הרב יונתן זקס היה ענק. איפה אנחנו ואיפה הוא. בזמן שאני אכלתי קללות מטרולים בפייסבוק, הוא אכל צהריים עם המלכה בבית הלורדים. הוא היה גדול בתורה, ענק בחוכמה, נואם מחשמל וכותב מזהיר. מדי פעם דיברתי בשבחו, ובכל זאת, כל עוד היה חי לא כתבתי את כל זה. אחרי פטירתו אמרתי לעצמי שצריך לכתוב גם את שבחם של רבנים חיים. היום אני רוצה להתחיל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הציונות הדתית חייבת לברר מהם העקרונות שלה
– הבירוקרטיה הישראלית מרחיקה את העולים החדשים מהארץ
– בוקר של שלום: המשלחת הבחריינית הראשונה נחתה בישראל
פעם נחשב הרב אליעזר מלמד לראש חץ של הקיצוניות החרד"לית. לפני שבע שנים נסעתי להר ברכה כדי לראיין אותו לעיתון הזה. גיליתי אדם עם תכונה נדירה: הוא מקשיב. הרב אליעזר מלמד הוא ישר כסרגל וסקרן כילד, ושוקל ברצינות כל טיעון שאתה מעלה באוזניו. בסוף שיחתנו הוא סיפר לי סיפורי געגוע על מורי ורבי הרב יהודה עמיטל, שהיה שכנו, וגם אני סיפרתי לו סיפור. הרב עמיטל היה קרוב משפחה של הרב שך. פעם נפגשו השניים בחתונה, והרב שך אמר: "ר' יהודה, כל כך התרחקנו, עד שאנחנו כבר לא מתווכחים". סיימתי את הריאיון ההוא בקביעה שהרב מלמד הוא אדם שתענוג להתווכח איתו.
בשנים שעברו מאז, העמיק והרחיב הרב מלמד את כתיבתו התורנית, עד שהפך לפוסק הבולט של הציונות הדתית, לצד הרב רימון מאלון־שבות. בשנים הללו גם גיליתי שיש לי פחות ויכוחים איתו. דומה שהוא זז למרכז, והשקפותיו הפכו מורכבות יותר. הוא לא הפך לאיש שמאל, והפרוגרסיבים בציונות הדתית נוטים להגזים בהתרפקותם עליו; נדמה לי שהוא עוד יאמר דברים שירגיזו אותם. יש בו יושר שאינו נוקשות, פתיחות שאינה התרפסות ושמרנות בריאה שאינה קיבעון. הלוואי שיהיה הרב הראשי הבא.
הרב מלמד חוטף עכשיו בגלל נכונותו לדיאלוג עם הרפורמים. למה חשוב לדעתי לשוחח איתם? קודם כול, כי הם מייצגים רבים מיהודי התפוצות, ואסור לנו להתנתק מהם. האם גישה סובלנית המוכנה לשוחח תביא לפופולריות של הרפורמים בישראל? נדמה לי שההפך הוא הנכון. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, אמר שבשאלה כזו צריכים להכריע גדולי הדור. לפני הפעם הראשונה שישבתי בפאנל פומבי עם רב רפורמי, הלכתי לשאול אחד מגדולי הדור, את מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין. הרב אמר לי: אם אתה לא תגיע, ישמעו רק אותו. נדמה לי שהוא התכוון לומר שחרמות על הרפורמים רק יחזקו אותם.
מחקרים מראים שבערך שבעה אחוזים מהיהודים בישראל מזהים עצמם היום כרפורמים. יש פער עצום בין הנתון הזה לעובדות בשטח. בשנת 2017 דיווחה התנועה הרפורמית בישראל על 4,500 חברים בוגרים בסך הכול, שמתפללים ב־50 בתי כנסת. לפי ההערכות, יש בישראל קרוב ל־15,000 בתי כנסת, כך שהרפורמים הם בערך שליש האחוז מהם. איך תנועה עם אחיזה דלה כל כך בשטח זוכה לאהדה גדולה פי כמה בסקרים? נדמה לי שחלק גדול מהאשמה נמצא במדיניות ההחרמה הכוחנית כלפיהם. ישראלים רבים אינם אוהבים שמנסים לכפות עליהם גישה דתית מסוימת, ומזדהים באופן אינטואיטיבי עם מי שמצטייר כנרדף על ידי הממסד הדתי. באופן דומה, נשות הכותל היו קבוצה זעירה וחסרת השפעה, עד שמישהו החליט להילחם בהן בעזרת המשטרה. בחברה הדמוקרטית שלנו, מלחמות דת מובילות לכישלון כפול: הן גם מולידות שנאה, וגם לא מביאות ניצחון.
אני מאמין בעוצמתה של תורתנו. היא לא צריכה הגנה כוחנית כדי שאורה יזרח. אני מוכן לדבר עם כל יהודי, ואני מאמין שכל השוואה רק תדגיש את עוצמתה של ההלכה המסורתית שבידינו. אין בי פחד שהשיחה עם יריבים רעיוניים "תיתן להם לגיטימציה", כלשונם של החוששים. אף אחד לא מחכה ללגיטימציה ממני. דווקא החרמת הרפורמים היא שמעניקה להם הילת נרדפוּת ומעצימה את הפופולריות שלהם.
המפרשים שברו את הראש על פסוק תמוה בספר בראשית: "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". מה בדיוק אמר קין? הרב זקס הציע פירוש גאוני: הפסוק לא בא לספר לנו מה אמר קין להבל, אלא בא לתאר את הפסקת הדיבור ביניהם. ברגע שנקטעה האמירה, הגיעה האלימות. הרב זקס יצא נגד התפיסה ההרסנית של תרבות התקינות הפוליטית, שרואה בדיבור נשק נגד חלשים, ולכן מנסה למשטר אותו באמצעות סתימת פיות. שני הקצוות מתאחדים נגד הדיבור החופשי: הקיצוניים משמאל רואים בשיחה תמימה דיכוי של "המוחלשים" בידי ההגמוניה, והקיצוניים מימין רואים בשיחה כזו מזימה של זרמים אנרכיסטיים לחדור למיינסטרים. כנגד אלו ואלו לימד אותנו הרב זקס שעדיף לדבר מאשר לריב.
הרב אליעזר מלמד, תמשיך לדבר.
