בדיוק 25 שנים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין הפכתי לחלק מאגדת מורשתו. העיתונאי ברק רביד פרסם בפייסבוק פקס ששלחתי לרבין עם טיוטת תשובתו. הוא כתב: "מסמך מדהים שמצאתי בארכיון המדינה: כשנכנס ללשכת ראש הממשלה ב־1992 ניהל יצחק רבין התכתבות ענפה עם אזרח ששמו ריי רובלין מההתנחלות קרני־שומרון. בדצמבר 1993 כתב רובלין לרבין בעניין דבריה של שולמית אלוני נגד המתנחלים. רבין השיב בכתב ידו. המילים היו רלוונטיות אז והן רלוונטיות גם היום".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יהודי ארה"ב מצביעים לפי טובתם – ומנסים להשפיע גם עלינו
– יש הכרעה: ג'ו ביידן הוכרז כנשיאה ה-46 של ארה"ב
– דעה: עם אבא בארץ האפשרויות
כביכול, טען רביד, רבין לא היה רק איש שלום מדיני אלא גם שוחר שלום בבית – עד כדי כך שהתכתב עם מתנחל וקרא להורדת הטונים בוויכוח הציבורי. נעמיד את הדברים על דיוקם: יצחק רבין לא התכתב איתי. שלחתי לו פקסים, והוא ואנשי לשכתו השיבו לחלקם. זה התחיל בעת הדיונים על הסכמי אוסלו. השטח בער בהפגנות ברחבי הארץ. ביקשתי דרך לתרום למאבק נגד ההסכמים, ומכיוון שהחלטתי שמקומי לא בצמתים, הצטרפתי לשורות הפעילים בחוגי בית, בעמדות הסברה ובעימותים מאורגנים. מלבד זאת החלטתי לשלוח פקס לכל חברי הקואליציה והאופוזיציה הימנית בכל יום עד ההצבעה בכנסת.
בכל יום בחרתי נושא אקטואלי אחר. כתבתי מכתב בכמה נוסחים: אחד לימין, אחד לשמאל, אחר לשרים, ונוסח מיוחד לראש הממשלה. כתבתי כל הלילה כדי להספיק לשגר את כל הפקסים לפני עליית תעריפי בזק בבוקר. בעברית פשוטה של עולה חדש, בתקיפות ובנימוס, תיארתי אירוע או מצב ותבעתי מענה מהקורא. לאחר כמה ימים הוספתי נוסח קצר למכתב למערכות העיתונים, ואחד ארוך יותר בנוסח מאמר. התשובות הגיעו מכמה גורמים, ומכתבים ומאמרים הופיעו בעיתונים. בתי פונתה מגן הוורדים, ידידיי המפגינים נעצרו בצמתים ונשפטו, ואני כתבתי.
אבהיר: לו יצחק רבין היה מתמודד בבחירות אישיות נגד שמיר, הייתי מתפתה להצביע לו. לרבין סגולות רבות, ומורשתו הייתה אחרת בעיניי לו היה פורש לפני כהונתו האחרונה. לפי אגדת מורשת רבין, הוא היה מעין סב אוהב ואהוב, שוחר שלום וגיבור הדמוקרטיה. אך מורשתו בשנותיו האחרונות הייתה שונה בתכלית מהאגדה. למרות מכתביו בעלי הנימה המפויסת, הוא היה משסע ומעליב. הוא כינה אותנו "פרזיטים", "פרופלורים", "מכשול לשלום" ו"סרטן". רבבות הפגינו נגד מדיניות הממשלה, שגרמה לפיגועים שנספו בהם מאות "קורבנות השלום". המפגינים שהסתכלו בעיני שוטרי היס"מ בשנות ה־90 מגחכים למראה "אלימות המשטרה" בכיכר צרפת היום.
רבין הכריז על עצמו ראש הממשלה של 98 אחוזים בעם, וקבע שרבבות המפגינים "לא מזיזים" לו. הוא אמר ש"רוב של אחד זה רוב" המאפשר לו למשול כרצונו. כאשר ח"כים בעלי מצפון פרקו את עול המשמעת הסיעתית ופרשו ממפלגתו, הוא ניסה לקבוע שינויים בלתי הפיכים כראש ממשלת מיעוט, בהסתמך על סיעות שאין לו עמן שיח ועריקי ימין שרכש "על חודו של מיצובישי". זאת מורשת רבין. מה שמדהים במסמך הוא שאף על פי כן לא התייאשנו מכוחה של המקלדת להשפיע.
אגדת מורשת רבין היא תוצר של הרצח האיום של ראש ממשלת ישראל. לפני הרצח הציבור חש בגידה רעיונית כאשר הביטחוניסט של מערכת הבחירות, יצחק רבין, הפך לעושה דברם של – במילותיו שלו – "החתרן הבלתי נלאה" שמעון פרס ו"הפודל" שלו יוסי ביילין. סירוב אש"ף לתקן את חוקתו וגלי פיגועים, חלקם בהשתתפות "המשטרה" הפלסטינית, בישרו על קריסת ה"שלום". הסקרים בחודשים לפני הרצח ניבאו ניצחון ברור לנתניהו בבחירות הישירות הראשונות לראשות הממשלה. רק האמפתיה שלאחר הרצח אפשרה את צמצום הפערים בין ה"לוזר" שמעון פרס לנתניהו. עד היום, הרצח ושזירת האבל עם "המורשת" משמשים עילה להשתקת ביקורת על רבין ולפיתוח אגדת מורשתו.
ככל שרצח רבין מתועב וראוי לגינוי, אין בו כדי להצדיק את שכתוב ההיסטוריה של תקופת ממשלת רבין. בעיניי אין הנצחה ראויה יותר לרבין מ"כביש חוצה ישראל" שנקרא על שמו. איש לא חצה כמותו את ישראל.
ריי רובלין הוא מהנדס. בעבר כיהן במוסדות המפד"ל ופעל במטות ההסברה של מועצת יש"ע, קרני־שומרון וקדומים
