בימים טרם קום המדינה, החיל השלטון האנגלי מדיניות מחמירה מאוד כלפי עליית יהודים לארץ. גם אחרי השואה מספר העולים שהורשו להיכנס לארץ היה מועט וליהודים לא הייתה ברירה אלא לעלות בצורה בלתי חוקית. חלק מה'מעפילים' שהגיעו באוניות עמוסות הצליחו להיכנס לארץ אבל רבים מהם נתפסו על ידי הבריטים ונכלאו במחנות בעתלית ובקפריסין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עושות עלייה: ספינות טילים חדשות בדרכן לארץ
– השקט בוושינגטון ביום שלאחר הבחירות מתעתע
– אלפי אנשים מכל העולם הצטרפו לקמפיין העולמי "ויהי אור" לציון ליל הבדולח
ב-1945 קבוצה גדולה של מעפילים ניסתה להיכנס לישראל רגלית דרך הגבול עם סוריה, אך הם נתפסו על ידי הבריטים ונאסרו במחנה המעצר בעתלית מתוך כוונה לשלוח אותם בחזרה לארצות מוצאם. ארגון ההגנה החליט שעליו לנקוט בפעולה. ב-10 באוקטובר כוח של הפלמ"ח, בפיקודם של נחום שריג וסגנו יצחק רבין, פרץ למחנה באישון לילה ושחרר למעלה מ-200 עולים. משם יצאו הלוחמים והמעפילים למסע לילי לכיוון קיבוץ בית אורן בפסגת הכרמל, אך הבריטים גילו את מקום המסתור והיעד שונה לקיבוץ יגור השוכן למרגלות ההר.
העולים התשושים הגיעו לקיבוץ מוקדם בבוקר. כל חברי המשק יצאו לקראתם, הביאו להם מים, אוכל ובגדים וקלטו אותם בבתיהם על מנת שהבריטים לא יזהו אותם. בבית של משפחת טרלובסקי הוסתרה מעפילה במשך חודש עד שהרוחות נרגעו וניתן היה להעביר אותה בבטחה למקום אחר.
הבן צעיר, יורם טרלובסקי, שהיה בן 7 באותו אירוע, התרשם עמוקות מהכנסת האורחים של הוריו ושאר בני הקיבוץ שעזרו ללא תמורה לאנשים שלא הכירו והאירוע נצרב בזיכרונו. יורם, שגדל להיות הפזמונאי יורם טהרלב, כתב ב-1985 שיר שמתאר את נופיו של קיבוץ יגור ואת אירוע הסתרת המעפילים מנקודת מבטו.
צל ומי באר – הדודאים והפרברים
"במדרון מעל הוואדי
עץ השקדייה פורח
באוויר ניחוח הדסים
זה הזמן לפני הקיץ
שעריו הלב פותח
ותמיד ברוכים הנכנסים…
מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר"
(מילים: יורם טהרלב, לחן: לוי שער)
המילים המרגשות וההרמוניה בביצועם של הפרברים והדודאים הפכו את השיר לנכס צאן ברזל. מילות השיר תלויות אצלנו בסוכה המשפחתית ואנחנו מקפידים לשיר את השיר יחד כל שנה בחג הסוכות.
מצוות הכנסת אורחים היא מצווה גדולה מאוד. חז"ל אמרו עליה (במסכת שבת קכז) כי היא חשובה יותר מקבלת פני שכינה. אבל בכל התורה כולה אין לנו ציווי מפורש להכניס אורחים, אלא למדנו את המצווה מדרכיו של אברהם אבינו. בתחילת הפרשה שלנו התורה מספרת על אברהם אבינו שישב בפתח אוהלו בחום הלוהט, ראה שלושה אנשים שמתקרבים אליו, רץ לקראתם והפציר בהם לבוא אליו, לרחוץ רגליים ולנוח תחת העץ. לאחר מכן טרחו אברהם ושרה והכינו עבור האורחים עוגות ובשר טוב. בהמשך הפרשה, לוט, שלמד מדרכיו של אברהם, מארח אף הוא שני זרים בביתו תוך סיכון מעמדו ומשפחתו.
בימינו אנשים מזמינים את חבריהם ומשפחתם אליהם הביתה ומתפארים בהכנסת האורחים היפה שלהם. עם זאת חשוב לזכור שלא זו הכנסת האורחים שלמדנו מאברהם אבינו. המצווה האמיתית היא לארח כשלא נוח, כשלא מכירים את האורחים, כשקשה וחם בחוץ, כשצריך לפעמים להסתכן ולמסור על כך את הנפש.
אברהם, לוט ובני קיבוץ יגור קיימו הכנסת אורחים מעוררת השראה. שנזכה כולנו ללמוד מדרכם ולקיים את החסד הזה בריצה ובאהבה אמיתית לזולת.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
