בניגוד לרוב הסקרים והתחזיות ובניגוד למה שאמצעי התקשורת באמריקה ניבאו לנו במשך חודשים, ג'ו ביידן לא זכה לניצחון מובהק על פני דונלד טראמפ בבחירות בארה"ב. בזמן כתיבת שורות אלה טרם ברור מי מהשניים ניצח, אבל על מנצחת אחת כבר אפשר להכריז בלי פקפוקים: הדמוקרטיה האמריקנית. ניצחונה אינו מובן מאליו כלל, שכן ניצבה מולה מערכת מתוחכמת של הנדסת תודעה ליברלית שניסתה לעשות הכול כדי שתובס.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בכירי משרד הבריאות: המשך ההקלות יוביל לסגר שלישי
– דעה: יהודי ארה"ב מצביעים לפי טובתם – ומנסים להשפיע גם עלינו
– פרשת וירא: ילד מן השמיים
זה מתחיל בכך שהתקשורת האמריקנית, ממש כמו הישראלית, חיה בבועה. במובן הזה היא לא ניסתה ליצור מצג שווא; היא באמת חשבה שלא יעלה על הדעת שהציבור האמריקני יבחר שוב בטראמפ. בעולמם של אנשי התקשורת, עליית טראמפ ב־2016 הייתה תאונה, תופעה המנוגדת לכל היגיון, ולכן מבחינתם לא הייתה שום אפשרות שהיא תחזור על עצמה. הם חיים במעגלים החברתיים שלהם, לא במציאות. בתוך הבועה הזאת הם ראיינו אלה את אלה, הביאו ניתוחים של אנשי אקדמיה בני דמותם, ניסחו שאלות בסקרים בהתאם לציפיותיהם, ובהתאם לכך גם קיבלו את התחזיות המבוקשות. לפחות בממד הזה, זדון לא היה כאן; רק עיוורון.
אבל עוד דבר גרם לתקשורת ולסוקרים בארה"ב להטעות את עצמם. באמריקה קוראים לכך "מצביעים ביישנים". כבר לקראת בחירות 2016 היה ניכר שרבים פוחדים לומר בסקרים שהם מתכוונים להצביע לטראמפ. סיוון רהב־מאיר העידה לאחרונה על התופעה: "כמעט שנה גרנו באמריקה, ולא פגשתי מצביע טראמפ אחד. כלומר, אני בטוחה שפגשתי אינספור מצביעים שלו, אבל לא פגשתי מצביע שמודה שהוא מצביע לו. רוב היהודים האורתודוקסים הם תומכיו, ופגשתי רבים כאלה, אבל הם כמעט לא יגידו את זה בפומבי".
את התופעה הזאת אפשר להגדיר "הדיקטטורה של הנאורות". התקשורת, בעלי הדעה, האקדמיה וחוגים משפיעים אחרים, שבעיני עצמם הם ליברלים, נאורים ופתוחים, כופים את דעותיהם על הציבור בשיטות מתוחכמות מאלה שהכרנו במשטרים הדיקטטוריים של המאה שעברה. אין להם צורך בבולשת העוקבת אחר ההמון וגם לא באח הגדול שפוקח עיניהם. הם מטילים אימה באמצעים של פסיכולוגיה חברתית. אלה אינם "בוחרים ביישנים" שחוששים להביע את דעתם באופן חופשי, אלא בוחרים שהטילו עליהם אימה. אימה מתוחכמת, אינטלקטואלית, חברתית. זהו טרור ליברלי מעונב, משטרת מחשבות.
מה שאפשר לציבור האמריקני להתגבר על הנדסת התודעה הזאת הוא אומץ לִבו של טראמפ. הנשיא מצא את הדרך לנפץ את האלילים שהושלטו על הציבור האמריקני. דוגמה מובהקת לכך היא הפסקת הריאיון שלו ברשת CBS לפני כשבועיים – לא בהתפרצות כעס רגעית אלא במהלך מתוכנן היטב, ותעיד העובדה שמיד אחרי כן הוא פרסם את הריאיון בלתי ערוך ובאופן עצמאי, בניגוד לכללים ובשבירת המוסכמות בריש גלי.
טראמפ יודע ששיגעון אפשר לרפא רק בשיגעון. שאת בלבול הדעת הפרוגרסיבי אי אפשר לנצח בהיגיון, אלא רק בשבירת הכללים שהוא מכתיב. הוא מודע היטב לצביעות התקשורת, להטייתה המובהקת, לסתימת הפיות, לתמיכתה הבלתי מוסתרת בפירוק הפוסט־מודרני, ומבין היטב שרק שבירת הכללים והמוסכמות תוכל לה, ורק מרד בסדר התקינות הפוליטית ובטרור המחשבה הפרוגרסיבי השקט והמתוחכם ינצח אותה.
טראמפ משתמש בכלי נשקו של היריב נגדו. אתם רוצים עולם מפורק, בלי אמת ושקר, בלי טוב ורע, בלי הבדלה בין המינים, בלי כללים ומוסכמות? הנה הוא. הוא מראה למחריבי המוסר והערכים שהוא יודע לעשות זאת לא פחות טוב מהם. היכולת שלו לא לשחק לפי הכללים שאחרים מכתיבים ולא להתרגש מהאימה שמטילה משטרת המחשבות של השמאל הליברלי היא הנשק הסודי שלו נגדה. זה כוחו של טראמפ.
הוא גם בנוי לכך פסיכולוגית. הוא לא עושה חשבון. הוא "פרא אדם" שאינו מתבייש. הוא לא חושש להרים את נס המרד ואפילו נהנה מכך. זה בדיוק מה שמביא לו תמיכה רחבה כל כך בציבוריות האמריקנית. הוא פשוט אומר מה שכולם חושבים ואינם מעיזים לומר. בוחריו חשים על בשרם ונפשם את סתימת הפיות, והם רואים בו לוחם שחרור נועז, הולכים בעקבותיו ונותנים לו את קולם. גם אם יתברר שטראמפ הפסיד, התוצאות הצמודות כל כך מוכיחות לעולם החופשי שהנדסת התודעה אינה עובדת. הדמוקרטיה ניצחה את הדמוקרטים.
