במהלך השיעור השבועי שלו ממסגד אל-אקצה בהר הבית, בעקבות עריפת ראשו של המורה בבית הספר בצרפת, סמואל פאטי, החוקר האסלאמי הפלסטיני שייח עיסאם עמירה, אמר כי "זהו כבוד גדול עבורו [הרוצח] וכל המוסלמים, שהיה צעיר איכותי שהגן על הנביא מוחמד". כיצד קרה שמנהיג דתי המדבר מאחד האתרים הקדושים בעולם, בבירת מדינת היהודים, רשאי לשבח מעשה כזה ולהסית למעשי אלימות נוספים?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הנחלה" מופרכת, קלישאתית, ואשכנזית מדי – אבל לא נורא
– "שחרור פולארד הוא סגירת מעגל חשובה למדינת ישראל"
– תביעה בלונדון: קטאר מרגלת בבריטניה
איך זה שהמופתי הגדול של ירושלים הכחיש כל קשר יהודי להר הבית וקבע כי אסור לאזרחי איחוד האמירויות הערביות או בחריין להיכנס להר הבית? הסיבה לכך ברורה – ממשלת ישראל מאפשרת את זה. היא מאפשרת לקבוצה קטנה ולא מייצגת של מוסלמים ממזרח ירושלים לנהל את הר הבית. התוצאות הן מבוכה לאומית ובינלאומית והגיע הזמן לשנות את זה.
הירדנים, כמו המנדט הבריטי לפניהם, העבירו חקיקה לניהול הר הבית. כאשר ישראל ניסתה לעשות זאת, קבוצה של מוסלמים ירושלמים מחו על פעולות אלה בפני ממשלת ישראל והכריזו על עצמם כמועצה המוסלמית העליונה המופקדת על ענייני המוסלמים. מועצה זו ממשיכה לפעול גם היום על פי החוק הירדני, וממומנת על ידי ממלכת ירדן. הסדר זה שבו ממשלת ישראל מאפשרת שליטה בהר הבית לארגון שאינו מכיר בה באופן רשמי – ממשיך עד ימינו.
האם בהתחשב בכך שלהר הבית יש חשיבות מיוחדת למוסלמים ברחבי העולם, לא הגיע הזמן להוציא דף מתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 ולהכניס את הר הבית תחת שליטה בינלאומית? באופן אירוני, ייתכן שקריאות להסדר כזה עשויות להגיע ממוסלמים אחרים, שמוצאים את ההתנהלות הפלסטינית פוגענית. לאחר שקבוצת מאיחוד האמירויות שביקרה בהר הבית נעלבה ממתפללים פלסטינים ונאלצה לעזוב את הר הבית, כמה פרשנים הגיעו למסקנה כי נדרש שינוי. כך למשל, העיתונאי הסעודי עבד אל רחמן אל-לחים כתב : "חשוב מאוד לאמירויות ולבחריינים לדון עם ישראל בדרכים לשחרור מסגד אל-אקצה מבריונים פלסטינים כדי להגן על המבקרים מפני בריונות פלסטינית". ברוח דומה התייחסה הפעילה הפוליטית האמירית לילה אל-עוודהי לפלסטינים כי: "נבקר במסגד אל-אקצה מכיוון שהוא אינו שייך לך, הוא שייך לכל המוסלמים."
הגיע הזמן להקים מועצה בינלאומית עם נציגים ממדינות מוסלמיות המכירות רשמית בישראל כסמכות העליונה, כמו גם נציגים מישראל (כולל מוסלמים ישראלים), לניהול הר הבית.
כל מדינה במועצה תידרש להכיר בריבונות ישראל על הר הבית. זה כולל שמירה על כל החוקים והתקנות הרלוונטיים בישראל והכרה בכך שישראל אחראית לביטחון. לישראל הזכות להחליף את המופתי הגדול בתנאים מסוימים ולבסוף, הארגון החדש יודה בזכותו של כל אחד, ללא קשר לדתו, להתפלל על הר הבית.
כמובן, זהו מתווה רחב, ועדיין יש קצוות פתוחים. לדוגמא, כיצד ייקבע ייצוג בארגון זה?בנוסף, להצעה זו מספר יתרונות וחסרון אחד גדול. היא מעבירה את השליטה בהר הבית מקבוצה קטנה, לא מייצגת וקיצונית לקבוצה מייצגת ומתונה יותר. זה הופך את הר הבית ממקום שזורע חילוקי דעות לזה שמקרב אנשים ויעודד יותר מדינות בעלות רוב מוסלמי לעשות שלום עם ישראל. החיסרון? כל שינוי בסטטוס קוו עלול לגרום להשלכות דיפלומטיות.
צריך לזכור שהתחזיות הקודרות שהיו לגבי מעבר שגרירות ארה"ב לירושלים וההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין הוכחו כשגויות. זה מצביע על הצורך לשתף פעולה עם מדינות מוסלמיות ולהתקדם לאט, באופן שיבהיר שהמטרה היא לקדם זכויות אדם בסיסיות ולהנגיש את האתר הקדוש לכולם. מי יודע, אולי יום אחד, השלום באמת יתחיל בהר הבית.
