הקרב על יד ושם אינו פרסונלי

בשיפוליו המערביים של הר הרצל, בינות לעצי יער ירושלים, ניצב לו כבר עשרות שנים מוסד יד־ושם. במשך רוב ימות השנה הוא נחבא מהעין הציבורית, ורק לעיתים רחוקות שמעו מגיע לתקשורת שלא סביב יום הזיכרון לשואה ולגבורה או ביקורי מנהיגים מהעולם. מקומו הנחבא אל הגבעות, סמוך לקברי חוזה המדינה וחללי צה"ל, משקף את תחושת הקונצנזוס סביב השואה והמוסד. אך למען האמת, כבר שנים שנושא זיכרון השואה בישראל נמצא בלב מחלוקת עזה, אשר משהו ממנה השתקף בסערה סביב הכוונה למנות את השר לשעבר אפי איתם ליו"ר הנהלת יד ושם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מערכת החינוך, פעימה שנייה: תלמידי ה-ו חזרו לבתי הספר
– "לא מעט זוגות פסלו בגלל תמונה, ובסוף נפגשו והתחתנו"
– חוזרות לצריח: הפיילוט להכשרת נשים לשריון יוצא לדרך

בישראל ישנם עשרות ארגונים ומוסדות העוסקים בהנחלת זיכרון השואה, אך יד ושם הוא בלי ספק המרכזי והמשפיע ביותר. המוסד עוסק בתיעוד השואה, במחקר השואה וכן בתחום החינוך והנחלת זיכרון השואה. תחום זה הולך ונעשה קריטי ככל שחולפות השנים ומספרם של ניצולי שואה שחוו את הזוועות על בשרם ומסוגלים לספר עליהן בגוף ראשון הולך ופוחת. בשנים הבאות, כאשר אחרוני הניצולים יעזבו את עולמנו, העשייה החינוכית תיעשה מרכזית עוד יותר.

אולם, כמידת חשיבות הנחלת הזיכרון כך רבה מורכבותו, משום שאין זיכרון בלי לקח, ולקחי השואה נתונים, כאמור, במחלוקת ערכית עמוקה בחברה הישראלית. בצד אחד ניצבים אלה הרואים בשואה אירוע לאומי, יהודי, נקודת שיא בשרשרת ההיסטורית הארוכה של רדיפות היהודים לאורך כל הדורות. הם רואים בקיומה של ריבונות יהודית, בחיזוק עוצמתו של העם היהודי ובהעצמתה של מדינת ישראל את לקח השואה המרכזי. מן העבר השני ניצבים מי שרואים את השואה בעיקר בהקשרה האוניברסלי. בעבורם, השואה היא מקרה קיצון של תופעת רצח העם ולא אירוע ייחודי וחד־פעמי הקשור דווקא לעם היהודי. לפיכך, מבחינתם, הלקח המרכזי של השואה הוא החובה לאתר סימנים מוקדמים לאפשרות ששואה נוספת תפרוץ בכל מקום, וזאת באמצעות חיפוש נקודות השקה ודמיון בין העולם שלנו ובין מאפיינים מסוימים של המשטר הנאצי.

מייצג בולט של הגישה הלאומית־יהודית הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבכל נאומיו מקפיד בנושא השואה להדגיש את ההיבט הזה שלה. ועל כן בחלק ניכר מנאומיו בימי השואה "מככבים" מי שמעוניינים כיום להשמיד את מדינת ישראל, ובראשם ראשי המשטר האיראני. דוגמה בולטת לגישה האוניברסלית אפשר למצוא בנאום "זיהוי התהליכים" המפורסם שנשא סגן הרמטכ"ל לשעבר, ח"כ יאיר גולן, בעודו לובש מדים. ההיגיון שהציג גולן בנאומו היה פשוט: אם גזענות הובילה לשואה, והשואה אינה אירוע ייחודי, אז גזענות בישראל יכולה להפוך גם אותנו, היהודים בישראל, לבני דמותם של הנאצים.

עדויות של תלמידים ומורים שביקרו ביד ושם בשנים האחרונות מעלות שגישתו החינוכית של המוסד נוטה כעת באופן גורף לצד האוניברסלי. חיילים שביקרו ביד ושם נקראו על ידי מדריכיהם לדון בשאלת "מילוי הפקודות" במשטר הנאצי, בהקשר אקטואלי ברור. תלמידי תיכון סיפרו על השוואות רבות בין השואה למקרים של רצח עם שהתרחשו בעולם בעשורים האחרונים, בטשטוש הממד הלאומי־יהודי של השואה, אשר כמעט שלא בא לידי ביטוי בסיור שעברו. כל זה מתרחש דווקא במוסד הרשמי שהקימה מדינת ישראל בשם העם היהודי להנחלת זיכרון השואה. במקום שיד ושם יהיה המרכז של הנחלת זכר השואה בפרספקטיבה יהודית־לאומית, מתחרה המוסד בהדגשת הפרספקטיבה האוניברסלית עם מוסדות כדוגמת מוזיאוני השואה בוושינגטון ובברלין.

את ההטיה הזאת של יד ושם חייבים לשנות ולהפוך. המציאות הנוכחית אבסורדית והחובה לתקנה מונחת לפתחו של מי שייבחר ליו"ר הנהלת יד ושם – אפי איתם או כל אחד אחר. לא מדובר באתגר קל. הגישה האוניברסלית לזכר השואה נהנית מתמיכה רחבה מאוד בקרב העוסקים בתחום בארץ ובעולם. אולם למען הדורות הבאים ולמען עתיד זיכרון השואה יש למצוא את הדרך למלא את המשימה הקדושה של השבת הגישה החינוכית במוסד למקורות: זכור את אשר עשה לך, לנו, עמלק.

המרצע והשק

למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, מגיעות מחיאות כפיים. בנאום המתריס שנשאה השבוע בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה היא עשתה שירות חשוב לציבור. בתוך פחות מ־14 דקות קרעה זילבר לחתיכות קטנות את מסכת הצביעות שעוטה על עצמו הממסד המשפטי וחשפה בפני כל בר דעת שנכון לפתוח את עיניו ואוזניו את האמת במערומיה: מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה אינו גוף מקצועי הנכון ליישם כדרג מקצועי כל מדיניות שיכתיב לו דרג פוליטי נבחר. זהו גוף פוליטי בעל סדר יום עצמאי ולא פעם לעומתי לסדר היום של נבחרי הציבור. ההבדל היחיד בינו לבין גורמים פוליטיים אחרים הוא שאנשיו אינם עומדים לבחירה, הם חלק מאוליגרכיה שבוחרת את חבריה בעצמה.

נאומה של זילבר נישא ביום ראשון בערב ומיד עשה כותרות בכל אמצעי התקשורת, אך מכיוונו של היועץ המשפטי לממשלה נשמעה שתיקה רועמת. רק אחרי קרוב ל־48 שעות, ולאחר פנייה מטעמו של נציב שירות המדינה, הודיע אביחי מנדלבליט כי "ישמע את התייחסותה של עו"ד זילבר לדברים, ובהמשך יחליט כיצד להידרש לפניית נציב שירות המדינה ולפניות נוספות בנושא". האם היועץ תמיד כה שתקן ולא נוהג להתייחס להתבטאויות תקשורתיות? לא ולא. לפני שלושה שבועות בלבד נחפז היועמ"ש להתייחס בהודעה רשמית לנאום שנשא השר דודי אמסלם בכנסת וכינה את דבריו, "דברי בלע ושקרים בוטים". מתברר שכאשר היועץ רוצה – הוא בהחלט יודע להגיב במהירות. במקרה של זילבר הוא פשוט לא רצה.

לכן אין למקד את הביקורת בזילבר ואין טעם להתעקש על הענשתה. היא בסך הכול חשפה את הדי־אן־איי של הייעוץ המשפטי, שאותו חובה לשנות מקצה לקצה. את היועמ"שים במשרדים יש להפוך למשרות אמון ואת בחירת היועץ המשפטי לממשלה והמשנים לו יש להחזיר לידי ראש הממשלה ושר המשפטים. לא מדובר בצעדים סבוכים מדי. הצעד השני, למשל, דורש החלטת ממשלה בלבד. את ההצעה כבר ניסחה השרה לשעבר שקד בקדנציה הקודמת, אך ראש הממשלה בלם אותה. עכשיו עליו להתעשת ולראות בנאום זילבר הזדמנות. אסור לתת לו לחלוף בלי שהמציאות משתנה.

היכונו לזעקות שבר

בשבועות הקרובים נדרשת המדינה להציג בפני בג"ץ עמדה מעודכנת בשתי עתירות בנושאי דת ומדינה. עתירה אחת, שבה נדרשת המדינה להודיע עד לסוף החודש הקרוב על עמדתה, עוסקת בגיורים לא אורתודוקסיים. העותרת היא נטליה דהן, אישה שהתגיירה בארץ בגיור רפורמי ודורשת מהמדינה להכיר בכך, ולהעניק לה זכויות כיהודייה. המדינה טענה בעבר כי היא שוקלת להסדיר בחקיקה את מעמדו הבלבדי של מערך הגיור הממלכתי, אך עד כה לא נעשה דבר.

העתירה השנייה, שבעניינה המדינה אמורה להגיש הודעת עדכון כבר ביום שלישי הקרוב, נוגעת למערך הכשרות. בעתירה התבקש בג"ץ לבטל את מונופול הרבנות על הכשרות בטענה של ניגוד עניינים, וזאת מכיוון שבמרבית הערים והיישובים בארץ משגיחי הכשרות מקבלים את שכרם מבתי העסק שבהם הם משגיחים. בג"ץ כבר דרש מהמדינה בעבר לתקן את המצב, אך אף שחלפו שנים שום פתרון לא קרם עור וגידים.

בקואליציה חברות כידוע שתי מפלגות חרדיות, שאף עיגנו את שמירת הסטטוס־קוו בענייני דת ומדינה בהסכם הקואליציוני. אף על פי כן, שתי הסוגיות הבוערות האלו לא באו על פתרונן. מי שמנסים לפעול בעניינן מהאופוזיציה הם חברי הכנסת מתן כהנא ובצלאל סמוטריץ' מימינה. בתחום הגיור כהנא מנסה לקדם את חקיקת פשרת ניסים, ואילו סמוטריץ' מבקש לקדם את חוק הגיור הממלכתי, ושניהם חולקים דאגה משותפת שבג"ץ יפסוק בסוגיה. בנוגע לבג"ץ הכשרות שלח השבוע כהנא מכתב בהול לשר הפנים אריה דרעי, וקרא לו לקדם את המתווה לניתוק יחסי משגיח־מושגח שכבר מונח על השולחן. כהנא ציין במכתבו כי גם מודל לא מושלם עדיף מפסיקה הרסנית של בג"ץ.

בנושא הגיור חלה השבוע התקדמות ראשונית מאוד, כאשר ח"כ משה ארבל מש"ס הניח בעקבות מכתבו של סמוטריץ' לדרעי הצעת חוק פרטית, אך הדרך לקידומה עוד ארוכה. בנושא הכשרות דבר לא זז. כאשר שופטי בג"ץ יאמרו את דברם, ובמפלגות החרדיות יצאו בזעקות השבר הרגילות, זכרו מי לא נקף אצבע כשעוד אפשר היה לתקן.