היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט שיגר בשבוע שעבר מכתב משותף לראש הממשלה בנימין נתניהו ולראש הממשלה החליפי בני גנץ. במכתבו לשני השותפים היריבים ציין מנדלבליט שמשרות בכירות רבות בשירות המדינה ממתינות לאיוש, ומהממשלה מצופה לאייש אותן לאלתר. מנדלבליט אף הזכיר לאדונים גנץ ונתניהו שבמהלך הדיונים בעתירות לבג"ץ נגד ההסכם הקואליציוני התחייבו מפלגותיהם לקצר את תקופת הקפאת המינויים הבכירים למאה ימים בלבד (במקום חצי שנה, כפי שהוצע בהסכם המקורי). ההתחייבות עוגנה בהודעה רשמית לבג"ץ, שעליה חתמו נציגי המפלגות. אך אף שמאת ימי החסד הללו כבר חלפו מזמן, ולמעשה בתוך פחות משבועיים תחלוף גם תקופת החצי שנה, הפשרת המינויים אינה נראה באופק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–רב בהר ברכה על המכתב לרב מלמד: "דיקטטורה וטרור הלכתי"
–במלחמה מול איראן ישראל צריכה להתפשר על הריבונות
– מופת להתמדה: מסכת יבמות בשבי הגרמני
במכתבו פירט מנדלבליט כמה וכמה תפקידים הממתינים לאיוש של קבע, ובהם בולטים פרקליט המדינה ומפכ"ל המשטרה. במשטרה, כידוע, יש ממלא מקום. בפרקליטות אפילו ממלא מקום לא מונה מאז פקיעת תקופת מילוי המקום של דן אלדד, והמערכת מתנהלת באופן בעייתי מאוד. לכן אין ספק שמנדלבליט צודק. צריך להאיץ את תהליכי המינוי למשרות הבכירות. למען האמת זה לא רק עניין של שכל ישר: אמנם לא קיימת הוראה בחוק בנוגע למועד מינויו של פרקליט המדינה או המפכ"ל, אך כפי שציין היועמ"ש נכונה, המחוקק בהחלט לא שותק בנושא. חוק הפרשנות קובע במפורש, "הסמכה או חיוב לעשות דבר בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות".
נכון שהמילים "במהירות הראויה" לא קוצבות פרק זמן מדויק, אך אין ספק שחצי שנה אינה מהירות ראויה, ולפיכך בוודאי יש ממש בדברי היועץ. ואולם, ממכתבו מבצבצת בעיה מהותית אחת קשה, שאפשר להגדירה "ניגוד עניינים מוסדי". היועץ הוא מצד אחד איש המשפט בממשלה, הממונה לייעץ לראש הממשלה ולממשלה כולה בענייני משפט, ובדרך כלל גם לפרש למענה את החוק. מנגד הוא גם ראש התביעה הכללית, הממונה הישיר על פרקליט המדינה וראש ועדת האיתור לבחירת פרקליט המדינה הבא. מתוקף תפקידיו הוא בעל עניין מובהק במינוי פרקליט המדינה, ואף בעל עניין בקביעת זהותו של מי שייבחר לתפקיד.
ניגוד העניינים נעוץ בכך שהוא יכול להפעיל לחץ על נתניהו בעודו חובש את שני הכובעים, בתור היועץ המשפטי ובתור ראש התביעה. לא צריך להיות מומחה בפוליטיקה כדי לדעת שמנדלבליט ירצה לראות בתפקיד פרקליט המדינה אדם שלא בהכרח יהיה לרצון ראש הממשלה ואנשי הליכוד. אף על פי כן, בבוקר יחתום מנדלבליט על המלצת ועדת האיתור לפרקליט המדינה הבא, ובערב יוכל להודיע לנתניהו שעליו להעלות את המינוי להצבעה בישיבת הממשלה. גם אם כל אחד משני המהלכים ראוי בפני עצמו, יש בעייתיות רבה בניצול הכוח במשרה הכפולה.
רבות דובר על ניגוד העניינים האפשרי בכפל התפקידים שבהם אוחז היועץ. מנדלבליט כמובן לא המציא את כפל התפקידים הזה. כמו כל קודמיו הוא רק מתעקש לשמור עליו מכל משמר ולסכל כל יוזמה לפיצול הכובעים.
ניגודי עניינים מטרידים מאוד את היועץ. ביום שני השבוע הוא שיגר לראש הממשלה חוות דעת מפורטת, יש שיאמרו דרקונית, המגבילה אותו במעורבות בהחלטות שלטעמו של היועץ נתניהו נתון בהן בניגוד עניינים עקב משפטו. אף על פי כן, ניגוד העניינים המוסדי שיוצר התפקיד שלו עצמו ממשיך להיות נקודת העיוורון שלו.
שומרים על השורה
שם רע יצא לקלישאות, אבל לפעמים טמונה בהן אמת פשוטה ושכל ישר. קלישאה אחת כזו היא "אל תהיה צודק – תהיה חכם". יש רגעים שבהם ההיצמדות לשורת הדין גורמת לתוצאות הפוכות בדיוק מהתוצאות הרצויות.
כך קרה כנראה למי שהחליט לזמן את ח"כ מיקי זוהר אתמול לחקירה במשטרה. ייתכן שהדברים שאמר זוהר – שאם היועמ"ש לא יתפטר ייחשפו עליו חומרים שיגרמו ל"רעידת אדמה" – הם, טכנית, עבירה של סחיטה באיומים. אולי אם היו אלה סתם שני בני אדם מן היישוב היה אפילו מקום לחשוב על פתיחת חקירה. אך להתבטאותו של זוהר היה גם הקשר ציבורי שכולנו מכירים. האם אף אחד מהקצינים והפרקליטים שהחליטו לזמן את זוהר לחקירה לא הבין כיצד הזימון הזה ייתפס? איש מהם לא העלה בדעתו שזו תהיה ההוכחה החותכת לקיומה של מזימה להשתקת כל ביקורת על רשויות החוק?
