לא בכל יום מתעלים תלמידים על רבותיהם בצורה כל כך מרשימה. בסוף השבוע שעבר זה קרה בבית המשפט העליון. הרכב חשוב אמנם, שלושת שופטיו הותיקים של בית המשפט העליון, אך עדיין מצומצם בהיקפו, הוציא צו על תנאי נגד שלושת המרכיבים המשמעותיים בחוק "ראש הממשלה החלופי", זה שאפשר את הקמת ממשלת הרוטציה של הליכוד וכחול לבן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: חיי שרה: הלימוד מכישלון השליחות של אברהם אבינו
– כרטיס צהוב לכחולים: טראמפ הפסיד, הרפובליקנים ניצחו
– המסיבה הכי טובה בעיר: מגזין מוצש חוגג 500
הוצאת הצו, על אף שנעשתה בהחלטה לקונית, היא אירוע דרמטי, משום שהיא מהווה הכרזה על כך שלשיטת שופטי בג"ץ, בית המשפט העליון מוסמך לדון בתוקפם של סעיפי החוק הללו ובמידת הצורך גם לבטל אותם. מעתה, גם אם יוחלט שלא לבטל את הסעיפים, עצם הקביעה שניתן לדון בתוקפם תישאר בעינה.
ומדוע מדובר בדרמה כל כך גדולה, הרי כבר ידענו לא מעט ביטולי חוקים? ובכן, עד לאחרונה היה ברור שעל מנת שבית המשפט העליון יוסמך לפסול חוק, הוא זקוק לדבר מה שיסמיך אותו לכך. בראשית המהפיכה החוקתית היא התבססה על "פסקת ההגבלה" בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הפסקה קובעת כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, על מנת שיותר למדינה לפגוע בזכויות הדבר צריך להתבצע בחוק, שלחקיקתו ישנם כמה תנאים: החוק הזה חייב להיות "הולם את ערכיה של מדינת ישראל", מיועד ל"תכלית ראויה", והפגיעה שהוא פוגע בזכויות חייבת להיות "במידה שאינה עולה על הנדרש", כלומר מידתית.
בשום מקום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא כתוב, אגב, שמי שיקבע האם החוק הפוגע בזכויות אכן עומד בתנאים הוא בתי המשפט, וגם לא בית המשפט העליון. אבל בג"ץ לקח לעצמו את הזכות הזו וכך קמה המהפכה החוקתית ונהייתה. יש לציין שכך היה גם בארה"ב, כך שלזה כבר יש תקדימים.
במהלך השנים האחרונות טען פרופ' אהרן ברק בסדרה של הרצאות ובמאמר מעניין שכתב, כי ניתן לפסול חוק גם אם הוא מנוגד לנכתב ב"מגילת העצמאות" שהיא מסמך מכונן של מדינת ישראל. לכאורה מדובר בטענה מופרכת, כי בעבר כבר נפסק שהמגילה היא טקסט שמשמעותו הצהרתית ולא חוקתית. אבל מאחר שאבי המהפכה טען את הטענה הזו – יש לקחת אותה בחשבון.
מה שברור הוא שגם לפי השיטה שרואה בפסקת ההגבלה מקור סמכות לביטול חוקים על ידי בתי המשפט וגם לפי השיטה שסבורה שחוק המנוגד למגילת העצמאות דינו פסילה, על מנת שבג"ץ יהיה מוסמך לדון בתוקפו של חוק הוא חייב להיות או חוק שפוגע בזכות מוגנת (חיים, שלמות הגוף, כבוד, חירות, חופש תנועה בתוך המדינה, חופש לצאת ולהיכנס לישראל, ולזה אפשר להוסיף את חופש העיסוק מכוח חוק יסוד חופש העיסוק ופסקת ההגבלה שבו, וכמה הרחבות שבג"ץ הרחיב אתם את הזכות לכבוד, כמו למשל שוויון) או כזה שהופך את ישראל למדינה לא דמוקרטית (עיקרה של מגילת העצמאות ע"פ ברק, אף שהדבר לא נכתב בה במפורש).
תיקון חוק יסוד הממשלה (ממשלת חילופים) הוא חוק מטומטם, גרוע, יוצר מנגנונים פוליטיים גרועים, ולא מגשים כלל את המטרה שלשמה הוא נוצר (הקמת ממשלה יציבה). אבל הוא לא פוגע בשום זכות מוגנת. הוא גם לא הופך את ישראל למדינה לא דמוקרטית. אולי, על צד ההפלגה, ניתן לטעון שבשריון החוק ברוב של 70 ח"כים באופן שכובל את שיקול דעת הכנסת, ובהגבלות שהוא יוצר על הצעות אי אמון, יש פגיעה קלושה כלשהי בעניין הדמוקרטי. למען האמת אין פגיעה כזו, אבל נניח, אולי. מה שבטוח הוא שההסדר של "ראש ממשלה חליפי" לא פוגע בדמוקרטיה וגם לא פוגע בשום זכות. למרות זאת החליטו ביום חמישי האחרון שופטי בג"ץ שיש להם סמכות להתערב בו.
בכך הם קבעו נורמה חדשה לפיה בית המשפט העליון איננו רק בית משפט חוקתי, כפי שהגה ברק, אלא גם ועדה לביקורת על חוקים טיפשיים. בניגוד לבית משפט שחייב לשאוב את ההסמכה לפעולותיו מכוח החוק, בג"ץ מהיום מעניק לעצמו את הסמכויות, רעיון שאפילו פרופ' ברק לא העלה בדעתו. הבעיה היא שהמצב הזה הוא יוצר סיטואציה בלתי דמוקרטית שכמותה לא הייתה במדינת ישראל מעולם. היומרה של שופטי בג"ץ לדון בתוקפו של הסדר ממשלת החילופים עצמו (הסעיף השלישי של צו הביניים שיצא הערב על ידי בג"ץ) זהה למצב שבו אני הייתי מתיימר לבטל את החוק. מדובר פשוט בסיטואציה הזויה, והעובדה שיש מי שחושב שזה לגיטימי מעידה עד כמה המושגים שלנו על ממשל תקין, שלטון חוק, דמוקרטיה והפרדת רשויות השתבשו לחלוטין.
