רבים תמהים על ההססנות הסעודית להצטרף לרכבת השלום והנורמליזציה עם ישראל, למרות שברור שסעודיה היא שנתנה אור ירוק לאיחוד האמירויות, לבחריין ולסודן לקדם את יחסיהן עם ישראל עד למקסימום האפשרי. סעודיה גם פתחה את המרחב האווירי שלה בפני התעופה הישראלית, שזה בפני עצמו צעד של נורמליזציה. למרות כל זאת, ברור גם שהמפגש של ראש ממשלת ישראל ונסיך הכתר מוחמד בן-סלמאן בליל 22 בנובמבר לא הביא את התוצאות שנתניהו ציפה להן. ההוכחה: ההכחשה הסעודית הרשמית שמפגש כזה בכלל התקיים. הפרסום העולמי שהמפגש זכה לו מביך את הסעודים, וזה לא פועל לטובת ישראל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אולמרט מנסח את גבולות הסולידריות הישראלית, וזה נראה רע
– מתקפה חריפה על הצעת חוק של ח"כ השכל: "מתכתבת עם הנאציזם"
– היסטוריה בעזה: נהגת מונית ראשונה
השאלה מדוע סעודיה מהססת מתעצמת על רקע חילופי הממשל בארה"ב שיתרחשו בעוד פחות מחודשיים, והמאמץ של מדינות אחרות – איחוד האמירויות, בחריין, סודן וישראל – לייצר מציאות מדינית הכוללת מעין ברית אזורית אנטי-איראנית שתתייצב בפני ממשל ביידן כעובדה מוגמרת שלא ניתן לבטלה. אז מדוע סעודיה עוד מתלבטת?
לשאלה הזו יש כמה תשובות. החשובה בהן היא החשש של ערב הסעודית מאיראן ומתגובתה להתקרבות לישראל. בריאד זוכרים היטב את אותו לילה, באמצע ספטמבר 2019, שבו תקפה איראן (באמצעות חבריה בתימן ובעיראק) מתקני נפט סעודים חשובים והשביתה אותם לתקופה ארוכה. הסעודים גם זוכרים שאף אחד – לא האמריקנים ולא הישראלים – הגיב למתקפה הזו, ומכך הסיקו את המסקנה שהם לבד במערכה מול איראן ויחסי הכוחות אינם לטובתם.
סיבה שנייה היא שהסעודים חוששים מיחסו של ממשל ביידן, והיא מתחלקת לתתי סיבות. הראשונה: הממשל ינסה להתקרב לאיראנים באמצעות הסרת עיצומים וחזרה להסכם הגרעין, מה שיחיה את הכלכלה האיראנית ויאפשר לאיראן לשפוך דלק על מדורת המאבק של החות'ים בתימן נגד סעודיה. השנייה: ממשל ביידן ישוב להביט בערב הסעודית דרך זכוכית המגדלת של זכויות האדם, ויעלה שוב שאלות מביכות על פרשיית ח'אשוקג'י, על ההוצאות להורג בסעודיה ועל זכויות העובדים הזרים בממלכה. התמיכה האמריקנית בסעודיה תהיה מסויגת ומוגבלת, וספק רב אם ביידן וממשלו יאפשרו לישראל לחמם את יחסיה עם מדינה שהם מסתייגים ממנה. 3. ממשל ביידן יחזיר לחזית את העניין הפלסטיני, ויתייחס בשלילה לכל התקדמות ערבית עם ישראל שלא תתחשב בו. ואכן יש דיווחים על עמדתו של המלך סלמאן הרואה בפתרון הבעיה הפלסטינית, על פי מתווה תוכנית השלום הסעודית-ערבית (2002), תנאי לכל התקדמות לשלום בין ישראל וסעודיה.
הסיבה השלישית להססנות הסעודית היא המצב הפנימי בממלכה. העולם המערבי ואנחנו רואים את הממלכה והתנהלותה בעיקר דרך דבריו ופעולותיו של יורש העצר מוחמד בן-סלמאן, ובעיקר דרך הרפורמות שהוא הוביל: קיצוץ בסמכויות ובתקציבים של "משטרת המוסר"; היתר לנשים לנהוג ברכב, לנוע במרחב הציבורי ללא גבר מלווה (מחרם) ואפילו ללא כיסוי ראש; תכנית 2030 שהגה ונועדה להצעיד את סעודיה לעתיד ללא נפט; הקמת "עיר העתיד" ניאום. הבעיה בראייה זו היא התעלמותה ממספר מרכיבים נוספים המשחקים תפקיד חשוב בסעודיה.
בראש ובראשונה, נמצא מעמדו של מוחמד בן סלמאן, שאנחנו בטעות רואים אותו כ"בעל הבית" בסעודיה. ובכן, הוא לא. מאז מונה ליורש העצר ביוני 2017 יש תרעומת רבה בקרב משפחת המלוכה על עצם המינוי ועל התנהלותו. כשמונה לתפקיד היה בן 32, צעיר מאוד בהשוואה לבני המלכים הקודמים, האחים של המלך סלמאן, שרובם מבוגרים ממנו בהרבה. בחברה מסורתית כמו זו שבסעודיה הגיל מהווה גורם עיקרי בשיקולים האם למנות אדם למשרה ציבורית חשובה, ולכן מינוי צעיר תוך עקיפת מבוגרים נחשב כלא לגיטימי.
מגרעת נוספת היא שמוחמד בן סלמאן היה ללא ניסיון בניהול ארגונים ומדיניות כשהתמנה ליורש העצר, לעומת האמירים בני המלכים הקודמים שהיו שרים, שגרירים, מפקדים בצבא או מנהלי חברות ענק, ולכן מתאימים הרבה יותר ממנו לנהל מדינה ומדיניות.
הם דיברו נגדו יומם ולילה, והוא ידע היטב מי אומר מה נגדו. בנובמבר 2017, חצי שנה אחרי שמונה ליורש עצר, הוא עצר עשרות מבני הדודים שלו, אמירים בני משפחת המלוכה, במלון ריץ קרלטון בריאד, השפיל אותם וסחט מהם מיליארדי דולרים, והם לא שכחו ולא סלחו לו על ההשפלה הזו. שניים מהם גם נהרגו אז.
רבים במשפחת המלוכה מאשימים את מחמד בן-סלמאן במעורבות היתרה של סעודיה בתימן ובמחיר הדמים העצום שהממלכה משלמת על המעורבות הזו. רבים גם מאשימים אותו בפיאסקו של "היעלמות" העיתונאי הסעודי הגולה ג'מאל ח'אשוקג'י באיסטנבול באוקטובר 2018 ובהשלכות החמורות של פרשה זו על תדמיתה של סעודיה ועל יחסי החוץ שלה עם ארה"ב וטורקיה.
גם הרפורמות במעמדן של נשים שבן-סלמאן הכניס אינן לרוחם של רבים בסעודיה, הגם שרוב גדול של הצעירים תומכים בהן. לכן אומר כאן באופן הברור ביותר: הסיכוי שמוחמד בן-סלמאן יהיה בבוא היום מלך סעודיה הבא איננו מאה אחוזים. כמה? אינני יודע, כי מעולם לא עמדה משפחת המלוכה בסעודיה בפני מצב כזה. הגופים הרשמיים מתייחסים אל מוחמד בן-סלמאן כיורש העצר, כלומר המלך הבא, אבל יש גם זרמי עומק בכיוון אחר.
סיבה נוספת להססנות הסעודית היא סיבה תרבותית. במורשת הבדואית של סעודיה קיים כלל המופיע בחדית' (התורה שבעל פה האסלאמית): "אלעג'לה מן אלשיטאן ואלתא'ני מן אלרחמאן" – "הפזיזות היא מעשה שטן והמתינות היא מהרחמן (מאללה)". במדבר לא קורה כלום ולכן שום דבר איננו דחוף ועדיף להמתין ולראות מה יקרה מאשר להסתכן ולצאת לפעולה העלולה להיות מסוכנת. זו תכונה תרבותית המושרשת עמוק בצורת החשיבה וההתנהלות בחברות מסורתיות במזרח התיכון, ואנשי המערב – חניכי תרבות הפוכה, תרבות ה"אינסטנט", שרוצים כל דבר "עכשיו", כמו "שלום עכשיו" – לא מבינים את התרבות הזו ואת השלכותיה על התנהלות פרטים וקבוצות באזורנו.
נראה שסעודיה מהססת להתקדם ביחסיה עם ישראל בשל סיבות פנימיות, חיצוניות ותרבותיות. רק סיבה חזקה יכולה לשנות את אופי ההתנהלות הזו, ואני לא רואה סיבה כזו כרגע.
