לא צריך להיות מומחה גדול בדמוגרפיה או בסוציולוגיה כדי להבין שהשתלבות החרדים בשוק העבודה היא אחד האתגרים החשובים ביותר של מדינת ישראל בשנים הקרובות. התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלפני שלוש שנים מדברות בעד עצמן: חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ־11% בשנת 2015 ל־20% בשנת 2040, ול־32% בשנת 2065. בתוך קבוצת הרוב היהודית, שיעור האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ־14% בשנת 2015, ל־24% בשנת 2040 ול־40% בשנת 2065.
40 אחוז מכלל האוכלוסייה היהודית הם נתח עצום. אם שיעור ההשתתפות וגובה השכר הממוצע של האוכלוסייה הזו יישארו כפי שהם היום, המשמעות תהיה עומס כלכלי אדיר על המשק, ושחיקה משמעותית של התמ"ג בשל תשלומי ההעברה הגבוהים של הביטוח הלאומי. המדינה לא תוכל לשמור על יתרונה הצבאי והטכנולוגי בלי שהציבור החרדי ייכנס בהמוניו אל שוק העבודה. היקפו של הלואו־טק הולך ומצטמצם, והיכולת לפרנס את המשפחה בכבוד ללא הכשרה אקדמית נאותה הולכת וקטנה.
האמת היא שהתהליך התחיל לקרות. כבר בראשית שנות האלפיים הוקמו מסגרות שהציעו השכלה גבוהה לחרדים, בשיתוף עם מכללות ואוניברסיטאות. הצלחתן הייתה מעל למצופה. בעקבות החלטות ממשלה לפעול לקידום הנושא, נכנסה לתמונה גם המועצה להשכלה גבוהה. התוכנית הרב־שנתית הראשונה שלה לקידום השכלה אקדמית לחרדים החלה בשנת 2011, ונחלה הצלחה רבתי. היא הביאה לזינוק של 83% במספר הסטודנטים החרדים, לנסיקה של כ־80% במספר מסלולי הלימוד לחרדים, ולהפעלתן של 19 מסגרות אקדמיות לחרדים – לעומת חמש מסגרות בלבד טרם יישומה. במספרים מוחלטים, בשנת 2016 נרשמו 11 אלף סטודנטים חרדים במסגרות השונות, והיעד של המדינה היה להגדיל את המספר ל־19 אלף עד שנת 2022.
שילכו לאוניברסיטה הפתוחה
אלא שהמהלך האסטרטגי הזה נמצא עכשיו בסכנה. המועצה להשכלה גבוהה קיבלה לאחרונה החלטה על תוכנית רב־שנתית נוספת, לחמש השנים הבאות, והיא כוללת מגבלות חמורות על אופק ההתפתחות של המסלולים החרדיים. זאת בעקבות עתירות לבג"ץ שהגישה ד"ר יופי תירוש, יחד עם אנשי אקדמיה נוספים, באמצעות עו"ד חגי קלעי. תירוש היא משפטנית מתחום המגדר, וקלעי הוא כוכב עולה במאבקים בענייני מגדר ולהט"ב (בעבר פרסמנו פה תחקיר בנוגע לפעילותו בנושא כעוזר שופט בית המשפט העליון לשעבר סלים ג'ובראן).
את העתירה הראשונה בנושא הגישה תירוש ב־2014, ונטען בה כי מסלולי לימודים בהפרדה מגדרית 'פוגעים בכבוד ובשוויון' שהוכרו כזכויות מוגנות בחוקי היסוד של 1992, שכן נשים מרצות אינן יכולות ללמד בהם סטודנטים גברים. טענה נוספת הייתה שמסלולים אלו פוגעים ב'אתוס האקדמי' המקובל בעולם. "מדיניות של נפרד אך שווה הינה בלתי שווה. ביסוד גישה זו מונחת התפיסה כי הפרדה משדרת עלבון כלפי קבוצת מיעוט המוּצאת מן הכלל, מחדדת את השוני בינה לבין האחרים, ומקבעת תחושה של נחיתות חברתית", כתבה העותרת. תירוש ביססה את דבריה בתיאוריות־קצה פמיניסטיות שלפיהן הנשים מופלות, מוחלשות ומודרות באופן בסיסי, וטענה כי כל הפרדה מגדרית מנציחה את מעמדן הנחות ומעמיקה את הדרתן מהמרחב הציבורי.
עוד דעות באתר מקור ראשון
–שמרו על הכשרות: אסור לפעול לפירוקה של הרבנות
–בעד או נגד בחירות: מה עובר בראש של נתניהו?
–סדק במסכה או קריצה לבוחרים: מה עובר על פוטין?
המדינה הציגה מנגד מחקרים המראים כיצד לאחר שנות דור של התבוססות בעוני, היוצר נטל כבד על ציבור משלמי המסים בשל היקף תשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי המופנים למגזר, החלו החרדים הצעירים לנהור בהמוניהם לאקדמיה לשם רכישת מקצוע. מחקרים שנעשו בנושא, בין היתר על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ), הגיעו למסקנה חד־משמעית שהרוב המוחלט של הסטודנטים החרדים לא היו נרשמים ללימודים גבוהים אם לא היו בנמצא מסגרות נפרדות. עוד הראתה המדינה, בתגובה לטענות על הדרה ואפליית נשים, שהלימודים הגבוהים הנפרדים תורמים בעיקר למימושן האישי והמקצועי של נשים חרדיות, שהן 70% מכלל הסטודנטים במגזר.
בעקבות העתירה קיימה המועצה להשכלה גבוהה שימוע ציבורי גדול, תחת ליווי צמוד של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, הממונה על תחום המשפט המנהלי. בעקבותיו הוטלו בשנת 2017 מגבלות קשות על המח"רים (מסלולי חרדים) במכללות ובאוניברסיטאות. המל"ג החליטה אמנם להמשיך את פעילות 14 המח"רים הפועלים בסבסוד המדינה, אולם קבעה שבמסלולים אלה יוכלו ללמוד רק מי שלמדו בגיל התיכון במוסדות של המחוז החרדי ולא עשו בגרות. המשמעות: חרדים מודרניים הלומדים בישיבות תיכוניות חרדיות, חרדים חוזרים בתשובה ודתיים־לאומיים מזרמים חרד"ליים לא יוכלו ללמוד במסלולים אלו.
מגבלה נוספת קבעה איסור על פתיחת מסלולים נפרדים לתואר שני, אף שהדבר פוגע מאוד באופק ההתפתחות המקצועית, בעיקר של מי שמתמחה בתחומי הטיפול והחינוך שבהם נדרש תואר שני.
שתי עתירות הוגשו בעקבות פרסום ההחלטה החדשה. הראשונה של 'פורום קהלת', שבה נטען כי החלטת המל"ג נעשתה בחוסר סמכות. תשובת המל"ג לפניית 'קהלת' שומטת לסת: "לסטודנטים הפוטנציאליים לא עומדת זכות חוקית כלפי המדינה לקבלת השכלה גבוהה, וממילא גם לא עומדת להם הזכות לכך שהלימודים במוסד להשכלה גבוהה יתקיימו אך ורק על פי העדפותיהם התרבותיות והדתיות הקונקרטיות. זאת ועוד, פתיחת מסגרות אקדמיות נפרדות לכל קבוצת אוכלוסייה שתבקש זאת עלולה לפגוע ביסודות ההשכלה הגבוהה כמערכת הדוגלת בשילוב".
ומה בנוגע לחוק זכויות הסטודנט, הקובע שחור על גבי לבן שלימודים בהפרדה מטעמים דתיים אינם נחשבים הדרה או אפליה? למל"ג הייתה תשובה שלקוחה היישר מהטקסטים של אהרן ברק: "את חוק זכויות הסטודנט יש לפרש פרשנות תכליתית לאור הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועקרונות המשפט הציבורי. פרשנות זו מובילה למסקנה כי החוק מתיר הפרדה מגדרית תחת מגבלות של מידתיות וסבירות". המכתב הוביל את פורום קהלת לעתור לבג"ץ בטענה שהמגבלות שהטילה המל"ג חסרות סמכות, נעדרות בסיס משפטי ועשויות לפגוע פגיעה אנושה במאמצי המדינה לשלב את החרדים בשוק העבודה.
מנגד הוגשה עתירה נוספת של תירוש ושות', שתקפו את המל"ג בטענה שהמגבלות שהטילה על הלימודים הגבוהים לחרדים אינן מספקות, משום שאסור לקיים כל מסלול בהפרדה מגדרית. העותרים טענו שאין סמכות לאיזונים שקבעה המל"ג משום שכל הפרדה היא אפליה ולכן אסורה באופן מוחלט, וכן שחוק זכויות הסטודנט מ־2007, הקובע שמסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת לא ייחשבו אפליה – איננו חוקתי ועל בית המשפט לבטלו. באחד הדיונים הציע עו"ד קלעי שחרדים המעוניינים לרכוש תואר אקדמי בהפרדה יעשו זאת באוניברסיטה הפתוחה, שאינה מחייבת אותם בנוכחות פיזית בלימודים.
התיישרו לקצה
השערורייה היא תשובת המדינה לעתירה החדשה, שאותה הגישה מחלקת הבג"צים בפרקליטות בשם המל"ג, השייכת למשרד החינוך. בפתח דבריה הסבירה המדינה את החשיבות של המהלך במספרים: גבר חרדי ללא תואר אקדמי משתכר בממוצע 5,166 שקל, אך אם היה לו תואר ראשון הוא היה מרוויח בממוצע 8,176 שקל. אישה חרדית ללא תואר משתכרת בממוצע 4,875 שקלים, אבל אותה אישה עם תואר תקבל בממוצע 7,391 שקלים. אך מיד לאחר הבאת הנתונים הללו נקבע כי "אין חולק כי קיום הפרדה מגדרית בין נשים לגברים במוסדות ההשכלה הגבוהה עומדת בניגוד לעקרונות יסוד חשובים, כעקרון השוויון, וכן מנוגדת לעקרונות אקדמיים כמו פלורליזם ומגוון דעות בתוך השיח האקדמי. האוניברסליות של האקדמיה מתאפשרת רק כאשר היא מכילה מגוון דעות, וכל הפרדה בתוכה מנוגדת לטבעה הבסיסי".
בכך קיבלה המדינה למעשה את הנרטיב הקיצוני של תירוש ושות', וקבעה שכל הפרדה מגדרית היא הדרה ופגיעה בנשים. טענת המדינה הייתה שלימודים בהפרדה אמנם אסורים, אולם המקרה החרדי הוא מצב קיצון המחייב התייחסות מיוחדת, והאיזונים שקבע המל"ג מאפשרים את המינימום ההכרחי כדי לחלץ את החברה החרדית ממעגל העוני. לתשובה הזו יש משמעות משפטית אדירה, שכן היא קובעת – כעמדת מוצא – שכל הפרדה מגדרית אסורה משפטית. מעתה ואילך, כל מי שפותח מסלול כזה יצטרך להוכיח שההפרדה עומדת בשורה של קריטריונים מחמירים: שהיא מעוגנת במחקר שמבסס את הצורך, שנעשה 'איזון ראוי', שנערך 'הליך שימוע כמתבקש' ועוד. מי שיקבע האם מוסד אקדמי עומד בקריטריונים הקשוחים הללו יהיו כמובן היועצים המשפטיים מלשכתה של דינה זילבר, כפי שקרה במסמך של המל"ג.
לדברים הללו יש גם משמעות לטווח הארוך, בדמות איום על כל פעילות נפרדת המסובסדת על ידי המדינה: בתי ספר יסודיים, ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות גבוהות, מכינות קדם־צבאיות, חופי רחצה ואולי אפילו בתי כנסת. כולם יצטרכו להסביר – ליועמ"שים כמובן – מדוע הם ממשיכים להתנהל בהפרדה מגדרית, והאם התנהלותם בתחום הזה משקפת "איזון ראוי". כדור השלג של העתירה לבג"ץ מאיים להפוך לצונאמי תרבותי, שישפיע עמוקות לא רק על המגזר החרדי אלא גם על החינוך הדתי־לאומי.
בג"ץ הוציא צווים על תנאי נגד המל"ג בעקבות שתי העתירות, וכעת המדינה צריכה לשוב ולהגיש תשובה מפורטת להצדקת ההחלטות. התשובה הזו צריכה להיכתב בשבועיים הקרובים על ידי המל"ג. התשובה אמנם נכתבת על ידי מחלקת הבג"צים, אולם היא צריכה להיעשות עם קברניטי המל"ג, ובראשם שר החינוך נפתלי בנט שהוא ראש המועצה. אם בנט לא יתעשת ויישר קו עם עמדת הפרקליטות, המשמעות תהיה לא רק פגיעה קשה מאוד במאמץ הלאומי לשלב את המגזר החרדי בשוק העבודה, אלא גם בבסיס האלקטורלי שלו.
