במזרח התיכון ישנן מדינות גדולות בשטחן ובאוכלוסייתן כמו מצרים, טורקיה, ערב הסעודית ואירן ומדינות אחרות קטנות בהרבה כמו איחוד האמירויות, קטאר ובחריין. עם זאת, שטח גדול ואוכלוסייה גדולה אינן ערובה לכלכלה חזקה ולעיתים מדינות קטנות הינן בעלות כלכלה חזקה בהרבה מזו של מדינות גדולות ועניות. על פי נתוני הבנק העולמי, התוצר של מדינות המזרח התיכון מסתכם בכ 4.7 – טריליון דולרים בשנה (תוצר המהווה כרבע מהתוצר השנתי של ארה"ב), ופילוחו לפי מדינות מוצג בתרשים 1:
גודלה של הכלכלה אינו משקף בהכרח את עוצמתה מאחר שתוצר זה מתחלק בין תושבי המדינה, וכאשר המדינה מרובת אוכלוסין, כל תושב עשוי לקבל רק נתח קטן של הכנסה. נתוני אוכלוסיית המדינות במזרח התיכון מוצגים בתרשים 2:
ניתן לראות שמצרים הינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר מקרב כל מדינות המזרח התיכון, עם מעל ל- 100 מיליון תושבים, אולם התוצר המקומי הגולמי שלה נמוך מזה של ישראל שבה חיים כ 9 מיליון תושבים בלבד. כדי לכלול בהשוואה גם את התוצר וגם את גודל האוכלוסייה, נהוג להשוות את רמת התוצר לנפש, נתון המוצג בתרשים 3:
מתרשים 3 ניתן לראות שרוב המדינות במזרח התיכון עניות באופן ניכר בהשוואה לישראל, למעט קטאר ואיחוד האמירויות, שבהן התוצר לנפש גבוה מזה של ישראל, וקפריסין, יוון וערב הסעודית שבהן התוצר לנפש נמוך מזה של ישראל בפחות מ 50%.
יש להדגיש שהתוצר לנפש הינו מדד המבטא חלוקה שווה של התוצר השנתי בין כל תושבי המדינה, כאשר בפועל קיימים פערים גדולים בחלוקת ההכנסות. כאשר משווים את מידת אי השוויון בין מדינות המזרח התיכון, כמוצג בתרשים 4, מתגלה תוצאה שאינה מחמיאה כלל לישראל:
מבלי להיכנס לשיטת החישוב, אציין שככל שמדד ג'יני גבוה יותר הוא מייצג אי שוויון רב יותר. על פי נתוני הבנק העולמי, המוצגים בתרשים 4, ניתן לראות שישראל מדורגת בין המדינות הפחות שוויוניות במזרח התיכון: מבין 14 המדינות המוצגות, ישראל נמצאת במקום הרביעי במידת אי השוויוניות. לאי שוויון בחלוקת הכנסות השפעה חברתית ניכרת, המשליכה על חוזקה ועוצמתה של מדינה. אי שוויון זה מושפע מאופן חלוקת ההכנסות והעושר, כמו גם מגורמים נוספים כגון מספר המפרנסים למשק בית ומספר הילדים למשק בית, אשר מושפע משיעור גידול האוכלוסייה שמוצג בתרשים 5:
ניתן לראות ששיעור גידול האוכלוסייה בישראל הינו בין הגבוהים במזרח התיכון ומבין 20 מדינות ישראל נמצאת במקום החמישי. כפי שהזכרתי קודם, מספר גדול של ילדים למשק בית מכביד על כלכלת משק הבית ומגביר את העוני. כמו כן, שיעור ריבוי טבעי גבוה יגרום בעתיד לירידה ברמת ההון לעובד, ולכן גם לירידה בתוצר לעובד. ריבוי טבעי גבוה משפיע גם על מספרם של הילדים בני 0 – 14 מסך תושבי המדינה, נתון המשליך על היקף העוני:
ניתן לראות שישראל ממוקמת במקום התשיעי מבין 20 מדינות המזרח התיכון בשיעור הילדים בני 0 -14מתוך כלל האוכלוסייה. בחינת ההרכב הדמוגרפי מראה גם שבישראל ישנו שיעור ניכר של אנשים בני 65 ומעלה, כפי שניתן לראות בתרשים 7:
נתונים אלו מצביעים על כך שנתח האוכלוסייה שאינו נכלל בקבוצת גיל העבודה בישראל גבוה בהשוואה לחלק גדול ממדינות המזרח התיכון. לנתון זה השלכה על פוטנציאל הצמיחה של התוצר, על היקף העוני בישראל ועל העוני הצפוי גם בעתיד אם מגמות אלו ימשכו. נתון נוסף שלו השפעה בהקשר זה הוא היקף ההוצאה הביטחונית של ישראל המוצג בתרשים 8:
ניתן לראות שכדי לשמור על עוצמתה הצבאית, ישראל מוציאה שיעור ניכר מהתוצר השנתי שלה על ביטחון, ורק ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מוציאות על בטחון שיעור גבוה יותר. ההוצאה הגדולה על בטחון משליכה גם היא על הרווחה של תושבי המדינה, מאחר שמשאבים אלו המופנים לביטחון מקטינים את המשאבים הנותרים לתצרוכת אזרחית.
לסיכום, מצבה היחסי של מדינת ישראל במזרח התיכון עלול להשתנות לרעה אם לא יחול שינוי במידת אי השוויון בחלוקת ההכנסות ובמגמות הדמוגרפיות המאפיינות אותה, בהשוואה למגמות אלו במדינות אחרות במזרח התיכון, זאת באמצעות הגדלת המשאבים המוקצים לחינוך ולהשכלה, וכן באמצעות בחינה עמוקה של שורשי חלוקת ההכנסות הלא שוויונית הקיימים בה ותיקון המצב.
