אחחחחחחח איזה סיפור יפה יש לי בשבילכם, תהיו מוכנים, חברים, הסיפור הזה הולך לחמם לכם את הבטן, אני כבר שבוע מסתובב איתו בלב ומחייך לעצמי חיוכים טיפשיים. יש לי חבר טוב שקוראים לו אבשלום, הוא חבר טוב מאוד שלי, טוב מדי, יש לי אולי ארבע קבוצות ווטסאפ בלעדיו. זה סיוט, הוא בכל מקום, הנודניק הזה, אבל הוא מצחיק וחכם וגם חתיך מאוד למען האמת. אני כותב את זה בצער, זה לא כיף להיות חבר של חתיכים כשאתה נראה כמו חציל בטחינה, בקיצור לא משנה, אנחנו חברים טובים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דף חדש? הפלסטינים מפשירים יחסים עם ישראל והמפרץ
– הבירוקרטיה הישראלית מרחיקה את העולים החדשים מהארץ
– במפרץ ממתינים לביידן, באיראן כבר חוגגים
וכשאבשלום היה ילד בכיתה ד', ההורים שלו העבירו אותו מבית ספר ירושלמי פלורליסטי כזה, לבית ספר חרד"לניקי כזה, שנקרא מקור חיים, וכולם שם היו בעזרא, וכולם שם היו עם פאות, וכולם שם היו חברים של כולם, ואבשלום היה לבד. הוא היה ילד בודד וחלש, עם מעט מאוד חברים, וגם את המורים הוא לא אהב, הם היו קשים וקיצוניים מאוד, בקיצור לא היה לו טוב שם, לא היה לו טוב.
אבל היה שם, בבית הספר, מדריך אחד כזה, חמוד, שהיה פוגש את התלמידים מדי פעם בימי שישי, ומעביר להם שיחות מתוקות מדבש, והיו לו עיניים טובות ורכות, וקול נעים, וזקן שחור, ופאות קטנות וחמודות. קראו לו עזרא גטנו, ואבשלום אהב אותו, בתוך כל החושך של השנה הרעה ההיא, עזרא גטנו היה פנס בוהק של אור, הוא היחיד שראה את אבשלום בשנה הזו, הוא היחיד שהקשיב לו, אחחחח ולפעמים הוא גם היה מנגן שירי קודש יפים בימי שישי, וכל התלמידים היו יושבים איתו ושרים איתו, ולפעמים, מדי פעם, הוא היה גם מנגן איזה שיר שלו, שהוא כתב, ואבשלום אהב את עזרא גטנו אהבת נפש, כזו שרק ילדים בודדים יודעים להעניק.
ויום אחד, באחת משיחות השישי שלו, עזרא גטנו הודיע בכיתה שהוא מוציא דיסק של לחנים שהוא כתב, ושכל מי שרוצה את הדיסק מוזמן לקנות אותו ממנו, לדיסק קראו שבילי הגן, ואבשלום קנה אותו, בטח שהוא קנה אותו! הוא לקח אותו הביתה בעיניים בורקות, ופתח אותו בידיים רועדות, והקשיב לו בהתרגשות, אוי לי ויי זה מרגשששש אותי, תתארו לכם רגע, ילד קטן, בכיתה ד', יושב בבית עם הדיסקמן של אחותו הגדולה, ומקשיב לקולו הרך של המדריך שהציל אותו מן הבדידות, הוא מקשיב לדיסק הזה כל כך הרבה שהוא כבר זוכר בעל פה את כל המילים, ואת כל הלחנים, וככה לאט לאט, מיום ליום, עזרא גטנו, והמוזיקה היפה שלו, נצרבים לו בלב.
* * *
ולפני כמה שבועות, אבשלום נכנס לבידוד, כי הוא נחשף לחולה קורונה מאומת, והבידוד קצת חרפן אותו, כל מי שהיה בבידוד מכיר את החרפון העצוב הזה, וביום האחרון לבידוד, אבשלום שהרגיש שדעתו נשברת, החליט לנקות ולסדר קצת את הבית, זה היה יום שישי, השמש הלכה ושקעה, ואם לא די בכך, הטלפון שלו שבק חיים, אוי ויי, בקיצור אבשלום פתח את המחשב, ושם ביוטיוב שיר חסידי מרגש, של מוטי שטיינמץ, והגביר את הווליום, והתחיל לנקות, והיוטיוב התחיל לזרום, כמו שהיוטיוב זורם לפעמים, עוד שיר, ועוד שיר, ועוד אחד, והזמן עבר, והשבת עוד רגע באה, השמש כבר ניצבה בראש האילנות.
ופתאום, פתאום! אחרי שעה וחצי של ניקיונות, אבשלום שומע ביוטיוב שיר אחד יפהפה, שהוא לא שמע מעולם, והשיר הזה, לא ברור למה, ממש נכנס לו לבפנים של הגוף, הוא בחיים לא התרגש ככה משיר, הוא עצר את הניקיונות לרגע, ונעמד בסלון, והקשיב לו, וטהר ליבנו לעבדך באמת, וטהר ליבנו לעבדך באמת, והשיר היה כל כך יפה, וכל כך פשוט, וכל כך מדויק, שאבשלום התחיל קצת לבכות, למרות שהוא גבר גבר כזה שלא בוכה אף פעם, הוא פתאום התחיל לבכות, מה זה השיר המדהים הזה, מאיפה הוא בא עכשיו.
איי איי איייי, הבית היה כבר כמעט נקי, והצ'ולנט התחמם על הפלטה, והשמש מילאה את תל אביב באור כתום, ואבשלום ניגש מהר מהר למחשב, כדי לראות מה זה השיר המדהים הזה, שבא אליו משום מקום, ופירק אותו ככה, באמצע הבידוד, ומה הוא רואה שם, אחחחחחח, מה הוא רואה שםםם! בכותרת של הסרטון הוא ראה – "וטהר ליבנו, מתוועדים בישיבת רמת גן", ולמטה, בתיאור הסרטון, הוא ראה את המשפט – "הלחן המיוחד של עזרא גטנו מקבל כאן ביצוע ייחודי ומרגש ביותר" – אחחחחחחחחח ואבשלום פתאום קולט, פתאום הוא קולט, זה עזרא גטנו! זה עזרא גטנו!
אייי אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לחיות בעולם הזה, שיש בו זיכרונות, ויש בו געגועים, ויש בו שירים יפים, ויש בו לבבות פועמים, ויש בו עיניים לחות, ויש בו אהבה מתוקה וזכה, אשרינו שזכינו לחיות בעולם הזה, החיים כל כך קשים לפעמים, אבל לפעמים, לעיתים נדירות, הם יפים כמו נר דולק בחושך.
* * *
ולפני שבוע וחצי, כמה ימים לפני יום הולדתו של אבשלום, חשבתי לעצמי, איך אני יכול לשמח ולרגש ולהטריל אותו בעת ובעונה אחת, ופתאום נזכרתי בסיפור הזה, ובשיר הזה, ובאיש הזה, עזרא גטנו, והחלטתי להגיע אליו, ולבקש ממנו לפגוש את אבשלום, ואותנו, באיזו מדורה או משהו כזה. אז יצאתי לסיבוב בלשי קטן, והגעתי למספר של עזרא גטנו, למרות שאין לו פייסבוק בכלל! הגעתי אליו כמו מלך, וכתבתי לו הודעה, שלום עזרא, נעים מאוד, קוראים לי יאיר אגמון, אני סופר ובמאי קולנוע, ויש לי שאלה מאוד מוזרה ומצחיקה, ועזרא גטנו כתב לי, תתקשר, ואני התקשרתי, וסיפרתי לו את כל הסיפור, ככה, כמו שסיפרתי לכם, מההתחלה, סיפרתי לו על אבשלום הילד הבודד, ועל המדריך עזרא שראה אותו, ועל הדיסק שהוא שמע שוב ושוב, ועל הבידוד שהוא נקלע אליו, ועל היוטיוב שהזרים לו, בדרך נס, את השיר המופלא הזה, של גיבור ילדותו, ועזרא גטנו שמע אותי, והתרגש, ושאל, אז מה אתה רוצה חביבי, ואני אמרתי לו, שאני רוצה שהוא יגיע לאיזו מדורה שנעשה או משהו כזה, וגם אמרתי לו שאפשר שגם נשלם לו קצת כסף על זה, אם הוא רוצה, ועזרא גטנו צעק וצחק, מה פתאום כסף, השתגעת, אני בא בשמחה! ככה הוא אמר, בלי להתבלבל, ובלי להתגמגם, ובלי לחשוב יותר מדי, אני בא בשמחה! אם צריך אני גם אבוא לתל אביב, אבל עדיף שתקבעו בירושלים אם אפשר. איזה איש מתוק.
עזרא סיפר לנו שהוא היה ילד קצת מבולבל ומתוסבך, אבל פעם הרב קרליבך הגיע אליו לבית הספר, לדבר עם התלמידים, ועזרא הקטן הרגיש שסוף סוף מישהו מבין אותו, ומאז הוא הרגיש שקרליבך הולך איתו
ובמוצאי השבת שעברה, בתשע וחצי בערך, נפגשנו כל החברים, בחורשה ירושלמית חשוכה, והדלקנו מדורה קטנה, ופרשנו מחצלת, והוצאנו גיטרה, וישבנו ודיברנו, ובזמן שכולם התמקמו ועישנו אני התכתבתי עם עזרא גטנו והסברתי לו איפה אנחנו, וביקשתי ממנו שיגיד לי כשהוא מגיע, ואחרי כמה דקות הוא כתב לי שהוא בא, אז הרמתי את הגיטרה, ואמרתי לאבשלום, אבשלום, אני מקדיש לך את השיר הזה, והתחלתי לנגן את וטהר ליבנו, במנגינה היפהפייה של עזרא גטנו, וכולם שרו ביחד, גם אבשלום שר, ובזמן ששרנו, פתאום שמעתי שמישהו מצטרף אלינו לשיר, אבל עם שריקה, וראיתי ממרחק איש רזה, עם זקן ופאות ומשקפיים, והאיש התקרב אלינו ושרק, התקרב ושרק, ואבשלום הסתובב, כדי לראות מי זה פה שורק, ופתאום הוא ראה אותו, פתאום הוא ראה את עזרא גטנו, אחחחח זה היה רגע בעולם, אבשלום ראה את עזרא, ועזרא ראה את אבשלום, ואבשלום צעק, ונעמד, וצעק שוב, ואז ניגש לעזרא וחיבק אותו, ועזרא חיבק אותו בחזרה, ואנחנו המשכנו לשיר וטהר ליבנו, איייי והאש בערה והתפצפצה, והלבבות שלנו גאו. זה היה רגע בעולם, אני אומר לכם.
ואחרי כמה דקות כאלה נרגשות ויפות, עזרא התיישב איתנו מסביב למדורה, הוא לא רצה לאכול מהפיצה שהזמנו, ולא רצה לשתות מהבירה שהבאנו, הוא שתה תה עם חלב, ונשנש חתיכה קטנה של עוגת פרג גבינה משהו מטורף. אני הייתי נורא לחוץ שהערב לא יזרום, ושיהיה מוזר, ומביך, וכבד, כי מה הקשר עכשיו עזרא גטנו באמצע החיים, אבל בתוך כמה שניות הבנתי שיהיה בסדר, עזרא היה מתוק מדבש, ואנחנו גם היינו מתוקים, שאלנו אותו שאלות, ושרנו איתו שירים, ואפילו רקדנו קצת. היה לילה מרגש, אין לי מה לומר.
ואחרי שעה בערך, ביקשתי מעזרא גטנו לספר לנו קצת על עצמו, כאילו, מה הסיפור שלו, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך, ועזרא סיפר לנו הרבה דברים, ובין השאר הוא סיפר לנו שהוא היה ילד כזה, קצת מבולבל ומתוסבך, ושההורים שלו עברו כל מיני דירות, ושהוא לא מצא את עצמו בבתי ספר, אבל פעם אחת, הרב קרליבך הגיע אליו לבית הספר, לדבר עם התלמידים, ועזרא הקטן התרגש מהשירים שלו, ומהסיפורים שלו, הוא הרגיש שסוף סוף מישהו רואה אותו בעולם הזה, הוא הרגיש שסוף סוף מישהו מבין אותו, ומאז אותו היום הוא הרגיש שקרליבך הולך איתו, הוא מטורף על השירים שלו, ועל הסיפורים שלו, וכשהוא היה נער, הייתה לו תקופה שהוא ממש דיבר כמו קרליבך, מרוב שהוא אהב אותו והעריץ אותו. קרליבך הציל לו את החיים.
ובאותו הרגע, באותה שנייה ממש, יצאה בת קול ואמרה – גם לעזרא גטנו היה עזרא גטנו משלו! גם לו היה מדריך אחד, שראה אותו, בים האפור של החיים, וכולנו התרגשנו ושמחנו שיש לנו רגע כזה, זך ומתוק וצלול, ועזרא גטנו התחיל לנגן שירים יפים של קרליבך, הנשמה לך והגוף פועלך, חוסה על עמלך, הנשמה לך והגוף פועלך, חוסה על עמלך, וכולנו שרנו איתו והתרגשנו, שרנו והתרגשנו, עד שאחד השכנים ניגש אלינו ממרחק וביקש מאיתנו בנימוס ובעדינות להפסיק לצרוח כי חאלס מנסים לישון פה, ואנחנו התכווצנו ואמרנו לו סליחה סליחה, לא כל יום יושבים עם עזרא גטנו, אחחחחחח, אפילו זה היה מרגש.
ובחצי הלילה, כשהגחלים דעכו, והגחליליות שקקו, עזרא גטנו אמר שהוא חייב לזוז, וכולנו נעמדנו והתחבקנו איתו, חיבוקים אוהבים, ואבשלום חיבק אותו חיבוק ארוך במיוחד, איי איי איי איזה חיבוק זה היה! מה אני אגיד לכם חברים, זה היה לילה מרגש עד דמעות, אני לא יודע אם אפשר לתאר לילה כזה במילים, אבל אפשר לנסות, הנה ניסיתי. שכוייח.
