ההתרפסות הישראלית כלפי חברת פייזר, שתיאות למכור לנו מנות חיסון כי אביו של המנכ"ל שלה הוא ניצול שואה, רק מדגישה את גודל "מחדל החיסונים" של משרד הבריאות, הניצב לצד מחדל הבדיקות ומחדל החקירות האפידמיולוגיות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקס הבכיר נפטר יום אחרי שאשתו מתה מקורונה
– החיסון הראשון לקורונה: "התחום נפתח לסוג חדש של מולקולות"
– חיל האוויר קיבל חמקן ניסויים ייחודי: "מטוס משנה משוואה"
היום, כאשר המדינה מעודדת את אזרחיה להיבדק, קשה להאמין שמשרד הבריאות נאבק נגד הבדיקות בתחילת הדרך ודרש אישור רופא מחוזי על כל בדיקה; בצד החקירות, רק לפני שבועיים החל המערך לעבוד באופן מלא, שכן האחריות לתחום נמסרה לידי צה"ל ומשרד הביטחון רק באוגוסט.
בבוא היום עוד יתברר כיצד התקבלה ההחלטה על אילו חיסונים להמר – למרבה הצער, הרשימה לא כללה את פייזר. לא מן הנמנע שההכרעות התקבלו ללא הליך מקצועי, וכללו שתדלנות ומאכערים. מן הסתם לא נתפלא אם בעתיד ידובר גם על "קופונים" שנגזרו בדרך. אך המחדל האמיתי קשור דווקא לעיכוב של החיסון הישראלי: בדיוק כפי שגרם להתמהמהות החקירות האפידמיולוגיות היעילות והבדיקות ההמוניות, כך גרר משרד הבריאות רגליים ו"לקח את הזמן" בתהליך של אישור ניסוי החיסון בבני אדם.
חשוב להבין, בהקשר הזה, שישראל איננה ככל המדינות שמבקשות לעצמן חיסון: היא מחזיקה בנס־ציונה "מכון ביולוגי" ייחודי, שהוקם כמענה לאיום במלחמה ביולוגית שאינו קיים בכל מקום בכדור הארץ. אחרי הכול, מגפה יכולה לפרוץ באקראי או במכוון, וישראל היא בין המדינות המעטות הנערכות דרך קבע לתרחיש כזה.
כבר לפני כחמש שנים החלו במכון הביולוגי לפתח אב טיפוס לחיסון נגד נגיף ממשפחת הקורונה. בפרוץ המגפה הקציב ראש הממשלה כ־100 מיליון שקל והורה לעשות כל מאמץ כדי לפתח את החיסון, אלא שאז החלו קרבות אגו. המכון הביולוגי כפוף למשרד הביטחון באותה מידה שהוא כפוף למשרד ראש הממשלה, ושר הביטחון בני גנץ עשה תרגילים כדי להוציא הודעות הקשורות לחיסון "מתחת לאף" של נתניהו. מלבד זאת הייתה כמובן הבירוקרטיה של משרד הבריאות. הפיקוח על הניסויים הוא באחריות אגף הרוקחות במשרד הבריאות. חלק מאנשי הוועדה שהוקמה כדי לפקח על הניסוי הם עסוקים למדי, ותחילת הניסויים נקבעה בתום תהליך ארוך ל"אחרי החגים". הניסויים כעת ממש בתחילתם.
לו חברת פייזר הייתה מנהלת את הניסוי שלה לפי השמרנות והבירוקרטיה הישראלית, גם היא הייתה כעת רק בתחילת הדרך, או לכל היותר באמצעה. למרבה המזל, ברבות ממדינות העולם אושרו ניסויים בנוהלי חירום מיוחדים ולא בשיטה הישראלית. ומה בישראל? עכשיו כבר אפשר לכמת את גודל העיכוב: החיסון הישראלי – אם יצליח – יהיה מוכן לכל המוקדם בחודש יוני במקום באפריל, אם הפיתוח יתקדם בקצב מלא. אלה בדיוק החודשיים שבהם יתקיימו החיסונים ההמוניים ברוב מדינות העולם, ככל הנראה, והחיסון הישראלי לא ישתתף בתחרות.
