משחיזים מילים: השיח המפריד בעם הולך ומחריף

שני מועמדים לנשיאות המדינה נפגשו בשבוע שעבר במקרה בספריית הכנסת: פרופ' שמעון שטרית, שר וח"כ לשעבר במפלגת העבודה, ויהודה גליק, ח"כ לשעבר בליכוד. שניהם נמצאים בעיצומו של קמפיין, נפגשים עם חברי הכנסת, מנסים לדבר אל ליבם ולהשיג את עשר החתימות הדרושות כדי לעלות להתמודדות במליאה בקיץ הבא. לשניהם זה הולך קשה. צריך הרבה כושר שכנוע וקסם אישי באחד על אחד. המועמדים האחרים, עמיר פרץ ויצחק (בוז'י) הרצוג, פועלים גם הם באותה זירה. בקרוב יצטרפו אליהם גם המועמדים של הליכוד, יולי אדלשטיין, ומי יודע, אולי בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. גם על זה יש דיבור.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הדור הזה עולה עשרת מונים על קודמיו"
– צפו: יום כיפור – גרסת הרייטינג
– הפרלמנט ההולנדי קרא לממשלה לתמוך בישראל באו"ם

שטרית וגליק הם המתונים בחבורה. שטרית, חתן התנ"ך לנוער בשנת 1959, מפזר מסרים של פשרה במשך עשרות שנים, ויש לו רזומה של מתקן עוולות בחברה הישראלית, בכנסת, בממשלה, בוועדות ציבוריות ובבג"ץ. "הנשיא שיאחד את ישראל", זה הסלוגן שלו בפייסבוק. יהודה גליק הוא פנאט של הר הבית, לוחם, שובת רעב, יש אומרים פרובוקטור ומסוכן לעיתים, אבל אין איש מחבק כמוהו, אוהב את כולם ומייחל לשלום פנימי בתוכנו.

השניים מתרוצצים גם ברחבי הארץ, ומנסים לאחד את השורות הלכה למעשה. הניסיון שהם צוברים עגום במיוחד. השנאה בין הקבוצות שהם פוגשים הולכת וגוברת, ואין מי שיכול לשנות משהו. גליק לקח לעצמו משימה פשוטה ונכשל בה. הוא הלך למאהל המחאה ליד מעון ראש הממשלה בבלפור, ישב עם מתנגדי נתניהו מזה ועם הביביסטים מזה, וניסה ליצור ולהנחות דיאלוג משותף. איש לא רצה לדבר עם הצד שמולו. גליק הלך הביתה עצוב ומאוכזב.

"דווקא בימי קורונה", אומר גליק, "כאשר משבר בריאותי נורא כל כך מאיים על החיים של כולם, אתה מצפה לראות איזה רצון לאחדות. שנכיר בגורל משותף כמו פעם. זה לא קורה".

שטרית חוזר לימי העבר. העימותים בעם היו קשים ואלימים, אבל הוא טוען בתוקף שלא הייתה שנאה כמו זו שמתגלה לו היום. לדבריו, גם בימים הנוראים של אלטלנה, משבר השילומים, מהומות ואדי סאליב והפנתרים, ואפילו לא בימים שקדמו לרצח רבין – זה לא היה כך. המנהיגים ידעו לשמור על סנטימנט משותף. "מנחם בגין לא שידר שנאה אלא יריבות, גם אם היא הייתה צינית ובוטה. הוא אמר 'רק לא מלחמת אחים'", אומר שטרית.

ההסבר של שטרית לתופעת השנאה חבוי בשתי מילים: הרשתות החברתיות. מה שלא היה בעבר, והיום מחסל כל סיכוי לפיוס. מסרים, פוסטים וציוצים קיצוניים מכפילים ומשלשים את עצמם בתוך שניות, הופכים לשיטפון והשיח מאבד שליטה. הרשתות אוהבות את הסגנון הזה, שמביא הרבה עניין, רייטינג וטראפיק.

במוצאי השבת האחרונה הייתי בהפגנת המחאה בבלפור. ראיתי שם בחורה צעירה שישבה על כיסא גלגלים אחרי ששברה את הרגל באחת ההפגנות הקודמות. את הנאצות והעלבונות שהטיחה בלוחמות של משמר הגבול אי אפשר היה לסבול. אני משוכנע שהמפגינה הזאת מסוגלת לדיאלוג אחר ושפה שונה, אבל יש כאן מדיום אינטרנטי בשירות אינטרסנטי שמוציא את האנשים מדעתם. הרי הצעירה הזאת יודעת כי השוטרות לא אשמות בשום דבר, ורק באו למלא את תפקידן הלא נעים בהפגנות בבלפור. היו שם גם מפגינים אחרים עם מגפונים שאיבדו כל רסן.

בהפגנה במוצ"ש פגשתי בחורה ששברה רגל בהפגנה בעבר והטיחה בשוטרות נאצות קשות. היא יודעת שהן לא אשמות, אבל המדיום האינטרנטי מוציא אנשים מדעתם

גם בימין העסק אבוד. מספיק לעבור על המסרים ולהזדעזע. נפתלי בנט נפגש בסוף השבוע שעבר עם בני גנץ. "מאז הפגישה צייצני נתניהו ועוזריו פתחו נגדי בקמפיין 'בנט נפגש עם גנץ', כאילו פגשתי מינימום את עזמי בשארה", כתב בנט. "השיטה שלכם של הרעלת האחד נגד השני קורסת. לא תגרמו לי לשנוא אנשי שמאל או להחרימם. שיטה זו הובילה לחורבן הבית, והיא גם הסיבה לכישלון הנוראי של ממשלת נתניהו בקורונה. במקום לשבת בצורה עניינית ביחד ולפתור את המשבר, גרמתם לכולם לשנוא את כולם, וזו הסיבה שמול משבר העם לא מתאחד".

טרמינולוגיה מסוכנת

גם איראן גויסה למסע הסתה נוראי בעקבות פוסטים מפוקפקים בפייסבוק. הליכוד, מפלגת השלטון הנצחית, פרסם הודעה רשמית בזו הלשון: "גם אם הפגנות השמאל יחליפו את הדגלים השחורים בדגלים ורודים הם לא יוכלו לטשטש את העובדה שהם נתמכים על ידי אחד המשטרים החשוכים בעולם ולשניהם מטרה משותפת, להפיל את ראש הממשלה נתניהו. לא ניתן לאיראן לנצח!"

במילים אחרות, המפגינים בכל הארץ שמייצגים מאות אלפים מטובי העם הזה הם בעצם אויבים, מרגלים בזויים, שליחים של משטר האייתוללות. אחרי הודעה כזו, מה צריך אדם לא עצבני וזועם במיוחד כדי לתקוף מפגינים בוגדים?

בנט צודק, וגם שטרית וגליק שרצים לנשיאות ומבקשים לשנות או לפחות לרכך את המציאות. זו כבר סכנה לאומית, שרק הולכת ומחריפה. בתנאים של איבה פנימית כזו שום דבר לא יכול להצליח, גם לא המאבק בקורונה, ואנחנו רואים את התוצאות. אם ראש הממשלה ויו"ר הליכוד נתניהו אחראי להודעה שקושרת את המפגינים נגדו לאיראן, תחשבו מה יהיה בפוסט הבא. לא קשה לתאר גם איזו מערכת בחירות הולכת להיות כאן בחודשים הקרובים בתנאים של משפט פלילי, הסתה בלתי פוסקת, מגפה קשה, כלכלה הרוסה ואוכלוסייה עם עצבים מרוטים, מכות רפואיות ובעיות פרנסה.

ואין מה לעשות. ראש הממשלה מושך לבחירות. הוא רק צריך לבחור את המועד שיתאים לו מבחינת המשפט ושימנע ממנו להעביר את השלטון לבני גנץ או למישהו אחר. נתניהו, אחד המחוללים הגדולים של השיסוי בעם, ינהל את המדינה ואת קמפיין הליכוד מול מחנה של מתנגדים, שגם הם נגררים למחוזות קשים בעידן הרשתות ובכלל. לראש הממשלה אסור להפסיד במערכה הזאת, כי אז הוא הולך בלי טריקים ושטיקים ובלי המעמד והשריון הממלכתי למשפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים. ובסוף הדרך מחכה לו עונש כבד אם יורשע.

אבל אפשר גם למנוע את המשך ההידרדרות הזאת בחברה הישראלית. פשוט לוותר. למשוך את כתב האישום נגד נתניהו, לקרוע אותו לגזרים, והוא בתמורה יעזוב את התפקיד. היועץ המשפטי לממשלה יכול לעשות את זה בתוקף החוק. זה שווה לכולנו את המחיר של מדינה וחברה מתפרקים לרסיסים. נתניהו ייקח פסק זמן לכמה שנים, העניינים יירגעו, הטירוף קצת ייפסק והוא יוכל לחזור לעניינים בגיל 75 או משהו, עם דונלד טראמפ, ועדיין יותר צעיר ונמרץ מג'ו ביידן.