בשנים האחרונות ניצבות לפתחנו, בזו אחר זו, פרשיות רבות המעוררות שאלות עקרוניות בכל הנוגע לגבולות הגזרה המותרים לפרקליטות במסגרת מאמציה להגיע לחקר האמת. מה הן אמות המידה שעל הפרקליטות לאמץ במסגרת ראיון עדיי תביעה לקראת המשפט? בימים שבהם אמון הציבור במערכת המשפט נסדק, שאלה זו עשויות להשפיע, בצד הצורך להגיע לחקר האמת, גם על אמון הציבור במערכת המשפט כולה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– כך עקפה הכנסת את הממשלה בחוק האיים הירוקים
– לא משפט שדה: התחקיר על ברלנד עושה צדק
– קואליציה באופוזיציה: ח"כ עבאס לא מוכן שיקראו לו משת"פ
במשפט הישראלי, כמו גם בשיטות משפט רבות אחרות, התפתחה הפרקטיקה בה מכינים תובעים ופרקליטים עדים טרם העדתם בבית המשפט. מפגש זה בין תובע לעד בטרם העדתו במשפט זכה לכינוי "ראיון עדים" או "רענון עדים", והוא מהווה כיום חלק בלתי נפרד מעבודת ההכנה שעורך תובע לקראת משפט.
באופן מפתיע, חרף השלכותיו של ראיון עדים לפני משפט והשפעתו המכרעת על המשפט בכלל, ועל נכונותה של הערכת המהימנות שנותן השופט לעד בפרט, המחוקק טרם נדרש לנושא זה. העובדה כי סוגיה זו, חרף חשיבותה, לא טופלה כיאות בחקיקה או בכתיבה אקדמית, זיכו אותה בכינוי "the 'dark secret' of the legal profession".
ספרו של ד"ר יניב ואקי "דיני ראיות" שפורסם לאחרונה, מציע לראשונה דיון יסודי ומקיף בסוגיה זו. בהצלחה רבה, המחבר עושה סדר בסוגיה סבוכה ומורכבת זו.
ד"ר ואקי עומד על נחיצותו של מוסד הריאיון המאפשר לתובע להיפגש עם עדיו כדי להכינם לקראת עדותם בבית המשפט. עם זאת, הוא פורט את הריאיון לפרוטות ועומד על החששות והקשיים שהוא מעורר. בכך מבקש ד"ר ואקי לאזן בין נחיצותו וחיוניותו של הריאיון לקידום חקר האמת במשפט, מחד גיסא, לבין הסכנות האורבות הימנו, מאידך גיסא. זאת, באמצעות גיבושו של סט כללים לפיהם יש לפעול בעריכת הריאיון, בבחינת כללי מותר ואסור.
בין הפעולות שאסורות בתכלית, ואשר עלולות לפגוע ביכולתו של בית המשפט לחשוף את האמת, ניתן למצוא את האיסור להדריך את העד באשר לתוכן עדותו, לשים מילים בפיו ולהורות לו את אשר יאמר בעדותו. בנוסף, אסור לתובע לנצל במכוון את הריאיון להשלמת חקירה. ריאיון עד אינו חלק מן החקירה והמפגש לא נועד לאסוף ראיות חדשות. אסור גם לנסות ולהשפיע על הדברים שימסור העד בעדותו באמצעות שאלות סוגסטיביות שעלולות לעוות את תפישת הזיכרון של העד. "אימון" העד והדרכתו – אסורים. אם עדותו של העד סותרת עדות אחרת שניתנה על-ידו, רשאי התובע להציג לעד גרסאות חלופיות אחרות כדי שהוא יעיר לגביהן, אך אסור להתעמת עם העד ולנסות לשכנעו לשנות את גרסתו. אסור לתובע גם לרמוז לעד אם הוא צודק או טועה, ולאשר או לשלול את דבריו. בנוסף, אסור לקיים ריאיון קבוצתי לעדים ויש לערוך ריאיון לכל עד בנפרד. אין להציג לעד את כתב האישום או את סיכום החקירה שבתיק, שמא ישפיעו על עדותו. אלו איסורים שעל כל תובע לשנן ולהפנים, פן יעשה עוול במשפט.
ואולם ד"ר ואקי לא מסתפק בכך. על-מנת למנוע פגיעה במשקל העדות של עד שרואיין קודם לכן על-ידי התביעה, הוא קורא להימנע לא רק מהשפעה מכוונת על גרסתו של העד, גלויה או סמויה, אלא גם להיזהר מפני השפעה שאינה מודעת. סוגיה זו לא נדונה כלל בספרות או בפסיקה הישראלית.
מחקרים מצביעים שהשפעה אסורה על עד יכולה שתיעשה באמצעות שימוש במילים מסוימות או אף בהתנהגות. על כן, על התובע להיות זהיר בבחירת המילים שבהן הוא משתמש עת הוא מכין את העד לעדות. להמחשה מביא ד"ר ואקי את הדוגמאות הבאות:
"במילים מסוימות יש כדי לשנות תפישה של עד הנוגעת לאירועים שהתרחשו. כך, למשל, בתיאור אירוע של שני כלי רכב מתנגשים, הבחירה בין הפעלים "פגעו" לבין "התרסקו" עשויה להשפיע על העד במענה לשאלה באיזו מהירות נסעו כלי הרכב. בדומה, באירוע של אלימות, תיאור מעשיו של הנאשם בצמד המילים "הכה נמרצות" במקום המילה "פגע", עלול ליצור תחושה רגשית קשה יותר אצל העד. הפועל "פגע" יש בו גם כדי לשקף פגיעה בודדת בלבד, בעוד שצמד המילים "הכה נמרצות" מתאר פגיעה חוזרת ונשנית, באופן המוביל לפרשנות מוטעית של האירועים שהתרחשו בפועל".
סוגיה חשובה מאין כמותה, אשר אף היא מקבלת ביטוי נרחב בספר, הינה האיסור שחל על תובע להדריך את העד בדבר התנהגותו במהלך מסירת העדות בבית המשפט. כידוע, החלטה בדבר מהימנותו של עד ומשקלה של עדות ניתנת, בין השאר, בהסתמך על התנהגותו של העד במהלך העדות. כך, למשל, אל לו לתובע להנחות עד זיהוי שיקרין ביטחון בעת שהוא מעיד כי זיהה את הנאשם. בדומה, אסור להדריך עד שהוא נפגע של עבירות מין או של אלימות, לבכות או להיות נסער על דוכן העדים במהלך מסירת עדותו אודות הפגיעה שנעשתה בו. ישנן התנהגויות שטמון בהן סיכון להטעיה, כגון טון דיבור משתנה; שימת דגש על מילה או על משפט; מחווה כזו או אחרת. כך, למשל, אסור לומר לעד "תראה מופתע" שכן התנהגות המשדרת הפתעה יש בה כדי להעביר מסר כאילו האירוע לא התרחש מעולם.
לכאורה, השתת חובה על התביעה לערוך תיעוד (קולי או חזותי) של הריאיון עשויה להבטיח היעדר חציית קווים בין האסור למותר בראיון עד. אלא שבצד יתרון זה, הטלת חובה כזאת עלול ליצור בעיות אחרות שיש ליתן עליהן את הדעת, כגון: חשש ליצירת אפקט מצנן על השיח החופשי בין המראיין לעד (ובכך תפגע תכלית הריאיון), סרבול ההליך השיפוטי עקב עומס בקשות שיוגשו על-ידי נאשמים לקבלת התיעוד; הגברת הפוטנציאל לזימון התובע לעד מטעם הנאשם וכיוצא באלו. מכל מקום, בהיעדר הסדרה של הנושא בחקיקה, בג"ץ פסק לפני כשנה כי לא ניתן להטיל על התביעה חובה תיעוד כאמור.
דומני , אפוא, כי טוב יעשה, המחוקק אם יסדיר את מכלול ההיבטים הנובעים מראיון עדים בחקיקה, ויפה שעה אחת קודם. הסדרת הנושא בחקיקה חיונית על-מנת למנוע ספיקות, להבהיר את אשר טעון הבהרה ובעיקר – לחזק את אימון הציבור במערכת המשפט בכלל, ובפרקליטות בפרט. בין כך ובין אחרת, ולכל הפחות עד שמחוקק יידרש לכך, האופן בו מטופלות סוגיות אלה בספרו של ד"ר ואקי, הופך את ספרו "דיני ראיות" לספר חובה בארון הספרים הישראלי.
הכותב הוא ד"ר למשפטים, לשעבר עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה, מרצה במרכז האקדמי פרס.
