אילה בן־גביר כתבה כאן בשבוע שעבר שאין כל סיבה לשמוח לנוכחות של ערבים, אפילו אמירותים בהר הבית. לדעתי דווקא יש במה לשמוח בערבים שמקבלים את הרעיון שהר הבית שייך ליהודים. כשהערבים יסתפקו בשטח המסגד, ואילו היהודים ישלטו בשטח הר הבית המקודש, שעל פי המשנה הוא ת"ק על ת"ק אמה במרכז הר הבית של ימינו, ישרור באמת שלום – לא רק בהר הבית אלא בכל העולם. זהו למעשה אחד היסודות של בניין בית המקדש: להנחיל בכל העולם את מושג השלום.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
פגישה לאין קץ: הדמויות מאחורי "שעת נעילה" משחזרות
הלכה וקורונה: איך עושים ברית מילה ללא מוהל?
שוב בג"ץ ידון: האם נשים יזומנו למיוני סיירות בצה"ל?
בפרשת לך לך שקראנו בשבת שעברה נכתב כל "מלכיצדק מלך שלם" (י"ד, י"ח) ואונקלוס מתרגם "מלכא דירושלם" (וכן פירוש הרב סעדיה גאון, אבן עזרא ורמב"ן). פירושו מבוסס על הפסוק בתהילים "ויהי בשלם סוכו" (ע"ו, ג') ושלם זו ירושלים. אבן עזרא הסתפק אם השם שלם הוא מלשון שלמות או מלשון שלום, ולמעשה שניהם מבטאים את אותה מהות. אם יש שלום, הדבר מושלם ואין טוב ממנו. במדרש בראשית רבה על פרשת וירא (נ"ו, ט"ז) כתוב "אברהם קרא אותו יראֶה, שֵם קרא אותו שלם… (אמר הקב"ה) הריני קורא אותו 'ירושלם'".
נראה שאכן משולבים שני מרכיבים בשמה של ירושלים, יראת השם ושלום. נובע מכך שמושג השלום כלול במהותו של בית המקדש. זו הסיבה שדוד המלך לא היה רשאי לבנות אותו. דוד המלך מייצג דמות של גיבור חיל ולכן היה עלול להביא לביטול מושג השלום מעל בית המקדש, ומפני זה הציווי על בנייתו עבר לבנו. "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. הוא יבנה בית לשמי". (דברי הימים א כ"ב, ט'־י'). רק כאשר השלום ישרור בעת בניין בית המקדש, תהיה בו שלמות.
תכונת השלום כה חשובה עד שהשם "שלמה" הופך במדרשי חז"ל לעיתים לכינוי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, "מלך שהשלום שלו". "כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, והרי הוא כשאר הכינויין (שמות ה')" (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ט). בהר הבית של ימינו קיימים שני אזורים נפרדים מבחינת קדושתם: א. ריבוע בן 500 על 500 אמה – הר הבית המקודש לעם היהודי. ב. מסגד אל־אקצה הקדוש למוסלמים, שאיננו נכלל בהר הבית המקודש ליהודים.
לכן נראה שאפשר להשיג שלום בהר הבית: הריבוע בן 500 האמות יהיה שייך שייכות בלעדית לעם היהודי, והריבונות והשליטה בו יהיו רק בידינו. נוכל להתפלל שם, להקים מזבח, להקריב קורבן פסח ולבנות את בית המקדש, ואילו תחום אל־אקצה יהיה ביד המוסלמים.
אבל קיימת נקודה חשובה נוספת שיש להדגיש. הגמרא במסכת תענית (טז, ע"א) אומרת: "מאי הר המוריה (למה נקרא המקום הר המוריה)? פליגי (חלקו) בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא: חד אמר הר שיצאה ממנו הוראה לישראל, וחד אמר: הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים". ובתוספות שם: "רצה לומר דירושלם נקרא מוריה על שם מורא לעובדי כוכבים על גדולתה ומתפחדים". ברור שכאשר המוסלמים יראו את הכבוד והיראה שיש ליהודים כלפי השכינה ואת פולחנה, מיד הם יחושו אימה, פחד, ויראה לא־לוהי אברהם, יצחק, ויעקב. ובזה יהיה קיום בהר הבית גופו להיבט של יראת ה' בידי העם היהודי ושאר העמים כאחד, ועם זה יושג בו גם קיום של שלום והתגשמות דברי ישעיהו "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיה נו, ז).
הכותב הוא ראש ישיבת מגדל התורה במודיעין
