העותרים נגד חוק היסוד שממשלת החילופים הוקמה לפיו העלו בפני שופטי בג"ץ טענות עם ביסוס משפטי קלוש – למשל, שהכנסת אינה מוסמכת "לשנות את שיטת המשטר הישראלית", טענה תמוהה לנוכח העובדה שמי שקובע את הכללים החוקתיים בדמוקרטיה הוא בית הנבחרים. אולם לב האירוע בתיק הזה אינו עתידה של ממשלת האחדות המקרטעת, אלא שאלת סמכותו של בית המשפט לדון בתוקפם של חוקי היסוד. ההכרעה בשאלה הזאת תשפיע במישרין גם על שאלות קרדינליות כמו עתידו של חוק יסוד הלאום.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המסיבה הכי טובה בעיר: מגזין מוצש חוגג 500
– העליון דן בהסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה
– דעה: עד הסגר השלישי, צריך לנהל שגרת קורונה
המהפכה החוקתית הראשונה ניכסה לבית המשפט סמכות לפסול חוקים רגילים הסותרים את חוקי היסוד, אך בסיבוב הנוכחי נידונה סמכותו של בג"ץ לפסול את חוקי היסוד עצמם. כשתהו נגד נשיא העליון לשעבר אהרן ברק מניין בית המשפט שואב את כוחו לפסול חוקים ובכך לשלול את ריבונות המחוקק, הוא ענה שהכנסת עצמה העניקה לו את הכוח הזה בחקיקת חוקי היסוד, ושהיא יכולה להתגבר על החלטותיו בתיקונם של החוקים האלו. במובן הזה, ההישג הבא שבג"ץ מבקש לסמן הוא הכנעה סופית ומוחלטת של בית המחוקקים: כעת גם את חוקי היסוד השופטים יכולים לכופף.
בדיון שקדם להחלטה שאלו השופטים את פרקליטו של נתניהו: מה הפתרון למצב שבו הכנסת תחוקק חוק שמבטא אובדן עשתונות מוחלט ופשיטת רגל מוסרית, לתלות את כל הג'ינג'ים או לבטל את הבחירות? עו"ד מיכאל ראבילו, יהודי חכם, השיב בשאלה: מה הפתרון למצב שבו שופטי בית המשפט העליון יפסקו שאינם נדרשים לפרוש בגיל 70 אלא בגיל 75?
בכל שיטה מישהו צריך לקבל את המילה האחרונה, והשאלה היא אם המילה האחרונה תהיה של העם על ידי נבחריו, או תינתן לרשות מקצועית של מומחים. הבכורה שבג"ץ מנכס לעצמו, בניגוד מוחלט לחוק ולהיגיון, מתאפשרת בזכות השיח בתקשורת הדואג להשחיר את פניהם של נבחרי הציבור ולהציג אותם כאינטרסנטים קצרי רואי. אבל האמת היא שאם חברי הכנסת באמת היו דורסנים ואופורטוניסטים כל כך, הם גם לא היו נבהלים מפסק דין המגיע אליהם בפקס מבג"ץ. השופטים יצרו לנו פרמיה דמוקרטית למקרי ביטוח שממילא לא יכוסו בזמן אמת.
גם ראבילו וגם נציגת הכנסת עו"ד אביטל סומפולינסקי הצהירו בדיון שלבית המשפט אין סמכות לפסול חוקי יסוד. קו הטיעון שלהם היה חד: אין הצדקה דמוקרטית לעיסוק של הרשות השופטת בחוקי היסוד. אסור לקבל את הנחת היסוד שהרשות המחוקקת או המבצעת היא הסכנה והרשות השופטת היא הפתרון. האיזון הראוי בין הרשויות ייקבע באמצעות חקיקת נבחרי הציבור בשם הריבון. הדמוס בדמוקרטיה הוא העם, ולא ייתכן שמכל הגופים במדינה, דווקא בית המשפט הוא שיפרוק את עולם של חוקי היסוד מעליו. העיקרון שכוח מוחלט משחית באופן מוחלט נכון גם על השופטים.
לא ברור בשלב זה מה תהיה תוצאת הדיון בבג"ץ, לאחר תשובות הכנסת, היועמ"ש וסיעות הליכוד וכחול לבן. הסכנה הגדולה היא לאו דווקא בהכרעה הסופית אלא באמרות האגב שילוו אותה. אם השופטים יקבעו בהן שבית המשפט יכול לפסוק חוקי יסוד, זו תהיה מהפכה על־חוקתית אנטי־דמוקרטית שנייה. האם נתניהו יוביל מתקפת נגד חקיקתית? לפי ההיסטוריה שלו, קשה להאמין.
