כולם מדברים על המצוקה של הנוער שנמצא בבית כבר חודשים רבים ועדיין לא חזר ללימודים. מדברים על הבדידות ללא אינטרקציה חברתית ועל הנזק הנפשי שבארבעה קירות ועל חוסר המעש הנורא.
יחד עם זאת ולצד זה, הקורונה מתגלה גם כשעתם היפה של הנוער שלוקח אחריות ומתגייס להתנדבויות מחוץ לבית עם קשישים וחקלאים. הנוער שמתגייס לסיוע בתוך הבית פנימה, עם עזרה להורים בפרנסה, מתוך הבנה שאין להורים אפשרות לסייע בדמי כיס ובקניית מוצרים שאינם הבסיס של הבסיס.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
פגישה לאין קץ: הדמויות מאחורי "שעת נעילה" משחזרות
טלי בן-עובדיה חושבת שגם בתקשורת נשים צריכות לגדל מרפקים
הצורך בחיסון לחולי החברתי בישראל גדל
בתוכנית הכול כלול של רשת 13 רואיין נער כזה בדיוק. אדם בנימין לוי, בן ה־14 מירושלים, שרצה למצוא דרך להרוויח דמי כיס כדי שיוכל לצאת מהבית ולהתאוורר קצת עם חברים במסגרת המגבלות, מבלי לבקש כסף מהוריו שמתמודדים עם מצב כלכלי לא פשוט בעקבות הקורונה. הוא החליט להכין לבד מלבי ולמכור אותו ברחוב שבו הוא גר. ביום שישי האחרון הוא יצא עם צידנית של פיקניק ובה מספר מנות של מלבי אל המדרכה מול הבית, וציפה בהתרגשות לקונים.
רק שבמקום קונים הגיעו שני פקחים של העירייה והודיעו לו שהם רושמים לו דו"ח בעוון רוכלות ללא רישיון. הנער שלא הבין מה קורה השתתק מההלם. אמא שלו, אורטל, שבאותה השעה עסקה בבישולים לשבת ראתה את ההתרחשות מבעד לחלון המטבח ויצאה להבין במה מדובר. שני הפקחים הודיעו לה שהם רושמים לילד דו"ח על סך 475 ש"ח. היא ניסתה לדבר על ליבם בהיגיון ולהסביר שמדובר בנער, היא ניסתה להתחנן שימירו את הקנס באזהרה, היא בכתה בדמעות שאין להם אפשרות לשלם את הסכום הגבוה – אבל כלום לא עזר. באטימות לב וחוסר הגיון רשמו הפקחים את הדו"ח ועזבו את המקום.
אני מתקשה להבין מה עבר במוחם של הפקחים האלו ולמה נטפלו דווקא לילד מסכן שאפילו לא הוציא שולחן או תלה שלט. אני מתקשה להבין איך הם לא ידעו להבדיל בין עבריין לילד תמים שרק רצה לעזור להורים. אין פה שום בקשה לרחמים לפנים משורת הדין כמו במקרה של אי עטיית מסכה. יש פה בקשה להביט למציאות בעיניים ולראות ילד שעומד כולו מלא צער ואמא שעיניה עם דמעות. האם נגמרו כל העבירות העירוניות בירושלים שאין לפקחים אלא להתנפל על נער שצעיר מכדי שתהיה לו תעודת זהות שמוכר מנה של מלבי שהוא הכין לבד? הרי גם אם הוא היה מוכר את כל תכולת הצידנית הוא לא היה מגיע ליותר ממאה שקלים. האם העירייה כל כך מלחיצה את הפקחים להביא כסף שהם הפכו אטומי לב, עיוורים וערלי אוזניים?
כדי להשיב את הסדר על כנו ולהוכיח לאדם שהמדינה הזו מעריכה נערים כמוהו ושהמעשה שהוא עשה לא יפגע בהורים שלו, מן הראוי שהעירייה תקנה ממנו 95 מנות של מלבי, ששווים בחישוב גס לגובה הקנס לחגיגות ביטול הדו"ח והשבת ההיגיון לעיר.
