בתחילת הפרשה מספרת לנו התורה את סיפור "סולם יעקב". אם נתבונן בפסוקים נראה שלכאורה ישנם פרטים מיותרים המוזכרים בהקדמה לחלום. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צעירים חסרי מנוח: אסור לזלזל בשינה, דווקא בקורונה
– מותו של מלך השערים: תחנות חייו של מראדונה
– מערכת המשפט בהולנד מתגייסת למען נשים עגונות
ונשאלת השאלה, מדוע צריך לפרט שיעקב יוצא מבאר שבע? מהו ה"מקום" שיעקב פוגע בו? מהן אותן "אבני המקום" שמהם יעקב לוקח ושם תחת מראשותיו? לאחר החלום מגלה לנו התורה את התשובה. "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה".
מפסוקים אלה מתברר שהמקום הוא "בית אלוקים" והאבנים שנעשו לאבן אחת, הפכו למצבה שעליה מנסך יעקב שמן לכבוד ה'. לכאורה צריך להבין פשרם של דברים. חז"ל קושרים בין ה"מקום" של חלום יעקב, ל"מקום" אחר שמוכר לנו מאוד. מסתבר שלפני יותר ממאה שנה אביו וסבו של יעקב, אברהם ויצחק, כבר היו ב"מקום" זה: "ויאמר קח את בנך את יחידך אשר אהבת ולך לך אל הר המוריה והעלהו לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך. וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמרו ויקח את שני נעריו איתו את בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים".
אנו רואים מכאן שהמקום הוא הר המוריה, זו הסיבה שיעקב אומר שמדובר ב"בית אלוקים". ומה אברהם עושה ב"מקום" הזה? "ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלוקים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד אאת יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים".
אחרי שבסוף פרשת תולדות מקבל יעקב מאביו את ברכת אברהם הוא יוצא למסע חיפושים. לפני שהוא בורח לחרן ומתחיל לגלגל את מסכת חייו החדשה בגלות המפותלת והארוכה, יעקב יוצא לחפש את ה"מקום" שבו נתברך אברהם. הוא יודע ששם מקור הברכה והתפילה, שם לפני יותר ממאה שנה התעוררה זכות אבות שתלווה אותו ואת בניו אחריו לדורי דורות. איך הוא ימצא את המקום? כיצד ניתן לזהות את הר המוריה שבו עלה אביו על המוקד?
יעקב יוצא לחפש את המזבח המיוחד. הוא מנסה למצוא את האבנים המיוחדות, את אותן "אבני המקום". זו גם הסיבה שהתורה מספרת לנו על נקודת היציאה של יעקב. באר שבע היא נקודת הציון הראשונה בהתחקות שלו אחרי המסע של אביו וסבו, שהרי שם, בסוף המעשה, נכתב: "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע". זאת אומרת, התחנה האחרונה של אברהם במסע העקדה היא התחנה הראשונה של יעקב בחיפוש אחרי המזבח האבוד.
והנה יעקב מגיע ל"מקום", אך כל סביבותיו אבנים והמזבח הרוס ומרוסק. יעקב לא יודע איזו מבין האבנים שסביבו הן אבני המזבח אבל הוא יודע את סוד האחדות והפירוד, "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". הוא למד מאביו ודודו, והכיר על בשרו שמפירוד לא נבנה בית מקדש ועם פירוד אי אפשר להקים אומה.
בין בני אברהם, יצחק וישמעאל, היה פירוד. ישמעאל – נפרד, נבדל ונדחה לו. יעקב ועשיו נפרדו גם הם ועכשיו יעקב שואף לזכות לחיבורים ולהקמת האומה השלמה – "לבלתי ידח ממנו נדח". יעקב מניח את אבני המזבח תחת ראשו כדי לראות האם הם יתחברו יחדיו. האם אלו אבני המזבח? הזהו בית אלוקים?
ואכן, מספר לנו המדרש: "התחילו מריבות זו עם זו: זאת אומרת: "עלי יניח צדיק את ראשו", וזאת אומרת: "עלי יניח"! מיד עשאן הקב"ה אבן אחת". יעקב רואה שאבנים אלו אחריתן בחיבור, לכן הוא יודע בוודאות ש"האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".
מכאן מובן מדוע יעקב המוכר לנו בתור "איש תם" הופך לאחר אתגרי הגלות להיות "שלם" ("ויבוא יעקב שלם עיר שכם"). התם הוא אדם שאינו מורכב ואילו השלם מאחד בין הפירודים ומרכיב את החלקים לאחדות אחת, אחדות ולא אחידות.
יעקב מגלה לנו את הסוד הגדול של המזבח, המקדש וירושלים הבנויה. הוא מגלה לנו שאת מקום המקדש ואת מזבח ה' נמצא בזכות האחדות. אחדות שלא נובעת מזהות אלא ממורכבות, "כעיר שחוברה לה יחדיו".
