיליוני מנות חיסון. בחודשים הקרובים נדע אם האסטרטגיה הזאת הייתה נבונה.
מי צריך משרד
בעשורים האחרונים ספגה הכלכלה האמריקנית שורה של זעזועים. בהם הפיכתה של סין לכוח כלכלי גלובלי מוביל, עלייתן של חברות הטכנולוגיה הגדולות, וכמובן המשבר הפיננסי של 2008 והמיתון שבא בעקבותיו. למרות כל אלה, קשה לומר שארצות הברית שינתה באופן מהותי את אופייה הכלכלי או את מדיניותה המשקית. לא עוד. משבר הקורונה מחולל תמורות מבניות בכלכלה האמריקנית, והן עשויות להישאר איתנו גם לאחריו ולשנות לעומק את הכלכלה הגדולה בעולם.
המגפה שינתה באופן דרמטי את הרגלי הצריכה והעבודה של האמריקנים, ופגעה בחלקים מסוימים של הכלכלה יותר מאחרים. במהלך התקופה הזו חל גידול בצריכה של ריהוט, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, ומוצרים נוספים שמקלים על השהות המרובה בבית. לעומת העלייה ברכישת מוצרים נרשמה ירידה בצריכת שירותים ובהם מסעדות, בתי מלון, חופשות ואירועי ספורט.
במספרים, ההוצאה הצרכנית על שירותים ברבעון השלישי ירדה ב־660 מיליארד דולר בהשוואה לסוף 2019, ואילו ההוצאה על מוצרים עלתה ב־325 מיליארד דולר. ייצוא השירותים האמריקני ירד ב־25 אחוזים לעומת התקופה שלפני המגפה, שמשמעותם הפסד שנתי של כ־193 מיליארד דולר. לעומתם רוב ענפי התעשייה, מלבד אנרגיה, לא רק שמרו על כוחם אלא אפילו צמחו מהמשבר. ברשימה כלולים לא רק עסקי הרהיטים ומוצרי החשמל, אלא גם חברות טכנולוגיה ורשתות חברתיות.
גם לאחר הקלת המגבלות, ענפי הפנאי ממשיכים לסבול מקשיים ניכרים בגלל המגבלות המובנות שנובעות מאופי המגפה, כמו גם החשש של הצרכנים להשתמש בהם. עד שיפותח חיסון, הם צפויים להמשיך להתמודד עם האתגר הזה.
עסקים עברו תהליכי דיגיטציה ואוטומטיזציה מואצים, וביצעו תהליכים של עשרים שנה בתוך מספר חודשים. כללי המשחק עומדים להשתנות: המעבר הנרחב לעבודה מהבית יישאר בהיקף כלשהו גם אחרי המשבר, ואנו צפויים לראות עבודה ולמידה היברידית ברמות שונות. מי שהצליח להתאים את עצמו למציאות החדשה ירוויח, מי שלא – יישאר מרחוק.
לשינוי הזה יהיו השפעות רוחב שקשה לאמוד את היקפן. ראשית, חברות ועסקים יבחרו לצמצם את שטחי המשרדים שלהם, ויעברו ממרכזי הערים הגדולות לפרברים או לערים קטנות וזולות יותר. התהליך הזה כבר קורה עכשיו, וחברות גילו שהוא לא פוגע ביעילותן וחוסך להן כסף רב. ככל שהמגמה הזו תימשך גם ביום שאחרי, לא רק הצורך בשטחי משרדים יצטמצם אלא גם כל תעשיית השירותים הנלווית. עובדי ניקיון, תחזוקה, אבטחה, שירותי מזון, תחבורה, חנויות קמעונאיות, תעשיית הבניין, מלונות, מסעדות וכל תעשיית האירוח והתיירות – יידרשו לחשב מסלול מחדש.
ההשפעה על שוק התעסוקה העתידי תהיה עצומה; יהיו הרבה פחות משרות בשכר נמוך לעובדים חסרי השכלה ולמי שמצויים בתחילת דרכם התעסוקתית. יהיה קשה יותר להשתלב בשוק התעסוקה, ואת הקושי הזה יחוו בעיקר עובדים מהשכבות החלשות. עם התפתחותו והפצתו של חיסון תתחיל הכלכלה להתאושש, אבל ההערכות כבר כעת מדברות על כך שכשליש מהעובדים שפוטרו עכשיו לא יחזרו למקום עבודתם, ויצטרכו להשתלב מחדש בשוק התעסוקה. תהליכי הדיגיטציה והצמצומים, שנעשו מכורח הנסיבות והפחיתו את הצורך בכוח אדם, לא יחזרו לאחור. חברות גילו שהן יכולות להסתפק בפחות עובדים, והן לא תשכחנה את הלקח הזה כשהמשבר יסתיים.
לשינויים בהרגלי הצריכה והעבודה תהיה השפעה גם על שוק הנדל"ן. מחירי הנדל"ן המסחרי במרכזי הערים יורדים בגלל צמצום הביקוש לשטחי משרדים וסגירת חנויות ועסקים, אבל מנגד הריבית האפסית מעודדת אנשים רבים לקחת משכנתאות ולרכוש בתים, ומחירי הדיור עולים. כרגע הממשל מאפשר לדחות תשלומי משכנתא, ועובדים רבים נשענים על דמי האבטלה. אבל ביום שאחרי המשבר – דמי האבטלה יסתיימו וגם דחיית התשלומים תיפסק. כבר עכשיו יש מי שחושש מבועת נדל"ן שעלולה להתפוצץ בשנים הקרובות.
המגפה הכתה את הכלכלה העולמית בזעזוע הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. היא סגרה מדינות שלמות וטלטלה את שוק העבודה, את הסחר הבינלאומי ואת הצריכה האזרחית. ממשלות הפעילו אמצעים חסרי תקדים, ומתחו את ההוצאות והגירעונות שלהן ללא הבחנה. ארצות הברית לבדה שילשה את הגירעון שלה כדי להתמודד עם המשבר. בכל העולם שורר כעת מיתון עמוק, מלבד סין. דווקא במקום שממנו הופץ הנגיף לעולם כולו, מציגים התאוששות מדהימה וחזרה כמעט למצב שלפני המגפה. תגובתה המהירה והנחושה של סין הצליחה לדכא את הנגיף, והיא אולי המדינה היחידה בעולם שתחווה צמיחה ב־2020.
הנשיא הבא של ארצות הברית יצטרך לא רק להרים מחדש את האימפריה הכלכלית האמריקנית, אלא גם למצב אותה מחדש כעליונה על סין, שאיננה מסתירה את רצונה להשתלט על ההגמוניה העולמית ולהחליף את ארה"ב כענק הכלכלי המוביל. ביידן והדמוקרטים מאשימים אולי את טראמפ במלחמות הסחר עם סין, אבל במציאות – גם ביידן יידרש לסוגיה הזו. הרטוריקה הלוחמנית של "אמריקה תחילה" והעדפת התעשיות האמריקניות אולי ימותנו על ידו, אבל סביר להניח שהמכסים על תוצרת חוץ יישארו על כנם. מלחמות הסחר בין סין לארה"ב מבוססות לא רק על לאומנות כלכלית, כפי שיש המכנים אותה, אלא גם על סוגיות אמיתיות של גניבת קניין רוחני והיעדר הגנה על ידי הממשל הסיני.
להזדקן בכבוד
בחסות הקורונה, שר האוצר ישראל כ"ץ מנסה לקדם מהלך חשוב שתקוע כבר שנים ארוכות: העלאת גיל הפרישה לנשים. שבוע שעבר התפרסם כי לאחר התייעצויות שקיים עם מומחים, בכוונתו של כ"ץ להעלות את גיל הפרישה ל־64, אולי כבר בחוק ההסדרים הקרוב. בתגובה לדיווח הזה מיהרה ח"כ מרב מיכאלי להזדעק, וצייצה כי "לא מספיק לשר כ"ץ שנשים הן אלה שנפגעות יותר, ויותר קשה במשבר הקורונה, עכשיו הוא מנסה לפגוע בהן עוד יותר".
גיל הפרישה הקבוע בחוק הוא הגיל שבו העובדים יכולים לפרוש מעבודתם ולהיות זכאים לפנסיה תעסוקתית. עד 2004 עמד הגיל הזה בישראל על 60 לנשים ו־62 לגברים, וכבר אז הוא היה מיושן מאוד. מנגנוני הפנסיה בעולם המערבי נבנו אי־אז בשנות החמישים, כשתוחלת החיים הייתה נמוכה הרבה יותר. עם העלייה המבורכת בתוחלת החיים, התברר שמנגנוני הפנסיה כבר לא מספקים לאוכלוסייה המבוגרת מחיה הולמת בשנותיה המאוחרות. גם אז, ב־2003, עברו בחסות המשבר הכלכלי כמה רפורמות חשובות – והעלאת גיל הפרישה הייתה אחת מהן. גיל הפרישה לגברים עלה מ־62 ל־67, וגיל הפרישה לנשים עלה מ־60 ל־62 בפעימה ראשונה, תוך כוונה להעלות אותו ל־64 ואז ל־65 בפעימות הבאות. זה לא קרה.
לנשים שפורשות עכשיו בגיל 62 צפויות עוד כ־25 שנות חיים בממוצע, והן אמורות להתפרנס בהן מכספים שצברו לאורך שנות העבודה שלהן. אלא שגיל הפרישה הנמוך פוגע בהן משני הכיוונים; הן גם חוסכות פחות שנים וגם מצויות בפנסיה תקופה ארוכה יותר, כך שהחיסכון שנצבר נפרס על פני שנים רבות יותר. יתרה מכך, נשים מראש חוסכות פחות מגברים, כיוון שפעמים רבות הן נוטלות פסק זמן מעבודה לצורך גידול הילדים, עובדות בהיקפים נמוכים יותר ומרוויחות שכר נמוך יותר. התוצאה הסופית: סכום הפנסיה של הנשים נמוך יותר. העלאת גיל הפרישה תתקן את הבעיה הזו משני הצדדים: היא תיתן לנשים יותר שנות חיסכון, ותצמצם את מספר השנים שלהן בפנסיה.
אבל אף שהבעיה הזו פוגעת קודם כול בנשים – מנהיגות ארגוני הנשים מסכלות את הכוונה להעלות את גיל הפרישה כבר שנים ארוכות. הטענה היא שהדבר יפגע בנשים במקצועות שוחקים כמו ניקיון, והן יידרשו לעבוד שנים נוספות בגיל מבוגר במקצוע קשה. אבל הטיעון הזה איננו בלעדי לנשים. גם גברים עובדים במקצועות שוחקים כמו בניין וסבלות, והם נדרשים לפרוש בגיל 67. בגיל 62 נשים מצויות עדיין בתפקוד מלא, ולרוב בריאות יותר מהגברים באותו גיל. לפניהן שנות חיים ארוכות, ואין סיבה שהן ייאלצו להסתמך על פנסיה נמוכה. סוגיית הפרישה ממקצועות שוחקים צריכה להיבחן בנפרד, בלי קשר לשאלת המגדר של העובד ובלי קשר לשאלה הכללית של גיל הפרישה לנשים, שישראל מפגרת אחרי העולם המערבי בעדכונו כבר קרוב לעשרים שנה.
ב־2003 היינו בין הראשונים בעולם לתקן את העיוות, ולצעוד צעד קדימה לכיוון העתיד. עשינו זאת בחסות המשבר הכלכלי שאיים עלינו, והטעות היחידה הייתה לגלגל את הצעד השני והשלישי להמשך הדרך, במקום לפעול מיד. גם עכשיו אנחנו בשיאו של משבר, אך הקואליציה המקרטעת איננה מאפשרת לקדם צעדים נחושים ואמיצים כמו אז. יש לקוות ששר האוצר יצליח בכל זאת לקדם את הרפורמה החיונית הזו.
