הנשיא הבא של ארה"ב, אם מה שמסתמן בשעת כתיבת הדברים יתברר כנכון, יהיה ג'ו ביידן. זהו גם המועמד שרוב יהודי ארה"ב נתנו לו את קולם. הקול היהודי הזה הוא קולם של אנשים שבראש ובראשונה דואגים לעתידם ולעתיד ארצם – ארצות הברית. בחירתם נועדה להשפיע על המדיניות הפנים־אמריקנית. המתחולל מעבר לאוקיינוס, בארץ אבותיהם, חשוב להם, אבל פחות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מיקי זוהר נחקר במשטרה על "סחיטה באיומים" של היועמ"ש
– מתח ברחובות הבירה: פעילי שמאל סובבים את הבית הלבן
– הפיגוע בווינה מוכיח שתשתיות הטרור באירופה עובדות היטב
אין זו תגלית מרעישה: זה הגיוני ומקובל בהחלט, בשביל זה יש בחירות ולמען זה מצביעים בהן. גם אם המצב היה שונה ורובם היו מצביעים לדונלד טראמפ, הם היו עושים זאת בראש ובראשונה כי זה מה שהם חושבים ומאמינים שטוב לארה"ב. לפעמים מה שטוב לארה"ב טוב גם לישראל, ולפעמים לא, וגם זה בסדר. הסיקור התקשורתי בסבב הבחירות הנוכחי בארה"ב התייחס לבחירות כאילו הן כאן בישראל, אבל הן לא; למדינת ישראל יש בחירות משלה.
אלא שמאז הקמת המדינה וביתר שאת בשנים האחרונות, יהודי ארה"ב מצביעים בקלפי בארה"ב ובד בבד מנסים להשפיע על מדיניות הפנים והחוץ של ישראל כאילו הצביעו בה, וזה כבר דבר פחות מקובל.
יהודי ארה"ב מצויים בתהליך של התרחקות וניתוק מזהותם היהודית. סקרי מכון פיו המעידים על כך מצביעים גם על ניתוק וחוסר הזדהות עם מדינת ישראל. המצב המסוכן הזה עורר רבים וטובים לפעול לאיחוי הקרעים. במהלך השנים משלחות נשלחו מעבר לים, עמותות וארגונים קמו, והרבה מאוד אנרגיה וכספים הושקעו כדי לבנות גשרים מעל למים הסוערים. אחת הטענות המרכזיות היא שהנתק בינינו ובין אחינו בארץ האפשרויות נובע ממדיניות הפנים והחוץ של ישראל, שלעיתים קרובות אינה עולה בקנה אחד עם שאיפותיהם המוסריות של יהודי ארה"ב. עיקר הלחצים הופנו נגד מדיניות ישראל ביהודה ושומרון, ומן הסתם הלחצים האלו יופעלו גם בשנים הקרובות.
מערכת היחסים בין היהודים שם וכאן מורכבת. לא תמיד מה שהם חושבים שהם רואים משם אנחנו גם רואים מכאן. כשהנשיא אובמה עמד לחתום על הסכם עם איראן, שסיכן לרוב הדעות את עתיד ישראל, יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בקונגרס נגד ההסכם ועורר זעם עצום בקרב היהודים. העובדה שהוא הרשה לעצמו להתערב במדיניות ארה"ב הכעיסה אותם, והעובדה שזכה לתשואות בבית הנבחרים שלהם אך בניגוד לעמדתם הוציאה אותם מדעתם. פחות הטרידה אותם התמיכה של הממשל בהסכם שמאיים על ישראל. הם הוכיחו, גם אז, שארצות הברית תחילה.
כעסם על ההתערבות הישראלית במדיניות ארה"ב לא מנע מהם לנסות להתערב בדיונים הסוערים על מתווה הכותל. הזעם, התסכול והשבר הגדול בעקבות ההחלטה על המתווה הוכיחה שיהודי ארה"ב משחקים משחק כפול. אכן יש להם חלק במדינת ישראל, אבל הוא מוגבל. האחריות על עתיד העם היהודי מונחת בראש ובראשונה על כתפי החיים בישראל.
על המדינה לעשות מה שאפשר כדי לחבר את חלקי העם היהודי ולהשיבם הביתה. לא תקין פוליטית לומר זאת היום, ולכן משתמשים במילים עדינות כמו "עמיות" ו"תפוצות" במקום להגיד בפשטות שיהודי אמריקה יושבים בגלות, אך האמת צריכה להיאמר. אבל למדינת ישראל יש גם אחריות נוספת – להבטיח את המשך קיומה. עתידה חיוני להמשך קיום העם היהודי, גם בארה"ב. את הסכנות הניצבות בפניה מבינים היטב תושביה ומנהיגיה, שחיים בה, ולכן הם שיקבעו את מדיניותה.
בחירתם של יהודי ארצות הברית עלולה להיות לא פשוטה למדינת ישראל. זו זכותם המלאה לבחור מה שטוב להם, ואנחנו כאן בארץ ניאלץ להתמודד עם תוצאות הבחירות לטוב ולרע. אבל בדיוק באותה המידה ייאלצו גם הם להתמודד עם תוצאות הבחירות וההחלטות שיתקבלו בישראל. במתח שייווצר כתוצאה מכך צריך לטפל; את הקשר בין יהדות ארצות הברית לישראל צריך לחזק; אבל אסור לנו לבלבל בין הרצון לקשר ובין הרצון שלהם להשפיע על מדיניות ישראל, שקובעים אזרחי המדינה שמחכה כבר שנים לבואם של יהודי ארה"ב.
