מסכת פסחים, שאותה יתחילו לומדי הדף היומי ברחבי העולם ביום שני הקרוב, נפתחת בדף שלם שמתברר במהרה כמיותר לחלוטין. המשנה הראשונה של המסכת פותחת במילה "אור" – באופן די משמח זה קורה הפעם סמוך לחנוכה, אבל אנחנו כאמור עוסקים דווקא בפסח – ואומרת כי "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ". כיום אנחנו יודעים כמובן שפירוש הביטוי "אור לארבעה עשר" משמעותו בלילה, אבל בזמנו הדברים היו פחות ברורים, ובמשך דף שלם ועוד קצת הגמרא עוסקת במחלוקת בין שני אמוראים מבבל – רב הונא ורב יהודה – מה פירוש המילה "אור". כלומר, האם מדובר ביום או בלילה. עשרות מקורות מפה ומשם מובאים לשני הצדדים, תירוצים ניתנים מהכא להתם, עד אשר ברייתא (משנה חיצונית) אחת סותמת את הגולל על שיטת רב הונא שטען כי אור משמעותו אור ממש, כלומר שעות היום, באומרה מפורשות: "לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחסור בחשמל, מים וציוד רפואי: עזה, תמונת מצב
– צפו: דברי הברכה של שוקי בורשטיין בוועידת החינוך של מקור ראשון
– דעה: כמו העקרות של רבקה, משבר הקורונה מזמין אותנו לתפילה
אבל אז קורה דבר מעניין. מתברר שהמילה שבה השתמש רב הונא במחלוקת המקורית – "נגהי" – היא לא בוקר או שעת יום כפי שהבינה הגמרא מלכתחילה, ובכלל לא הייתה כאן מחלוקת: "מר כי אתריה ומר כי אתריה – באתריה דרב הונא קראו נגהי ובאתריה דרב יהודה קראו לילי". כלומר, שניהם מסכימים כי המילה "אור" משמעותה בלילה, אלא שבמקום שבו גר רב הונא קראו ללילה "נגהי", ובמקום שבו מתגורר רב יהודה קראו ללילה "לילי". הגמרא שואלת מיד את השאלה המתבקשת: אז למה השתמשה המשנה במילה "אור", שפשוט הייתה כותבת "בלילה". תשובתה: "לישנא מעליא הוא דנקט" – היהדות מנסה להשתמש עד כמה שאפשר במילים חיוביות במקום שליליות – מה שמכונה "סגי נהור" – ואחת הדוגמאות המפורסמות שמובאות גם כאן היא הפסוק מפרשת בראשית: "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה". במקום לומר "מהבהמה הטמאה", המקרא העדיף להאריך ולא להשתמש במילה שלילית.
הרב אורי בריליאנט, שבזכותו התחלתי ללמוד את המחזור הנוכחי של הדף היומי ושבספרו "כל התלמוד על רגל אחת" על הדפים הראשונים בכל מסכת מובא המהלך לעיל, מוסיף לו עוד נדבך: יש רע בעולם. יש עבדות, יש חושך. אבל חג הפסח מלמד אותנו שלרע אין קיום אמיתי. הרע הוא בסך הכול היעדר זמני של טוב – טוהרה, אור, חירות. ולכן, המסכת שתפקידה לעסוק בכל דקדוקי ההלכות והחוקים של חג הפסח – פותחת דווקא במילה "אור", שבעיצוב הגמרא שאנו מכירים באה בגודל גופן עצום ומוקפת במסגרת מעוטרת, אף שהפירוש המילולי שלה הוא הפוך לגמרי. וזאת, כאמור, כדי להזכיר לנו כל הזמן שהמהות האמיתית של החג הזה, של העם הזה, הוא חיובי ומלא באור, אף על פי שבדיקת חמץ זמנה בלילה.
השבוע קיבל העולם ובתוכו גם מדינת ישראל שתי בשורות מצוינות בנוגע להתמודדות עם נגיף הקורונה שמשתק את כולנו כבר כמעט שנה. שני חיסונים, של החברות פייזר ומודרנה, הולכים ומתבררים כהצלחה מסחררת ברמה שאיש לא העז לדמיין אך לפני חודשים מספר. ישראל, שכבר הייתה חתומה על הסכם עם מודרנה, מיהרה ובצדק לחתום גם עם פייזר, כדי להיות מכוסה מכמה שיותר צדדים. והנה, אף על פי שמדובר בבשורות טובות לחלוטין, נמצאו בארצנו הקטנטונת מי שהיה דחוף להם להוריד. במקום להשתמש באור, הם העדיפו לשנות ללילה. כך למשל כתב הקורונה של אחד מערוצי הטלוויזיה הגדולים היה חייב לפתוח את הכתבה שלו בנושא – ממש ביום שבו הגיעה הבשורה המשמחת של חברת מודרנה – במילים "הקורונה לא מרפה". חברת כנסת לשעבר שעמדה בראש מפלגת שמאל העדיפה גם היא פחות לשמוח, ותקפה: "קולטים כמה כסף ישראל הולכת לשלם לפייזר על חיסון כשכבר יש לנו הסכם חתום עם מודרנה עליו?". בכלל, האווירה בקרב צייצני השמאל באותו יום משמח הייתה של חושך במקום של אור. יצוין שהיו במחנה הנ"ל גם כאלה שביקשו פשוט לשמוח, וטוב שכך. העובדה שבנימין נתניהו הוא שעומד בראש ממשלת ישראל כשמגיעות הנה סוף־סוף בשורות טובות בנוגע לנגיף הארור, וכשלנתניהו יש לפחות איזשהו חלק בקרן האור הזאת, פשוט סימאו את עיניהם של המצקצקים־תמיד מלראות.
מאות אלפי אם לא מיליונים מאזרחי ישראל נתונים בשנה האחרונה עמוק בחשכת הליל. מקצתם איבדו את פרנסתם, מקצתם רואים את ילדיהם הולכים וכבים בלא מסגרת חינוכית וחברתית נורמלית. יש החווים משברים זוגיים, ואחרים עומדים לאבד את בתיהם כי הם לא מסוגלים לעמוד בתשלומי המשכנתאות. בשביל האנשים האלה, שנמצאים סביב כולנו, האור שבקע השבוע בדמות שתי ההודעות על החיסונים של פייזר ומודרנה אינו עוד ידיעה שהם קוראים בעיתון. זה יכול להיות קרש ההצלה שלהם, הרגע האחרון לפני שקיעה סופית שבו פתע מגיעה סירת הצלה ממקור בלתי צפוי או לפחות סימן של סירת הצלה הנראה מרחוק. את האנשים האלה לא מעניין אם אתם אוהבים את נתניהו או לא, אם מתחשק לכם לפרגן או לא. קולכם נשמע ברבים, אתם משפיעים על דעת הקהל, המחויבות שלכם צריכה להיות כלפיו ולפזר את האור הזה. לא להפוך אותו ללילה. הגמרא בתחילת מסכת פסחים מלמדת אותנו שגם כמדובר בלילה חשוך היא מעדיפה להשתמש באור כדי לרומם את רוחנו ונפשותינו, אז כשהאור אמיתי לא נשתמש בו?
