המחזאי דניס פוטר אמר פעם שהבעיה עם מילים היא שאתה אף פעם לא יודע בפה של מי הן היו. לנו יש גם בעיות אחרות עם מילים. בשבוע שעבר הודיע שר הביטחון בני גנץ שבטפסים של צה"ל לא יופיעו המילים "אבא" ו"אמא", ובמקומן ייכתב "הורה 1" ו"הורה 2". באותו יום הראה לי עובד אינטל מכתב שקיבל מהנהלת החברה, ובו הוראה להפסיק להשתמש במושגי תכנות שנתפסים היום כפוגעניים. כאשר עובדים עם שני רכיבי מחשוב שאחד מהם דומיננטי יותר, המתכנתים מכנים אותם "אדון ועבד" (Master and Slave). ההנהלה הורתה להחליף זאת במינוח "עיקרי ומשני". לרשימה השחורה של המונחים האסורים באינטל נכנס גם המונח "רשימה שחורה", שמתפרש כפוגע בשחורים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרב אליעזר מלמד, תמשיך לדבר
– שיעור בצניעות: מה עם העצמות היבשות באתיופיה?
– קהל יעד של חצי מיליארד: תנ"ך דיגיטלי חדש בספרדית
לפעמים מנסים להציג את מסע הצלב הזה נגד השפה המדוברת כניסיון תמים לחסוך מאנשים רגישים פגיעה נפשית מדאיבה. קשה להאמין שזה באמת העניין. אין מדובר ברגישות אישית, אלא באידיאולוגיה חברתית. האם החיילים שבעוד כמה חודשים יעלו ללבנון עם סכין בין השיניים באמת יקרסו נפשית לנוכח טופס שיהיה כתוב בו "אמא"? בתור יתום, מילאתי אינספור טפסים שבהם הותרתי את המשבצת "אבא" ריקה, בלי שההתנסות הזו הותירה בי צלקות ניכרות. לא הטפסים הרגו את אבא שלי, אלא הסרטן.
מאחורי המערכה נגד השפה עומדת תפיסת עולם ברורה, שיש לה שני עיקרי אמונה: ראשית, החברה המערבית שלנו היא מערך דיכוי משוכלל ומרושע; שנית, כלי הדיכוי העיקרי הוא הלשון. החברה החופשית והעשירה ביותר בתולדות האנושות מתוארת כמלכודת מוות דכאנית של דיכוי מרושע, שהחיים בה אפופים בקורי עכביש סמויים של ניצול מתמשך. הדיכוי הזה מתחפש לדיבור תמים, והדרך היחידה להילחם בו היא לטהר את השפה מן השורש, מה שיביא לגאולה הפרוגרסיבית, ונאמר אמן.
גילויים בודדים של טהרנות לשונית היו בכל התקופות. בשנות המהפכה הצרפתית, פריזאי זהיר לא היה מדבר על "מלכת הדבורים", אלא על "נשיאת הדבורים". בהצגה מאותה תקופה שעסקה בשליט הרומאי אדריאנוס נאסר להזכיר את המילה "קיסר". זו אינה תופעה חדשה. מה שחדש הוא ההיקף והעומק של הטיהור הלשוני בתקופתנו. כבר אין מדובר בגילויים נקודתיים של טהרנות נבובה, אלא בתפיסת עולם מקיפה ותוקפנית.
קבוצה של מדענים פרסמה בכתב העת החשוב Nature קריאה להפסיק את השימוש במושג המדעי "עליונות קוונטית", כי המילה "עליונות" היא גזענית. חברת הקוסמטיקה לוריאל הודיעה שתפסיק להשתמש במוצריה במונחים "מבהיר" ו"מלבין". אצלנו, חבר הכנסת גדי יברקן קרא בנאום הפתיחה שלו בכנסת למחוק את המילה "גזע" ממגילת העצמאות. איפה היא מוזכרת שם? בביטוי "בלי הבדל דת, גזע ומין", שאותו כנראה נחוץ למחוק. בזמן המחאות האלימות של תנועת "Black Lives Matter", פרופ' אג'קס פריס מאוניברסיטת UCLA קרא לתלמידיו מכתב של מרטין לותר קינג בזכות שוויון לשחורים. תלמידיו התלוננו בזעם, כי במכתב הזכיר קינג את המילה negroes, שהייתה מקובלת בזמנו ככינוי לשחורים. האוניברסיטה מיהרה להשעות את פריס מתפקידו, על שפגע בשחורים בכך שציטט את מנהיגם הדגול.
השחורים באמריקה באמת מתמודדים עם בעיות לא פשוטות. גם ילדים שאינם יכולים למלא את המשבצות "אבא" ו"אמא" בטפסים מתמודדים עם אתגרים לא קלים. אין ספק שצריך לתמוך בהם ככל האפשר. אלא שאת האתגרים והקשיים הללו יוצרת המציאות ולא המילים, ולכן הבעיות לא ייעלמו גם אם המילים יתחלפו. מצבם של השחורים לא השתפר כאשר התחילו לקרוא להם "שחורים". לכן החליפו שוב את הכינוי ל"אפרו־אמריקנים", ואחר כך ל"אפריקנים־אמריקנים", וראה זה פלא: המילים השתנו, אך לא הקשיים. כפי שכתב שייקספיר, לוורד לא יהיה ריח אחר גם אם נחליף את שמו. החלפת המילים לעולם אינה פותרת שום בעיה, אבל הכישלון הזה לעולם אינו מביא לבחינה מחודשת של תיאוריית התקינות הפוליטית, אלא רק ליישום תוקפני עוד יותר שלה: יותר חרון נואש, יותר צנזורה, יותר סתימת פיות, ולפעמים גם יותר התפרעויות ברחוב.
מה אכפת לנו להשתמש במילים אחרות? מה זה יזיק? אני חושב שכל שינוי מילולי כשלעצמו באמת לא יזיק הרבה. כיוון שלמילים יש כוח מוגבל, חשיבותן של אמהות לא תפחת גם אם הצבא יתעקש לכנות אותן "הורה 2". מה שמזיק אינו המינוח החדש, אלא השקפת העולם העומדת מאחוריו, שבנקודה מסוימת צריך לומר לה: עד כאן. השקפת העולם הזו מחנכת לראות בכל מה שטוב ויקר בעולמנו רק כוח ממאיר, "גבריות רעילה" ו"עליונות לבנה". אני מקווה ששר הביטחון מרשה להשתמש בביטוי שמבהיר מהי באמת העברית שלנו: לא מלכודת מתוחכמת של דיכוי מרושע, אלא פשוט שפת אם.
