בשנות החמישים והשישים היה נתן זך הדמות השירית הבולטת והמשפיעה ביותר בישראל. זך, שנפטר בשבוע שעבר לאחר שאושפז במשך כחצי עשור במוסד סיעודי כשהוא סובל מאלצהיימר, יכול היה להיחשב דמות תרבותית היסטורית, שתרמה את חלקה וכוחה התעמעם עם השנים, אבל בעצם המהפכה השירית שייסד זך במשך שני העשורים הראשונים לקום המדינה, עדיין ניכרת ושלטת כמעט אצל כל המשוררים הכותבים כיום. זוהי אחת הסיבות שבעטיה מותו של האיש זימן הספדים רבים בבמות מרכזיות, אשר העידו על כך שממד של חיוּת נשמר בזיקה לדמותו של זך ואפילו ננעץ בַּנֶּצח, על אף שהאיש איננו איתנו עוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חונים וקונים: חנויות הרחוב של היום אינן מה שהיו פעם
– מבקר אחד, בדיקת קורונה שלילית: המתווה לביקורים בבתי אבות
– "הטמעת בינה מלאכותית בבית חכם תכבד את השבת"
את שיריו החל לפרסם כשלוש שנים לאחר שלחם במלחמת העצמאות, כלומר: שלוש שנים לאחר שהצליחו יהודים להבקיע לעצמם מקום. חשוב היה לנתן זך להבהיר לעולם השירה המקומי שישנו הבדל בין יצירת מקום ובין תחושת שייכות. עד יומו האחרון כשהוא כמעט בן תשעים – ועל אף שהיה בשר מבשרה של העבריוּת, חתן פרס ישראל ששיריו הולחנו בידי גדולי המוזיקאים הישראליים והושרו בפי המונים, איש רוח שנדרש בענייני השעה ומוזמן לפגישות עם מנהיגים – הקפיד זך לטפח אופן קיום ששורשיו דחויים, נסתרים ותלושים, אופן קיום שאינו קשור אל מקום ספציפי כלשהו, אופן קיום שניתוק וזרות במרכזו.
זך היטיב ליטול אמירות עבריות מוכרות, מהן מן המקרא ומתיבת הכלים היהודית ומהן מן הברית החדשה ומשירת המערב, ולטעת אותן בהקשר מחודש, משלו. כאשר הוא כותב "אבן מקיר תזעק – אם עוד לא זעקה", או "לא טוב היות האדם לבדו/ אבל הוא לבדו בין כה וכה […] והוא לבדו יודע שגם אם יתמהמה בוא יבוא", או "כי האדם עץ השדה/ כמו האדם גם העץ צומח/ כמו העץ האדם נגדע" – זך ביטא את הסתירה הגדולה של כתיבתו. בה בעת נטוע בתוך הלאום ובתוך תרבותו ההיסטורית, וגם מתאמץ להתנתק מן השייכות ומכבליה, מן המשמעות הראשונית של הפסוקים, מן האופן שבו תפסו אותה אחרים.
את ספר ביכוריו הוציא לאור זך ב-1955 בהוצאה עצמית וקרא לו "שירים ראשונים". על קובץ שיריו השני שנקרא "שירים שונים" אמר חוקר הספרות פרופ' דן מירון שהוא "ספר היסוד של הספרות הישראלית החדשה, לב הקאנון שלה והמפתח לעולמה. בספר זה באו על ביטויין השלם והמעמיק ביותר כל הרגישויות […] של תרבות ישראלית מתהווה".
המאמר המלא יתפרסם במוסף שבת הקרוב
