נתניהו ביער: גם לראש ממשלה מותר לנפוש

ביום שלישי האחרון רצתי במסלול הקבוע שלי ביער ירושלים, לפתע ראיתי מולי צבא שלם. זה התחיל במכונית האאודי 8 המפורסמת שנוסעת מלפנים, ואחריה עשרות מאבטחים בחולצות שחורות ומסכות שאותם הוביל בחור קשוח בנשק שלוף ואצבע על ההדק. באמצע החבורה החרדה הזאת צעד ראש הממשלה נתניהו, גם הוא בחולצה שחורה, כי זה הצבע היחיד שהוא לובש בקז'ואל. גם מכנסי הטרנינג שלו היו שחורים והסניקרס הלבנים של ניו באלאנס בלטו בהתאם. לידו צעד בנו יאיר. מאחוריהם כל רכבי הביטחון ומכוניות המשטרה הצמודים לשיירה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אפקט עבאס: פירוק הרשימה המשותפת קרוב מתמיד
– דעה: המאבק החדש: יד ושם זקוק לעמוד שדרה רעיוני
– דגלו של ניצול שואה יתנוסס בגאווה בשגרירות ישראל בקנדה

זה היה מחזה לא נורמלי ששידר נורמליות. יום וחצי קודם לכן נתניהו היה בערב הסעודית, ומשם חזר לתוך הקרבות עם בני גנץ, שהקים את ועדת הבדיקה לענייני הצוללות, אחרי שהשניים עסקו בסחר־מכר של מינויים ממשלתיים. בלילה הוא יצא למלחמה נוספת, הפעם בקבינט הקורונה, וכל הזמן ראשו היה נתון למאבק שמנהלים עורכי הדין שלו כדי לדחות את שלב ההוכחות במשפט הפלילי, וזה בעצם הנושא החשוב ביותר והמטריד אותו ביותר. מה בן אדם צריך יותר בתוך הטירוף הזה מאשר סיבוב ביער שמחליף את כל הצבע לירוק אחרי הגשמים הראשונים?

ניסיתי לגנוב שאלה על סעודיה, אבל זה לא עזר מול נתניהו ובעיקר מול החבר'ה מסביב. השלווה הסטואית ביער לא השפיעה עליהם לטובה, והם דחקו אותי הצידה בצעקות ודרשו – בניגוד לכל חוק – שלא אעלה את התמונות שצילמתי אל הרשתות החברתיות. אני שמחתי בשביל פסק הזמן שלקח לעצמו נתניהו באמצע החיים. אתה רוצה שראש הממשלה שלך יהיה מאוזן, שיתאוורר, שינשום אוויר צח ויראה נופים אחרים מבעד לכתפיים של שומרי הראש הגבוהים. הבן יאיר צילם את הכפר הציורי עין־כרם במהלך הסיור והעלה את התמונה לטוויטר. "ירושלים היפה", הוא כתב. עם הציוץ הזה אני מסכים במאה אחוז.

מנהיגים, בעיקר בארץ, זוכים בדרך כלל לביקורת על חופשות שהם לוקחים, על נסיעות לחו"ל בימים מתוחים, על נהנתנות פה ושם. שרים מנסים להסתיר את הבילויים שלהם, ומבקשים שיראו אותם רק בתמונות עבודה נמרצות. זו טעות. ישראל היא מדינה לחוצה, אולי אחת היחידות בעולם שחיה במתח ביטחוני, נוסף על המשבר הפוליטי והחברתי העצום. זה היה ויישאר גם אחרי שתחלוף הקורונה. המטרה של המדינה אחרי הכול היא להיות יציבה ותקנית, להעניק לאזרחים שלה חיים שקטים, לייחל ליום שבו השר הכי חשוב בממשלה יהיה השר לאיכות הסביבה. ואם השרים מצטלמים בטיולים וחופשות – זה דווקא משדר נורמליות רצויה. לשם אנו צריכים להגיע.

התמונות של נתניהו בחוף הים בקיסריה, יושב על מדרגות בית בביקור בחו"ל או מטייל ביער, תופסות מיד פרשנות צינית או מלעיגה. אילו יכולתי הייתי דווקא מחייב את ראש הממשלה בימי חופשה לטובת כולם. זה צורך אנושי. אני משוכנע שאם נתניהו היה מגיע לדיון למניעת אלימות כלפי נשים בכנסת אחרי האתנחתא ביער, הוא לא היה נגרר לאמירות מביכות, מנותקות מכל היגיון. "נשים זה לא בעל חיים שאתה יכול להכות בו, והיום אנחנו אומרים שגם בבעל חיים אתה לא מכה", אמר נתניהו באירוע הזה, ועורר תמיהה כללית.

נתניהו חזק מאוד באלמנט שלו – המדיני, הפוליטי, הכלכלי, וגם בענייני העולם היהודי. גם בכלכלה. בתחומים חשובים אחרים אין לו הרבה מושג. לפני הרבה שנים הלכתי איתו לאירוע של הקונגרס הציוני במלון ענבל בירושלים. מאות אנשים חיכו לנתניהו אבל הוא לא נראה לי דרוך במיוחד, ודקות לפני הנאום שלו הוא עוד התבדח בנושאים אחרים. שניות לפני שעלה לדוכן הוא לקח נשימה ארוכה, ונתן מאסה ארוכה על יהדות ארה"ב, בלי שכתב מילה מראש. הקהל היה מרותק.

תכונות קשה לשנות

ואכן, אין הרבה אנשים אינטליגנטים כמו נתניהו, משכילים ויודעי ספר. הא גם מעריך השכלה רחבה. לפני הרבה שנים הוא סיפר למישהו על פגישה שקיים עם הנסיכה אן. בימים אלה מוקרנת העונה הרביעית של הסדרה "הכתר", ואנשי בית המלוכה הבריטי, גם הנסיכה אן, מוצגים שם בעיקר כמנותקים, מניפולטיביים ובעלי תחומי עניין מוגבלים, בעיקר ציד ומסיבות תה. נדמה לי שהרושם שנתניהו קיבל אחרי השיחה עם אן לא היה שונה. הייתה לו ביקורת על ההשכלה הרדודה של בני שיחו. השיחה לא התפתחה ובעיקר שעממה.

ראש הממשלה משכיל יותר ממנהיגים רבים בעולם, אבל זו פדגוגיה של תבניות. יש תחומים שבהם ידו לא מגעת. האירוע בכנסת למיגור אלימות כלפי נשים, שם דיבר שטויות בלתי נתפסות, הוא הדוגמה האחרונה. יש תחומים נוספים שבהם הוא מאבד פרופורציות ומשדר ניתוק. הסיפור של נתניהו והתקשורת הוא תעלומת המאה: מה הביא ראש ממשלה פופולרי וחכם להשקיע את כל חייו, בשיא הקריירה שלו, במלחמות מתישות על כותרות בעיתונים ובאתרים? איך הוא הצליח לסבך כל כך הרבה אנשים ולהסתבך בעצמו בתיקים פליליים חמורים, שמשפיעים על הניהול התקין של המדינה, מוציאים אלפים לרחובות ומאיימים על גורלו האישי, שעלול להיות רע ומר?

ישראל היא מדינה לחוצה. זה היה ויישאר גם אחרי שתחלוף הקורונה. אם השרים מצטלמים בטיולים וחופשות – זה דווקא משדר נורמליות רצויה

ויש כמובן תכונות אופי שגם סיור יומי מומלץ ביער ירושלים לא יכול לשנות. המרדף אחרי המתנות מבעלי ההון הוא הרי סיפור נכון, שגם נתניהו עצמו לא מכחיש. ראש הממשלה קיבל מתנות – אם לא במאות אלפי שקלים, אז בעשרות אלפים, והשאלה היא למה. התשוקה הבלתי מרוסנת ל"גודיס", שבאה לידי ביטוי בתוכניות התחקירים האחרונות ובהקלטות שהושמעו, מעוררת בעיקר תדהמה. באותה מידה אי־אפשר להשלים עם מצב שבו נתניהו דורש הטבות מס במיליון שקל בימים שבהם המדינה ואזרחיה פושטים רגל, ויו"ר הקואליציה טוען בשיא הרצינות שראש הממשלה, מיליונר כבד, לא יכול לגמור את החודש.

זה הפרדוקס. הגאונות הפוליטית מול החולשה האנושית שעליה קשה מאוד להתגבר. התחושה ההיסטורית מול התחמונים הקטנים.