טוויטר ופייסבוק מעצבנות את הימין. באמריקה, בישראל, בבריטניה, מן הסתם גם בליבריה או מוזמביק (יש שם טוויטר?), פוליטיקאים והוגי דעות ימניים מכלים את זעמם ברשתות החברתיות שמצנזרות את נשיא ארה"ב וכותבים שונים, בשם האמת והצדק וכוחות האור והטוב בעולם. הם תובעים שהרשתות יחזרו להיות "כיכר העיר", יאפשרו את כל הדעות גם כשאינן תואמות את השקפת עולמם של מתכנתים פרוגרסיביים בקליפורניה, ובשום פנים ואופן לא ייכנעו לאינסטינקט הקומיסרי לצנזר את מי שלא בא לנו בטוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החיסון הראשון לקורונה: "התחום נפתח לסוג חדש של מולקולות"
– הירי מעזה: האם הברק היכה פעמיים?
– שבירת מוסכמות: החלטת בג"ץ היא שיא במהפכה החוקתית
התאוריה המקובלת בנוגע למצב הנוכחי הולכת בערך ככה: בשנים האחרונות, עמק הסיליקון גילה את הכוח העצום שלו, ואת ההשפעה שיכולה להיות לו על פוליטיקה ותרבות לא רק בארה"ב, אלא בכל העולם. מאז, אמזון, פייסבוק, טוויטר, וכל השאר עושות כמיטב יכולתן לצנזר, לחסום ובאופן כללי לדאוג לכך שחייהם של ימנים יהיו כמה שפחות נוחים וכיפיים. בתסריט הזה, מארק צוקרברג, ג'ק דורסי וג'ף בזוס יושבים בחדר אפל עם סיגרים, שותים ויסקי שעולה יותר מהדירה שלי וזוממים כיצד לדאוג לניצחון הדמוקרטים באמריקה, יש עתיד בישראל, הלייבור בבריטניה ומפלגות השמאל בליבריה ובמוזמביק. הרדיפה אחר ימנים נובעת מהשקפת עולם ברורה, כוונה זדונית להשמיד יריבים אידיאולוגיים והרמת קרנה של הפוסט-מודרנה או הניאו-מרקסיזם – תלוי את מי תשאלו. יחי עידן הפוסט-אמת, יחי סורוס, יהי זכרו של ג'פרי אפשטיין ברוך.
בתרחיש כזה, יש היגיון כלשהו בזעם על התנהלותן של הרשתות, ואפילו בפנייה לממשלות העולם בדרישה שיעשו משהו בנידון. נציגי ציבור בארץ ובחו"ל שעד לא מזמן הרימו את נס החירות והשוק החופשי, פתאום מוצאים את עצמם טוענים שיש לשלוף מיד את חרב הרגולציה ולשפד איתה כל חברה – פרטית ככל שתהיה – שמעזה להשפיע על השיח הציבורי. בכל זאת, יש כאן מזימה נגד מחנה פוליטי שלם. ניסיון ערמומי לגנוב מערכות בחירות ולשנות את מאזן הכוחות בעידן בו תקשורת חופשית היא הכול. בהחלטה אחת, היפסטר מזוקן בפאלו-אלטו יכול להחליט שציוציו של נשיא ארה"ב יהיו חסומים לשיתוף, או להחרים לחלוטין כתבה לא מחמיאה על יריבו הדמוקרטי ולחסום את מי שמנסה לשתף אותה. איך אפשר שלא לפנות לממשלה ולדרוש שהיא תעשה משהו?
אבל יש כמה בעיות עם התרחיש הזה. בראש ובראשונה, כולנו צריכים לצאת מהסרט. אין חדר חשוך וסיגרים, ואין מזימה זדונית. משחר הבריאה ועד היום, ישנו אינטרס אחד עליון שהפעיל כל חברה בכל מקום: רווח. אמזון לא מסתירה ספרים שמנוגדים לאידיאולוגיה פרוגרסיבית קיצונית כי לג'ף בזוס יש חיבה מיוחדת לאנטיפה, היא מסתירה אותם כי היא מפחדת הרבה יותר מהשמאל מאשר מהימין. ג'ק דורסי הוא לא מהפכן אידיאליסטי ולא ברון על מושב מרומם שמשתמש באוצרות העצומים שברשותו כדי לקבור את יריביו האידיאולוגיים – הוא מנכ"ל שיושב על כיסא רעוע, ומפחד פחד מוות מכל העובדים והעובדות הצעירים והצעירות בני ה-21 עם התואר בלימודי מגדר שיכולים להפוך את החיים שלו לגיהינום אם יחשבו אפילו לרגע שהוא לא עושה מספיק כדי "לעצור את הפשיסטים". נראה לכם שלמארק צוקרברג, שהמילה "רובוט" אפילו לא מתחילה להגדיר את הרובוטיות שלו, באמת אכפת מצרתם של טרנסים שחורים בברוקלין? אתם חושבים שהוא לא מצליח לישון בלילה כי קשה לו עם האג'נדה החקיקתית של הרפובליקנים בסנאט? צוקרברג עושה את מה שהוא צריך לעשות כדי לשרוד, כדי להתקיים, כדי לצמוח. אלה לא נבלים בסרט בונד. אלה מלכים מעורערים שחודה של חרב דמוקלס כבר מדגדג להם את הקרקפת.
עמק הסיליקון מכיל יותר פחדנים לקילומטר מכל מקום אחר על פני כדור הארץ, אולי זולת הכנסת. והחרדה שלהם היא לחלוטין הבעיה שלנו. בנקודה הזו אציין שאני לא מתווכח כאן עם מי שמאמין בכל מקרה שהדרך לפתרון כל בעיה עוברת ברגולציה ממשלתית. עבורם, אין הבדל בין התרחיש הראשון לשני – בכל מקרה הפתרון הוא לתת לנבחרי הציבור לסדר את העניינים. לאנשים כאלה רק אפנה בעיה קטנה: כן, יהיה נחמד לראות אדם כמו דונלד טראמפ, בחודשים האחרונים לכהונתו, כופה את כוחו המלא של הממשל האמריקני על הצעירונים האלה. אבל מה אתם חושבים שיקרה ברגע שמי שיחזיק במושכות יהיה מהשמאל? חשבתם שהצנזור גרוע כעת, איך נראה לכם שהרשתות החברתיות ייראו ביום שלפוליטיקאים – פוליטיקאים! – יהיה הכוח להחליט מה נחשב "שיח שנאה", אילו פוסטים להוריד ואילו להשאיר? השוק החופשי לא יעזור לכם במצב כזה. זה יהיה סופו האמיתי של חופש הביטוי ברשת.
אולם מאלו שעד לפני כמה דקות טענו שהם בעד כלכלה חופשית, תומכים קיצוניים בחופש הביטוי ומשננים את שאר עיקרי האמונה בכל בוקר כשידם על "שתי מסכתות על ממשל מדיני" (במקרה הטוב), מצופה הבנה קצת יותר עמוקה. ההבנה שהתנהגות אנושית נקבעת על פי תמריצים הייתה אמורה להוביל אותם ישירות למסקנה שהתערבות ממשלתית רק תחמיר את הבעיה. תמיכה נלהבת בשוק החופשי לא הייתה אמורה להיגדע ברגע שנתקלה בקצת קושי. קצת פרספקטיבה היסטורית וצ'ייסר אלכוהולי חזק היו אמורים להרגיע אותם מספיק כדי שיוכלו להביט אחורנית ולראות שזו לא הפעם הראשונה בה קמה תבהלה גדולה מפני "שליטה מוחלטת" לכאורה על ענף כלשהו של השוק. שוק שמסדר את עצמו ברגע שיש בכך צורך אמיתי (וכמובן, אם אין רגולציה שמונעת בדיוק סידור מחדש שכזה). רוצים לשנות את ההתנהגות של ענקיות הטכנולוגיה האלו? תוכיחו להן שיש להן מה להפסיד אם הן ממשיכות ככה, ושיהיה להן מה להרוויח עם מדיניות שונה. קצת כמו ערוצי החדשות שפתאום נזכרו לפנות גם לימנים כשהימין קם על הרגליים.
וכמובן, תמיד חשוב להזכיר: פייסבוק, טוויטר וחברותיהן הן לא גופים ממשלתיים. "מיניסטריון האמת" היא הגדרה חמודה לפעילות שלהן ומי יכול לעמוד בפני רפרנס טוב ל-1984, אבל זו פשוט השוואה לא מוצלחת. לא נעים לכם עם המדיניות של טוויטר? בבקשה, היציאה פה מימין. לג'ק דורסי יש כוח על מה שאתם אומרים כל עוד אתם אומרים אותו בפלטפורמה שהוא בנה ומנהל עם כספים פרטיים שלו ושל משקיעיו. לאתרים אלטרנטיביים כמו Parler יש כבר מיליוני משתמשים, ואחרים קטנים מהם גדלים בכל יום. לא אוהבים את ההיצע? רוצו אתם לפתח רשת חברתית ששווה עשרות מיליארדי דולרים. מי יודע, אולי יום אחד אתם תהיו אלה שמוחקים ציוצים של נשיא ארה"ב.
