בשבוע שעבר התחדשה המתקפה על הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה וראש הישיבה, בעקבות השתתפותו בעבר בפאנל עם רבה רפורמית (שנערך במסגרת ועידת 'מקור ראשון' לפני חמישה חודשים). הרקע הוא מכתב של הרב הראשי הראשון לציון הרב יצחק יוסף נגד הרב מלמד, שפורסם בקובץ התורני 'בית יוסף', לאחר שלכאורה נשלח לרב מלמד (אף שהרב לא קיבל אותו מעולם). במכתב תקף הרב יוסף את הרב מלמד בעקבות המפגש ובעקבות מספר מאמרים שפרסם בהם הסביר את החלטתו להיפגש עם אותה רבה, ואת עמדתו לפיה אין איסור במפגש עם מנהיגים רפורמים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לאחר שנתיים: ועדת איתור תחפש מנהל למערך הגיור
– יהודי ארה"ב מצביעים לפי טובתם – ומנסים להשפיע גם עלינו
– מתח ברחובות הבירה: פעילי שמאל סובבים את הבית הלבן
הרב יוסף טען כי הרב מלמד "אינו הולך בדרך של כל רבותינו שקדמו לנו ואינו מתבטל כלפי דרך הנהגתם של גדולי הדור". הוא אף רמז כי מאחר ש'העולם אינו הפקר', אם לא יחזור בו הרב מעמדתו בנושא המפגש עם רפורמים יהיה מקום לנדותו.
כמובן שמחלוקת סביב הצעד שבו נקט הרב מלמד היא מחלוקת לגיטימית. אני מעריך שהרב מלמד ידע כשהסכים להשתתף בפאנל שהעניין יעורר הדים ויגרום למחלוקת. הוא גם בחר להגן על עמדתו בסדרת מאמרים, מאחר שהוא הבין שיהיו מי שיחשבו שמדובר בצעד בעייתי. הבעיה איננה בהצגת עמדה הפוכה מצד הרב יוסף, אלא בהפיכת עמדתו של הרב מלמד לבלתי לגיטימית, לכזו שמי שאוחז בה מוקע ומוצא אל מחוץ למחנה.
הרב יוסף כביכול מחזיק בתפקיד "שומר הסף" של "היהדות הנאמנה", ברצונו יקבע מי ראוי להיכלל במחנה יראי ה' וברצונו יוציא החוצה מי שהנהגתו אינה נראית לו. צריך לומר באופן ברור: מדובר במכתב שכולו חציית קווים. איש לא מינה את הרב יוסף להחליט מי ראוי להיות רב ומי לא, דרכו של איזה רב נכונה ודרכו של איזה רב פסולה. גם לא העובדה שבכוח ייחוסו וכוחו הפוליטי של אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, נבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל.
הרב יוסף פתח את מכתבו בכך שהוא שולח אותו מ"תוקף תפקידי כרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, היושב על כיסאם של מייסדי הרבנות לדורותיהם". כבר היה מי שהזכיר השבוע את העובדה שבתקופת כהונתו כרב הראשי לישראל נפגש הרב עובדיה יוסף זצ"ל עם רבנים רפורמים וקונסרבטיבים בלשכתו. לא בטוח, אם כן, שהרב יוסף ממשיך בעמדתו את גישת אביו בעת שישב על אותו כיסא שעליו כיום יושב בנו.
אולם מעבר לכך, צריך להודות ביושר: העובדה שכבר קרוב לשלושה עשורים הרבנות הראשית לישראל מונהגת על ידי רבנים המחזיקים בתפיסת עולם "חרדית" קלאסית פוגעת במוסד הזה ומערערת על יסודות קיומו. על מנת להשליט את מרות "הנהגתם של גדולי הדור", כהגדרת הרב יוסף במכתבו, לא צריך רבנות ראשית. החרדים עושים את זה מצוין בלעדיה. אם כל מה שיש לרבנים הראשיים להציע לעם ישראל זה הוצאה מחוץ לגדר של כל מי שדרכו לא נראית להם, אז אולי באמת עדיף בלעדיהם. אם עד היום הציבור הדתי חי בשלום עם המשך קיומה של הרבנות, למרות הזלזול של העומדים בראשה ברבניהם ובדרכם, המציאות הזו הרי יכולה להשתנות.
אגב, כדאי לשים לב מי משתפים פעולה עם הרב יוסף בעניין הזה, גורמים מהאגף החרד"לי הקיצוני. דוגמה מאוד לא חביבה לברית הזו ניתן היה למצוא בציוץ של יו"ר מפלגת 'נעם' לשעבר, הרב דרור אריה, ציוץ שכולו זלזול ברב מלמד וחוסר הבנה של אופי מפעלו ההלכתי-פסיקתי. מתברר שלאותם אלו שנושאים ברמה את שמו של הראי"ה קוק זצ"ל כמי שלכאורה הולכים בדרכו, נוח יותר עם רבנים ראשיים חרדים, ועם כפיפות לגדולי התורה החרדים, מאשר עם רבנים שהולכים גם הם לאור משנתו של הרב קוק. בדיוק כמו החרדים גם הם למדו את שיטות הזלזול, הביזוי וההוצאה אל מחוץ למחנה של כל מי שמעז להציג עמדה תורנית שונה, וזאת במקום לנהל שיח תורני ראוי של מחלוקת לשם שמיים.
מחלוקת לגיטימית צריכה להיות מבוססת על היכרות טובה עם העובדות ועם המציאות. חלק מהמתקפות שראיתי עד היום על הרב מלמד בנושא הזה, כולל מצד הרב יוסף, מכילות אמירות וקביעות שמעידות להבנתי על היכרות לא מספקת עם המציאות. למרות שההיכרות שלי עם הרב מלמד היא שטחית למדי, מכמה מגעים שהיו לי אתו למדתי על היסודיות בה הוא משקיע גם בלימוד המציאות שבה הוא עוסק, יסודיות שאינה פחותה מזו שבה הוא לומד תורה. דומני שזו מידה שראוי שיאמצו גם החולקים עליו.
הרב מלמד כמובן לא זקוק לתמיכה שלי או של אף אחד אחר, וכל מי שמכיר אותו יודע עד כמה הוא נאמן לדרכו ולעקרונותיו מול כל ניסיון להסיט אותו מהן. מי שזקוק למנהיגים כמוהו הוא אנחנו, הציבור, שלא מוצא ברבנים כדוגמת הרב יוסף הנהגה רבנית ראויה, גם אם הם נושאים בכתרים רשמיים כאלו ואחרים.
