הפוליטיקה הישראלית מאכזבת את כולנו שוב ושוב. קואליציות מתוסבכות, חוסר מדיניות ברורה, אי פתרון בעיות יסוד, התנהלות ללא אופק אסטרטגי. למה זה כך? ניקח כמשל דווקא את הציונות הדתית שאמורה לייצג ציבור מאוד ערכי לכל הדעות. מה קרה לה בעשור האחרון, שהתפלגה לתתי זרמים עד כי התרסקה כמעט לגמרי?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: שבירת מוסכמות: החלטת בג"ץ היא שיא במהפכה החוקתית
– כרטיס צהוב לכחולים: טראמפ הפסיד, הרפובליקנים ניצחו
– בנט: מותר לשים בצד דברים חשובים כמו סיפוח ומדינה פלסטינית
בעשור האחרון התנהלה הציונות הדתית בסגנון טכני שטחי המרוכז אך ורק במפת המנדטים. בריתות טכניות שבמקרה הקיצון אף הגיעו לברית עם 'יש עתיד', מפלגת שמאל מובהקת, נוסו בזו אחר זו והביאונו עד הלום.
את מקומם של ערכי היסוד והאמת האידאולוגית, את מקומה של הציונות, תפסה הציניות של יחצנים ומשרדי פרסום, דפי מסרים, ותנועות שאין כל אמת ביסודן מלבד קידומם הפוליטי של חבריה. נסיון החיים לימד אותנו בדרך הקשה והכואבת את האמת היסודית ביותר בהתנהלות ציבורית – כשאין ערכים אין כלום. אין מערכת משפט מוסרית ואין פוליטיקה ישרה, אין כלכלה חברתית ואין התיישבות. הכל קמפיינים, ספינים, בריתות מפוקפקות, הפללות מכוונות ומה לא.
בציונות הדתית כמו בכלל הציבור בישראל, התפתו לחשוב שהסגנון היחצני החדש והמזויף, הוא הסגנון המקצועי והנכון לפוליטיקה מצליחה. האמת שהתבררה לעין כל היא, שהתנהלות טכנית ומזויפת זו, היא המתכון שהוביל את אחת התנועות הערכיות ביותר בישראל, לשוקת פוליטית מרוסקת.
ריצת אנשי ציבור שבאים מבתי המדרש התורניים ביותר, אל הליכוד, ממחישה אולי יותר מכל, עד כמה גדול השבר הציוני מסורתי. מפלגת הליכוד אינה רואה עצמה מחויבת כלל וכלל למסורת ישראל. איך שלא תהפכו את זה, תחת שלטון הליכוד התחיל הסטטוס קוו להישבר מכל הכיוונים.
פגיעה בערכי השבת, טשטוש ערכי המשפחה, התנהלות אנטי דתית של הפיקוד הבכיר בצה"ל שהרחיקה אותו ממרכז הקונצנזוס הערכי, ואפילו הקפאה והרס בהתיישבות, כל אלה התרחשו תחת שלטון הליכוד.
בנימין נתניהו, אומן הקמפיינים הדגול, הצליח למשוך אחריו אנשים ערכיים, שמתפתים לדף המסרים הכאילו מסורתי של הליכוד, ואינם שמים לב שבשטח יוצאת אל הפועל מגמה לגמרי הפוכה.
מנוע הזיוף העיקרי הוא החשיבה המוטעית שהיצמדות לערכים היא עול מכביד, אשר מקשה להתקדם במהירות אל היעד הנכסף. עדיף להתחבר לחזקים ולהשפיע מבפנים. אך זוהי טעותה הגדולה של החברה בישראל בכלל והציונות הדתית בפרט. רק החיבור לעוגנים ערכיים אמתיים שאינם ניתנים להחלפה, היא אשר תוביל כל תנועה אידאולוגית להצלחה בהגשמת ערכיה גם בשדה הפוליטי. מעין המשל העתיק על הדרך הארוכה שדווקא היא הקצרה מכולן.
כך כתב הרב קוק, שמי שחושב להשתמש באמצעים של שקר בשירות האמת הטובה, ידע כי לא ישיג כך את מטרתו הערכית. גם אם התנהלות ערכית נתפסת בתחילה כתמימה וחסרת יעילות, היא ורק היא אשר תוכל לחולל שינוי חברתי אמיתי במדינת ישראל. היא ורק היא אשר תוכל להעמיד תנועה שורשית שתזכה לתמיכה ציבורית יציבה וארוכת שנים, סוחפת ומחברת, מייצגת בבטחה ובאמונה את מצביעיה, ואינה משנה את מצב הרוח האידאולוגי שלה, רק כדי למצוא חן ולקושש מנדטים.
מתוך המבט הערכי הזה, נוכל לומר די בפשטות, שהציונות הדתית צריכה להתחבר היום באופן האמיתי והערכי ביותר, אל כלל הציבור המסורתי במדינת ישראל. חיבור שאינו מבוסס חלילה על טשטוש ערכי אלא על עוגנים ערכיים מחייבים ברמה הציבורית. אל תאמרו יותר הציונות הדתית, אמרו הציונות המסורתית.
רוב אזרחי ישראל הינם מסורתיים ברמה כזו או אחרת. עובדה בדוקה זו, אינה באה לידי ביטוי ברור במערכת הפוליטית, בשל סגנון ההתנהלות המזויף שתיארנו לעיל. במצב המשברי שאנו חווים כעת, קריאה לאחדות סביב אידאולוגיה ערכית מסורתית ישראלית, היא צו השעה. היא הברית האמיתית שצריכה לקום כעת בישראל.
הכיתתיות הסטראוטיפית תיפסק לגמרי. ביטויים כמו "חרדל", "לייט" ודומיהם, ייגנזו בפח האשפה. ברמה הציבורית כולם מחויבים למסורת ישראל. ברמה האישית יתקדם כל אחד בקצב שלו, בלי לסבול משיפוטיות חברתית יתירה ומיותרת, שמדביקה לו כינויי גנאי כאלה או אחרים. כך תוכל מדינת ישראל להתקדם מתוך אידאולוגיה ערכית מסורתית בחייה הציבוריים, שמאפשרת לכל אזרח באשר הוא, לפלס את דרכו האישית בחיבורו אל הכלל.
דומני כי הציונות המסורתית יכולה היום לראות באופן הברור ביותר, שללא הערכים המסורתיים, חסרה האמת, חסרה האחדות, חסרה הערבות ההדדית, חסר היסוד הלאומי הכי בסיסי. אין אמת בהתנהלות מנהיגי הציבור, הכל נעשה מכח סקרים, רכיבה על גלים של התעניינות ציבורית, ותו לא. זה נהיה מומחה לקורונה, והאחר משחרר הבטחות חברתיות שקריות. זה מפתה בדבורים על ריבונות, והאחר מדבר על שימור ערכי המסורת. הם יאמרו כל מה שתרצה ובלבד שתצביע להם. כך הפכנו לחברה מפולגת החווה היום משבר רב מערכתי.
הציונות המסורתית אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולנהות אחרי מנהיגים שרוכבים כל העת על גלי אהדה זמניים. הגיע הזמן להילחם על מערכת משפט צדק מסורתית, חידוש תנופת ההתיישבות בלי גמגומים, כלכלה חברתית אמיתית שמתמודדת בכל כוחה לסייע למשקי הבית המוחלשים המהווים כמעט חצי מאוכלוסיית ישראל, השבת ערכי צה"ל לקונצנזוס, השבת ערכי המשפחה ועוד.
תנועה ערכית כזאת, שתרכוש את אמון הציבור באמיתות כוונותיה הערכיות, ותציע תכניות מעשיות מקצועיות לקידום ישראל בכל תחומי החיים, תזכה לתמיכה ציבורית רחבת היקף יותר מכל קמפיין קרייריסטי מזויף.
הגיע הזמן להעמיד על רגליה את התנועה הציונית המסורתית.
הרב יצחק זאגא הוא כלכלן ומשפטן, יו"ר תנועת "חוזרים אל הדגלים"
