משחק ניחושים קטן. נניח שהייתם צופים בסדרת כתבות דוקומנטרית מעמיקה שעוסקת במפלגת כחול לבן, ובשאלה המסקרנת איך הפכה מ"טוענת לכתר – למפלגה שנאבקת על חייה". ממש כפי שמבטיחה הכותרת של סדרת הכתבות שמשודרת השבוע ב"כאן". איזו פרשה, שכולם לכאורה יודעים מה היא אבל אף אחד לא סגור באמת על הפרטים – אתם חושבים שתככב בה?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–מתקפה חריפה על הצעת חוק של ח"כ השכל: "מתכתבת עם הנאציזם"
–ריבונות מעשית: ממשלת הליכוד צריכה לפעול מול הטרור החקלאי
–האיש מאחורי המצלמה: ריאיון פרישה עם במאי התוכנית "עובדה"
ובכן, שתי נקודות לכל המנחשים בהצלחה. כן, בהחלט צדקתם. כי הפרק הראשון ב"דגל לבן", עסק אמנם בשאלה איך חבורה של ארבעה גברים – כל אחד מהם בעל אגו נאה ושכנוע פנימי עמוק שהוא הוא הראוי לעמוד בראש – ניסתה וכמעט הצליחה לשוות לעצמה חזות נוצצת של עבודת צוות סחבקית. יופי.
אבל הפרק השני ששודר אמש, כבר קולע בדיוק לניחוש. בהחלט. הוא לא עוסק בניסנקורן, אם עלה חשש כזה. כצפוי, חלק ניכר ממנו הוקדש למעללים האנונימיים ולכוח ההשפעה המאגי שיש כביכול לשרה עומר ינקלביץ' על שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ. עד שמגיעים לחלק הג'וסי-צהוב הזה בתוככי הכתבה, ישנה אפילו כתובית בתחתית המסך, שמבטיחה שמיד זה מגיע. אל תברחו. עומר ינקלביץ' מגיבה על הטענות לגבי הקשר עם גנץ.
"עולות שאלות קשות לגבי שיקול הדעת והנסיבות שהובילו אותך להיות שרה", אומר לה הכתב אורן אהרוני בכובד ראש, מביא כהוכחה הקלטה מעוותת קול שטוענת כי ינקלביץ' "שולטת בגנץ", והוא – "יעשה כל מה שהיא אומרת". התגובה שלה נראית מדוקלמת משהו. כאילו שיננה את הנאום הזה יותר מדי פעמים.
החזות הכללית של כל הסיטואציה – מהוגנת. קורקטית. 'ישנן טענות, הבה נשמע את תגובתך'. אבל כל המהוגנות והקורקטיות והדוקומנטריות הזאת, לא מפחיתות כלום מהרצון לצרוח "חאלססססס". יש כאן אישה, בעלת משפחה, שומרת מצוות, שהתקשורת לא מפספסת הזדמנות לרמוז שהגיעה לאן שהגיעה דרך המיטה. הנה, אמרנו את זה. לא ברמיזה מהוגנת, ככה.
וזה לא באמת משנה מה היא אמרה או לא שם אתמול בכתבה בה ניתנה לה הזכות להגיב. וזה לא משנה עד כמה הטון שלה היה נרגש או אמיתי או גורם לעיני הצופים לדמוע, או לגמרי לא. יכול להיות שהיא עשתה על הנאום הזה אלף חזרות. אפילו סביר שכך. כל זה לא משנה, כי התווית המיזוגנית המבחילה כבר הוצמדה אליה. זאתי הגיעה לאן שהגיעה, אתם יודעים למה. אם תמשיך בתפקידה – התווית תישאר. אם תפרוש לביתה – התווית תישאר. אם כל דיון על כחול לבן יעסוק בכך, אין לתווית סיכוי להשתחרר.
זה שיימינג נמוך ומגעיל, באצטלה פוליטית מגוחכת. הנה, אפילו אילנה דיין שאלה בזמנו את גנץ אודות העניין, תחת כסות של "שאלות קשות", שאין ברירה, מראיין אמיץ חייב לשאול.
ואחר כך, תקשורת המיינסטרים תמשיך להטיף בכתבות מצוקצקות על הדרת נשים, ועל הפרדה ועל אפליה. תצפה מקהל צופיה להאמין שהיא מזועזעת באמת מכך שנשים חרדיות לומדות בכיתות נפרדות, או יושבות בצד השני של הדשא בהופעה מוזיקלית. שזה ממש נורא. אבל עומר ינקלביץ' לעומת זאת, חירבה את המפלגה הלבנה והיפה. אז מותר לומר עליה, שהיא…
