בימים אלה אנו עדים להתעוררות גלי השתקה והחרמה של גישות ודעות בעבודת השם. גלים שמזכירים את תרבות שריפת הספרים של הרמב"ם ואחרים, על ידי רבנים וחכמים גדולים ובראשם רבינו יונה מגירונדי. נזקי אותם חרמות כתובים "בציפורן ברזל ובשמיר חרושה" על לוח לבנו המדמם.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– פרס "תיאודור הרצל" הוענק למזכ"ל האו"ם על מלחמתו באנטישמיות
– לא משפט שדה: התחקיר על ברלנד עושה צדק
– המהדורה של "שלוש": עוד מאותו דבר
שריפת התלמוד בפריס היתה אחת מתוצאות אותה שריפה של ספרי הרמב"ם שלא נראו לאותם חכמים. רבנו יונה שעמד בראש אותה קבוצה חיבר את החיבור הנודע "שערי תשובה" על מנת לכפר על עוון פלילי זה. הרמב"ן עמד אז בטרם המעשה והזהיר את חכמי דורו מעשיית מעשים קיצוניים, "היזהרו באיש ובתורתו", אף שלא הסכים עם דברים רבים בדברי הרמב"ם, ואף חלק בלשון חריפה באופן ענייני על כל פרט בהלכה, במחשבה ובפרשנות המקרא, שלא נראה בעיניו – תוך פרוט מרחיב והצעת אלטרנטיבה.
אי אפשר לחשוד את הרב אליעזר מלמד בשום דבר שקשור בסטייה מאמונתנו התמימה ואף על פי כן שפכו את דמו ביודעין ובלא יודעין על כבשן המחלוקת, למרות דעתו הלגיטימית בבית המדרש. גדולים רבים עשו כמותו, הרמב"ם הביא דעות במחלוקת כמו הטענה שאי אפשר להוכיח מהתורה שהעולם הוא מחודש, אלא רק מן המסורת שבעל-פה, הרמב"ן עמד בוויכוח מול נוצרים להגן על דת האמת בפרהסיה ובכבוד, ואף אחד לא החרים אותו על מעשה זה ורבותינו במשנה למדו אותנו ודע מה שתשיב לאפיקורוס, מבלי שתשמע לא תוכל לדעת.
למיטב ידיעתי, שיח עם רפורמים אינו אחד משלש עשרה העיקרים שבתורה, וגם לא בכלל שלש הדברים שהעובר עליהם ייהרג ואל יעבור.
בלב כואב אנו צופים במנהיגים הפוליטיים של הציבור הדתי לאומי איך שהם מתפצלים לרסיסים, ומתרסקים מבחינה פוליטית, ובכך מועלים בתפקידם הלאומי והחברתי. במקום שהרבנים יובילו את ההנהגה הפוליטית לאחדות, הם נגררים אחריהם לפרוד. הדם בכבשני המחלוקת בבית ראשון ובבית שני עוד מבעבע ולא נוכל להתעלם ממנו גם בבניין הבית השלישי.
אף שלמדתי ממנו, איני נמנה על תלמידי הרב קוק, אבל אם זה חלק מתורתו, אשרי שאני מתלמידי הרב עוזיאל בן ציון זצ"ל, שהיה הראשון לציון והרב הראשי הראשון לישראל, שנאבק למען השלום, הטיף וחינך עליו את תלמידיו השכם והערב ושימש דוגמא חיה למניעת מחלוקת והשכנת שלום. והפך משנה זו לחלק מצוואתו הרוחנית, וזה לשונו: "הסירו כל גורמי הפירוד והמחלוקת ממחננו וממדינתנו, ונעמיד במקומם כל גרמי השלום והאחדות בתוכנו והיה מחננו טהור ומקודש".
יחד עם זאת חשובה ההדגשה כי דרכם של הרפורמים אינה דרכנו והם טועים ומטעים בתורת משה ואסור לילך בדרכם המסולפת.
חזק והתחזק הרב מלמד המשך במפעליך המופלאים אל תירא ואל תחת.
