מזה כשנתיים מתחוללים חילופי גינויים וגידופים בין משתמשי הרשתות החברתיות מסעודיה, איחוד האמירויות ובחריין. מצד אחד ופלסטינים ותומכי "הבעיה" שלהם, מצד שני, שמענו וראינו לאורך התקופה הזו אנשים כמו רואף אלסעין הסעודי ועבדאללה אלהדלק הכוויתי הטוענים שלפלסטינים אין טענה על ארץ ישראל, כי היא שייכת ליהודים על פי הקוראן. הפלסטינים מצידם העתירו על בני חצי האי ערב קללות וחרפות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קראוונים ראשונים ברמת טראמפ: "לא נשנה את השם"
– פעילי ימין פוצצו סיור של משלחת אירופאית בגבעת המטוס
– פנטזיה, מציאות וליאור דיין: אשפוז פסיכיאטרי על המסך הקטן
לאחרונה ההתרסה כלפי הפלסטינים עלתה דרגה ועכשיו דוברים ממדינות חצי האי ערב טוענים שמסגד אלאקצא המוזכר בקוראן והכבוש בידי היהודים – מוטיב מרכזי בנרטיב הפלסטיני שנתן את הכינוי לאינתיפאדה השנייה – הוא בכלל במקור בסעודיה ולא בירושלים. בכך, הם מערערים את היסוד הדתי של המאבק הפלסטיני נגד ישראל.
בפי הפלסטינים ותומכיהם שגורה המסורת האסלאמית הגורסת שמסגד אלאקצא שבירושלים הוא "הקיבלה (=כיוון התפילה) הראשונה, המסגד השני (שנבנה 40 שנה אחרי בריאת העולם שהחלה במכה) והמקום הקדוש השלישי (אחרי מכה ומדינה)". מכאן מרכזיותו של אלאקצא לאסלאם, ומעמדו זה האפיל בשנים האחרונות על מכה ומדינה, וזו אחת הסיבות לכעס של הסעודים על הפלסטינים.
הטענה שאלאקצא במקור לא היה בירושלים כבר אינה רק נחלתם של משתמשי רשתות חברתיות אלא שודרגה באמצעות מאמר שפרסם פובליציסט סעודי ששמו אוסאמה ימאני בעיתון עוכאט', עיתון סעודי רשמי שלא היה מעז לפרסם מאמר כזה ללא רשות מוקדמת מרשויות המדינה ומהסמכות הדתית העליונה שלה. המאמר פורסם ביום שישי (!) 13 בנובמבר 2020. כותרת המאמר: "היכן נמצא מסגד אלאקצא?".
עצם העלאת השאלה הזו מציבה ספק על הנחת היסוד שמסגד אלאקצא נמצא בירושלים. במאמר מביא הכותב הוכחות מהמקורות האסלאמיים על כך שירושלים לא הייתה כיוון התפילה הראשון של מחמד, שכן המסגד בהר הבית נבנה רק בימי הח'ליפים של בית אומיה, כשישים שנה אחרי מות מחמד.
במאמרו ימאני כותב: (תוספותיי בסוגריים): (הח'ליף האומיי) עבד אלמלכ בן מרואן בנה את כיפת הסלע בשנת 691 לסה"נ בשל התמרמרות הציבור על אי יכולתם לקיים את מצוות החג' למכה מכיוון ש(עבדאללה) בן אלזובייר (שליט מכה שמרד בשנת 682 בשלטון בני אומייה בדמשק) היה דורש שהבאים לחג' יישבעו לו שבועת אמונים. לכן (הח'ליף האומיי) עבד אלמלכ בנה את (כיפת) הסלע כדי שהציבור יבוא אליה לחג' במקום למכה כמו שתיאר אבן ח'לכאן (היסטוריון מוסלמי מהמאה ה-13).
ימאני מוסיף: "מסגד אלאקצא כמו שתיאר אלואקדי (היסטוריון מוסלמי בן המאה ה-9-8) נמצא בג'ועראנה(כפר הנמצא כ-30 ק"מ מצפון מזרח למכה)… המסקנה אשר אנחנו מגיעים אליה היא שהמחלוקת הזו בין הסיפורים ואלה שסיפרו אותם נובעת מעניינים פוליטיים שגויסו לטובת אירועים, עניינים ועמדות פוליטיות שאין להם שום קשר עם האמונה, המעשים הטובים או הפולחן הדתי".
ימאני אומר בצורה מרומזת אבל ברורה לחלוטין את הדברים הבאים: בשלהי המאה השביעית פרצו מחלוקות ומאבקים פוליטיים בין המרכז במכה שהיה בשליטת משפחת בני האשם ובהנהגת עבד אללה בן אלזובייר ובין המרכז בדמשק, מחוז המגורים של בני אומייה, בראשות הח'ליף עבד אלמלכ בן מרואן. בשל הסכסוכים הללו סגר אבן אלזובייר את שערי מכה בפני בני אומיה וכתוצאה מכך בחרו בני אומיה את ירושלים כמקום אלטרנטיבי לחג'. כדי לתמוך בכך באמצעים דתיים הם המציאו סיפורים (חדית') על כך שהנסיעה בלילה של מחמד המוזכרת בפרק 17 בקוראן הייתה בעצם לירושלים, בעוד שבפועל היא הייתה למסגד שנקרא "אלמסג'ד אלאקצא" שהיה ליד הכפר ג'ועראנה הנמצא 30 ק"מ צפונית מזרחית ממכה.
העמדת הדברים כך מערערת באופן קשה – אם לא מבטלת לחלוטין – את הבסיס הדתי של הדרישה הפלסטינית לקבל את (מזרח) ירושלים כבירה למדינה הפלסטינית, ומצמצמת את הבסיס לתביעה הזו לתחום הלאומי והטריטוריאלי. יש בכך פגיעה קשה בעניין הפלסטיני, הן בהיבט הלאומי שלה כפי שמוצג בידי אש"ף והרש"פ והן בהיבט הדתי שלה כפי שמוצג על ידי החמאס והג'יהאד, שני ארגונים שיצאו מהחממה האידיאולוגית של "האחים המוסלמים", שנואי נפשם של הסעודים.
הפלסטינים וחבריהם משתוללים מזעם בגלל המאמר הזה. ד"ר עלי אלאעוור, פלסטיני שכתב את הדוקטורט באוניברסיטה העברית ובהרווארד, מכנה את אוסאמה ימאני בכינוי "שודד דרכים", וערוץ הטלוויזיה התורכית TRT מאשים את ימאני במיחזור טענות של ישראלים וציונים.
בעובדה שמדובר בטענות שנשמעו בעבר בישראל, אני חייב להודות, יש צדק רב. לפני כארבעים שנה, כשלמדתי לתואר ראשון בערבית ובמדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, שמעתי ממורי ורבי, ד"ר ישעיהו גולדפלד ז"ל, את הסיפור האמיתי על קידוש ירושלים על ידי בני אומיה כמשקל נגד לקדושת מכה ומדינה, ובשנת 2008, לפני 12 שנים, העליתי לאתר יוטיוב את הסרטון הראשון בערבית עם הטענה שאלאקצא המוזכר בקוראן נמצא בג'ועראנה ו"הועבר" לירושלים על ידי בני אומיה כתחרות למכה ובגלל מרד עבד אללה בן אלזובייר שסגר אותה בפני בני אומיה.
עם השנים אימצו עוד חוקרים את הסברה הזו, ובהם ד"ר יוסוף זידאן המצרי, רשיד אילאל המרוקני, נביל פיאד הסורי ועוד רבים. האחים המוסלמים במצרים הגדילו לעשות והפיקו סרטון ליוטיוב ובו הם מציגים במסך חצוי את יוסוף זידאן אומר משפט ואותי אומר משפט דומה, וחוזר חלילה, והמסקנה שלהם היא שהחוקר המצרי למד את הדברים מהחוקר היהודי, הישראל, הציוני, ד"ר מרדכי קידר, רחמנא ליצלן.
אינני יודע אם טענה זו נכונה, כי ייתכן מאוד שד"ר זידאן יודע את הדברים ממקור אחר, אבל אני חייב להודות שהסרטון הזה של האחים המוסלמים עשה לי נחת גדולה. בשנה האחרונה העליתי את הסיפור האמיתי של קידוש ירושלים בימי בית אומיה גם לטוויטר ואלפי העוקבים שלי נחשפו לו. בתגובות קיבלתי קללות אבל גם הסכמה.
ב-22 באוקטובר השנה ערכתי משאל בטוויטר ובו שאלתי את העוקבים אם הם מסכימים לטענה שמסגד אלאקצא האמיתי נמצא בג'ועראנה. למשאל הגיבו 1,744 קוראים. 27.8% מסכימים לטענה, ואילו 72.2% מתנגדים לה, כלומר יותר מרבע מסכימים שמסגד אלאקצא המוזכר בקראן אינו בירושלים. זו מהפכה, לא פחות, שכן אם המדגם מייצג את דעת הקהל בקרב מוסלמים זו מהפכה אמיתית, ולכן הפלסטינים וחבריהם חוששים מהתפתחות חמורה זו מבחינתם.
מה ההמשך למלחמת הדת בין הסעודים והפלסטינים? אינני נביא ואינני יודע מה יהיה בעתיד, אבל ברור לחלוטין שהפלסטינים וחבריהם, ובעיקר דוברי האחים המוסלמים, חמאס, הג'יהאד, הקטרים, אלג'זירה והתורכים, יכוונו את חיציהם אל הנקודה הרגישה של בני משפחת סעוד והיא שליטתם בחיג'אז, במכה ובמדינה.
בני משפחת סעוד אינם במקור מהחיג'אז אלא מרמת נג'ד, האזור של עיר הבירה ריאד. מאז ימי המלך המייסד, עבד אלעזיז בן סעוד, מלכי סעודיה מכנים את עצמם בכינוי "ח'אדם אלחרמיין אלשריפיין" – "משרת שני המקומות הקדושים" כלומר מכה ומדינה, שכן הכינוי הזה מקנה גושפנקה דתית לשלטונם על אזור לא שלהם שהם כבשו לפני כמאה שנה וסילקו משם את המושל הלגיטימי, השריף חוסין, ואת בניו עבדאללה ופיצל.
לבי אומר לי שלנקודה הזו יופנו חיצי הביקורת של מתנגדי הסעודים, שכן האיראנים גם הם מנסים בתעמולתם נגד בית המלוכה הסעודי לפגוע בלגיטימיות הדתית של שליטת בית סעוד על מכה ומדינה, המקומות המקודשים לכל המוסלמים, כולל השיעים.
דבר נוסף, חשוב לא פחות, הנובע מהעימות הזה הוא התגברות הנכונות בקרב מוסלמים לבדוק ולבחון את מקורות האסלאם ובעיקר את החדית' ואת הפרשנות לקוראן, טקסטים שנכתבו לאורך דורות, שכן מקורות אלו נחשבו עד לפני כמה שנים ככאלו שאסור לערער על תוקפם וקדושתם. חשיפת השיקולים הפוליטיים, הכיתתיים והשלטוניים שעמדו מאחורי יצירת החדית' האסלאמי לאורך הדורות הופכת היום לעניין פוליטי של כאן ועכשיו.
