אם מישהו היה זקוק להוכחה לאופקיה הרחבים של המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר, הרי שהיה יכול לקבל אותה בנאום שנשאה אתמול (א') בכנס שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה. תחת הכותרת "משילות או דמוקרטיה", נקראו שורה של מומחים ואנשי ציבור לחוות את דעתם על המתח שבין שאיפת נבחרי הציבור למשול ובין "דמוקרטיה", מן יצור משונה כזה שעומד בדרכם. זילבר, שתאריך הפרישה שלה מהתפקיד בעצם עבר וכהונתה הוארכה בחודשים ספורים לא מכבר, ניצלה את האירוע המקוון כדי לשאת נאום פולמוסי לעילא, שכל כולו מתקפה שלוחת רסן על הממשלה המכהנת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המונופול לסיגד: משחק קופסה ילמד על מורשת עולי אתיופיה
– הנשיא ריבלין: "למידה מרחוק אינה תחליף לקשר החינוכי"
– התוכנית שתבלום הסתננות פלסטינית ליהודה ושומרון
מהנס כריסטיאן אנדרסן ועד סרטוני "שרוטונים", גייסה זילבר את כל התותחים התרבותיים שעלו בדעתה על מנת לייצר כתב אישום חריף ונוקב נגד אוזלת ידה של הממשלה, והניסיון לתלות את אוזלת היד הזו בשלטון הפקידים. אולם, כאותו גמל שאיננו רואה את דבשתו, זילבר לא שמה לב כנראה שבנאום הזה ממש היא מוכיחה את כל מה שנטען נגדה ונגד חבריה לפקידות הבכירה של משרד המשפטים. היא לא הבחינה בכך שהנאום שלה הוא נאום אופוזיציוני נפלא, אשר מעיד שהיא פשוט פוליטיקאית בתחפושת, שמנצלת את מעמדה כמשפטנית על מנת להוביל תפיסת עולם פוליטית.
הרי על מה נסוב המאבק על המשילות שדינה זילבר לעגה לו כל כך בנאומה? על זכותם וחובתם של נבחרי הציבור לפעול בנאמנות למי ששלח אותם וליישם את המדיניות שבה מעוניינים אותם בוחרים. אולם אם שומרי הסף, כדוגמת זילבר, אינם פקידות מקצועית שמטרתה לקדם את מדיניות הדרג הנבחר אלא פשוט פוליטיקאים שלא נבחרו, הרי שהטיעון נגדו היא יוצאת בשצף קצף מוצדק לחלוטין.
אל תטעו, זילבר אמנם הכניסה לעצמה ולחבריה גול עצמי מפואר, אבל היא ממש לא פראיירית. בנאומה עשתה זילבר תרגיל מבריק, תעלול מאחז עיניים, שנועד להפריע לכולנו להבין עד כמה הטיעון שלה מופרך. בשורה של דוגמאות הראתה זילבר עד כמה נבחרי הציבור שלנו מתנהלים באוזלת יד מול אתגרי ניהול המדינה. האמת היא שזה נכון. אך כגודל הפיכחון של זילבר במבטה על המערכת הפוליטית כך גודל העיוורון שלה במבט העצמי על המערכת שבראשה היא וחבריה עומדים. האם העובדה שהפוליטיקאים הנבחרים שלנו לא מוצלחים מכשירה שלטון של מי שמעולם לא נבחרו לשום תפקיד? האם פקיד ממונה יכול להיות זה שמתווה את המדיניות עבור הציבור? האם לזה ייקרא דמוקרטיה?
הביקורת של זילבר על המערכת הפוליטית הייתה יכולה להיות לגיטימית לחלוטין אם הייתה נשמעת מפיהם של מי שמשחקים במגרש הפוליטי. זילבר רשאית בכל רגע להניח את המפתחות, להצטרף למגרש הפוליטי ולהיאבק משם על עמדותיה. אבל מצב שבו פקיד, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, תוקף את ראש הממשלה באופן בוטה וישיר כל כך, הוא לא משילות ולא דמוקרטיה, הוא ניסיון להשליט אוליגרכיה לא נבחרת על המדינה תוך ניצול חולשתה הנוכחית של המערכת הפוליטית. בעולם נורמלי, שר המשפטים אבי ניסנקורן היה מזמן הבוקר את זילבר ללשכתו ומציע לה לפרוש בזריזות לפני שהוא יודיע על פיטוריה. אבל בעולם שלנו, שבו רבים מהפוליטיקאים הם באמת חדלי אישים שאינם מסוגלים למשול, זה כמובן לא יקרה.
