1. בהיכל הספורט סטייט פארם במרכז העיר אטלנטה שבג'ורג'יה, מתקיימים בימים כתיקונם משחקי ספורט והופעות, אך השבוע נספרו בו חלק מקולותיהם של בוחרי העיר הגדולה והחשובה במדינה הדרומית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "ניתן מענה לכל התיירים": הקהילה בדובאי מפתחת מערך כשרות
– דעה: בין נתיבות לפנסילבניה: על העיתונאים שיודעים כלום על הכול
– הפקרות במוסדות החמ"ד: חוזרים ללימודים בניגוד להמלצת משרד הבריאות
בעת הספירה הקדחתנית נבקע צינור מים סורר באחד האולמות. ההליך הופסק מיד כדי לא לפגוע בקלפיות ובטופסי ההצבעה, וכך עוכב במשך שעות רבות פרסום התוצאות באחת מכמה מדינות מפתח מעטות שאמורות לקבוע מי יהיה הנשיא הבא – דונלד טראמפ או ג'ו ביידן. בוויסקונסין, מדינה מתנדנדת חשובה אחרת, נבלמה ספירת הקולות באחד המוקדים כשהדיו במכונת הספירה נגמר.
האירועים הביזאריים האלה, שכאילו לקוחים מפארסה טלוויזיונית שלא הייתה עוברת את אישור המפיקים עקב מופרכותה, גרמו לגיחוכים רבים ברשתות החברתיות, גם בישראל, על הדמוקרטיה האמריקנית המפוארת שאינה מצליחה להחליט גם יממה אחרי הבחירות מי יעמוד בראשה בגלל צינור מים וקופסת דיו.
יש לגיחוך הזה סיבה, אבל גם אם יידרשו עוד כמה ימים ואולי אפילו החלטה של בית המשפט, ב־21 בינואר יהיה לארה"ב נשיא שיוכל לשלוט כמו שצריך למשך ארבע שנים בדיוק. בלי קואליציות פסיכוטיות, כניעות מגזריות מבישות על רקע חלוקת כיסאות ועוד מרעין בישין.
ובישראל? שלוש מערכות בחירות בשנה, וגם אחריהן יש לנו כאן שני ראשי ממשלה, רגיל וחלופי, ומערכת שלטונית מסוכסכת עד לשד עצמותיה ובלתי מתפקדת בעליל. וזה, גבירותיי ורבותיי, מגוחך הרבה יותר מצינור מים חלוד או איש תחזוקה ששכח להחליף את הטונר. זה גם הרבה יותר מטריד.
2. אני עצוב, כתב לי אחד. אני מתוסכל ממש, כתב לי שני. וכך גם השלישית והרביעי, בתגובות בטוויטר ובמסרים אישיים. נראה שהימין הישראלי לקח קשה את הפסדו המסתמן של דונלד טראמפ. עצוב להפסיד, אפשר להבין את הרגשות. אבל יש כמה דברים שכדאי להביא בחשבון כדי לשים את הדברים בפרופורציה. הימין האמריקני, שמחובר לימין הישראלי במגוון צורות, רשם הישגים מזהירים השבוע, וחלקם עשויים להיות חשובים לטווח הארוך עוד יותר מכהונה נוספת של טראמפ בבית הלבן.
ראשית, האוהל הפוליטי שנקרא המפלגה הרפובליקנית הורחב. האוכלוסייה ההיספנית עשתה צעד לא קטן לעבר תמיכה במפלגה, אחרי עשרות שנים שחשבו שהיא נתונה בכיס הדמוקרטי. המפלה של ביידן במיאמי ובפרבריה סחפה את כל פלורידה לכיוונו, ויש לכך משמעות עצומה לעתיד הקרוב כי ההיספנים הם המיעוט הצומח ביותר בארה"ב, למעשה הקבוצה שגדלה בקצב המהיר ביותר.
שנית, למרות הקורונה והסקרים הכושלים והלא מחמיאים, הפער בין ביידן לטראמפ במדינות המפתח היה זעיר להדהים. נכון שההפסד המסתמן של טראמפ צורב יותר בשל כך בקרב אוהדיו, אבל הדמוקרטים רואים את התוצאות ומבינים שגם כשנציגם יושב בבית הלבן הם אינם יכולים למשוך יותר מדי שמאלה. הציבור המתלבט בפרברים אינו אוהב את הפרוגרסיביות והרדיקליזם שנוגסים במפלגה הזאת, את הפגנות BLM והתפרעויות אנטיפה. הוא שלח רמז קיבוצי עבה לביידן ולסגניתו האריס: הישארו בצד המתון, אחרת נבוא איתכם חשבון. ניצחתם על הקשקש.
שלישית וחשוב לא פחות, ההישג בקונגרס. הדמוקרטים ציפו ל"גל כחול" שישטוף הכול ויעביר אליהם את השליטה בסנאט, אך הבית העליון נותר עם רוב רפובליקני. גם בבית הנבחרים צומצם הפער לטובת הדמוקרטים בשליש, ובבחירות בעוד שנתיים כבר לא מופרך לדמיין את שני בתי הקונגרס נצבעים אדום. לישראלים אלה חדשות מצוינות.
3. בליל הבחירות זפזפתי לא מעט בין ערוצי הטלוויזיה. בין הרשתות האמריקניות, פוקס ניוז אכזבה מאוד. לילה שלם של ראשים מדברים, רבים מהם לא מעניינים מספיק, וקצב עדכון נתונים איטי. האכזבה גדולה עוד יותר משום שזו הרשת היחידה שאמורה לתת פתחון פה לעולם השמרני האמריקני. מישהו שם נרדם בשמירה.
רשת CNN – שבדרך כלל מושמצת ובצדק על עוינות מופגנת כלפי הצד השמרני בכלל ודונלד טראמפ בפרט – הפציצה בלילה מהודק, שידורים מרתקים ורלוונטיים, ובלי יותר מדי הבעת דעה.
על המסך הקטן בארץ הקודש בלט לטובה ערוץ 13 ובראשו ראש דסק החוץ נדב איל, בפרשנויות מחכימות ומרואיינים ראויים. בערוץ 12 היה עמית סגל, שקשה כנראה למצוא נושא שלא יפגין בו ידע רחב ותובנות חדשות, אבל זהו זה בערך. ערד ניר, מקבילו של איל שם, טען בשלב מסוים ש"מוקדם לחגוג" לגבי טקסס, כשהיה רמז קלוש שכמובן התנדף מהר מאוד לאפשרות הפיכתה לכחולה, והוכיח בפעם המי־יודע־כמה שאינו ראוי להיות פרשן שמתיימר לאובייקטיביות מינימלית; לצידו הופיעו ידוענים דרג ג' עד ה' שרואיינו רק כי הם גרים כרגע בארה"ב ולא תרמו דבר לדיון. רק הייתה חסרה שם פינה של גיא פינס כדי להפוך את הסיקור לבדיחה גמורה.
4. כמה סקרים שפורסמו לפני הבחירות עסקו בשאלת הפופולריות של טראמפ וביידן בישראל. הנשיא המכהן זכה ב־70 אחוזי תמיכה לעומת 30 אחוזים בלבד ליריבו.
הנתון הזה מציב את מדינת היהודים בראש רשימת המדינות האדומות – גם כשמביאים בחשבון את כל המדינות הרפובליקניות ביותר בארה"ב. ויומינג הצביעה לטראמפ ברוב של 69.9 אחוזים לעומת 26.6 אחוז לביידן, שיא הפער בבחירות 2020. לעומתנו הם קצת שמאלנים, שם בוויומינג.
