הורסי מסיבות: הטרולים שמודעים לגמרי לטרוליותם

למה לשבור את הראש איך להסביר מה זה "טרול" כשמישהו כבר עשה את זה לפניך. הנה ההגדרה מוויקיפדיה: "המונח טרוֹל נפוץ בסלנג האינטרנט ומתאר גולש המפיק הנאה מפעולות שלהוב ברשת כגון פרסום תגובות סרק, שימוש עקבי בסרקזם, פיצוץ דיונים ענייניים, והשחתת תוכן".

עוד מספרים לנו עורכי הערך באנציקלופדיה האינטרנטית ש "חוקרים מאוניברסיטת מאניטובה ומאוניברסיטת ויניפג בקנדה מצאו כי "טרולים ברשת חשים שמחה לאיד מהמצוקה של אחרים" ומצאו שהם מציגים, הרבה יותר מאנשים אחרים באינטרנט, מאפיינים של נרקיסיזם, פסיכופתיה ומקיאווליזם".

ההגדרה די כוללנית ומקשה על זיהוי וודאי. ובשביל זה אנחנו פה. את הטרולים אפשר לחלק לשני חלקים עיקריים. יש את אלה שלא יודעים שהם טרולים. דוגמאות בולטות לכאלה אפשר היה לראות במרחבי הפיד כשעם ישראל התבשר שיהונתן פולארד משוחרר מכל ההגבלות שהועמדו לו על ידי מערכת החוק האמריקנית לאחר שחרורו, וכעת הוא רשאי להגשים את משאת נפשו ולעלות לישראל.

כל יהודי, בריא בנפשו, שקצת שמע על מעשיו של פולארד למען ביטחון ישראל קפץ משמחה. אבל יש כאלו, שלא רק נהנים להרוס את המסיבה, הם גם עושים את זה בתחושת שליחות, מלאי חשיבות. כאומרים: "אנחנו לא העמך הדבילים שרואים משהו טוב ובאופן הזוי לחלוטין מתייחסים לזה כאל משהו טוב. אנחנו מעל זה. אנחנו נתרום למסכנים מידע כדי להסביר להם שהם פשוט לא מבינים את הסיטואציה כמו שהיא באמת".

ובאותה קטגוריה, גם חוקר הדתות תומר פרסיקו:

כך, במסווה של "תזכורת", מציין אמיר אורן כבדרך אגב עובדות שגם אם הן נכונות (ואין לי מושג אם כן או לא), הן מטרילות ונועדו להסיט את תשומת הלב מהדבר החשוב ביותר: יהודי שסיכן את עצמו ושילם מחיר כבד מאוד עבור ביטחון אזרחי המדינה, משוחרר. למה זה כל כך חשוב כמה כסף נצבר עבורו? איך, אחרי 35 שנים בהן היה בכלא, זה הזמן לספר שפולארד התגרה בשלטונות או שראש אמ"ן לא אהב את ההפעלה שלו?

זה כמו שרגע אחרי שאביגדור קהלני יקבל צל"ש על גבורתו בקרב על עמק הבכא, מישהו יצייץ תזכורת שהוא לא סיים בה"ד 1. כמו שרגע אחרי שאסיר ציון יולי אדלשטיין ייצא לחופשי מישהו רק ירצה לציין שהוא היה דוגמן עירום בעברו. זה כמו שרגע אחרי שטל ברודי יזכה בגביע אירופה ויגיד "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה" יחליט איזה חוכמולוג לכתוב: "חחחחח איזו עברית קלוקלת. צריך להגיד אנחנו על המפה ולא – במפה. בושה".

הכל נכון. התזמון של ה"תזכורות" הללו הוא מרושע ולא מקרי. מודה שאין לי הוכחה לזה, אבל תחושת בטן חזקה מאוד אומרת לי שלולא היה פולארד יהודי עם כיפה, אוהב ארץ ישראל ושומר מצוות, גם הטרולים האלה היו נמנעים מלצייץ כך. גם טרולים יודעים ממי הם יקבלו חיבוק בסופו של דבר.

כן, יש עיתונאים ש"הרסו את החגיגה" במקרים רבים בעבר. יעקב ארז למשל, שהצנזורה פסלה לו ידיעה על תגבור הכוחות המצריים בתעלה. אבל הוא כתב את זה כדי להתריע, כדי לתקן אולי את השאננות שתוצאותיה ידועות היום. תחקירים רבים שינו את מה שאנחנו יודעים על המציאות והעירו אותנו. במה הועיל אמיר אורן באזכור הזה, חוץ מהעובדה שהוא בטוח שהוא חכם הרבה יותר מעם ישראל שפשוט שמח.

בקטגוריה השנייה יושבים טרולים שיודעים שהם טרולים. שהחליטו להיות טרולים. שמבינים שלהיות עכשיו טרול זה טוב להם ומשרת את מטרותיהם. להטריל זה חלק מהתוכנית האסטרטגית שלהם להתבלט.

אלוף במיל' יאיר גולן הוא הדוגמה הבולטת לכזה בתקופה האחרונה. לפי ההתבטאויות שלו אני בהחלט יכול לדמיין יועץ אסרטגי שיושב ואומר לו: תראה כמה תשומת לב ואהדה מקבלים יאיר לפיד ואיווט ליברמן שבכל הזדמנות קוטלים את החרדים. אז הנישה הזו תפוסה. אתה צריך ללכת לציונות הדתית על הראש. ובתסריט הזה, הדמיוני כזכור, אבל לא מופרך, יאיר גולן הנהן בראשו והחליט: כך אעשה.

ניהול קרב טקטי ואסטרטגי, אפשר לשער, הוא לא משהו שזר לח"כ גולן. כמו שמלמדים לוחמים לזהות את הרכבים שבהם נעים הקודקודים ולפגוע בהם ראשונים, יאיר גולן החליט ללכת על הראש של אחד הקולות הבולטים והאהודים בציונות הדתית, עמית סגל.

סגל, כזכור, לא פראייר וכבר הזמין אותו להסיר את חסינותו על ציוצים קודמים – אך לא נענה כמובן – ותבע את דוברו של גולן בתביעת דיבה. אבל לא זה הסיפור. הסיפור הוא שהציוצים הללו מלאים בפייק ניוז, הגזמות פראיות, שקרים וסטיגמות מופרכות שרק אדם עם חסינות פרלמנטרית היה יכול לכתוב.

למשל: "אתה מייצג ציבור שהגה ומימש את מרב האלימות הפוליטית בישראל בחמישים השנים האחרונות". נניח שסגל מייצג (הרי הוא לא נבחר ציבור). כשאני חושב מיהו הציבור שהגה ומימש את מרב האלימות הפוליטית בישראל מאז תחילת הציונות עולים לי בראש דווקא ציבורים אחרים לגמרי. דווקא כאלה שבדרך כלל מצביעים לרשימה המשותפת או למפלגה של גולן.

נקודה נוספת מלמדת בעיקר איך חש הציבור האשכנזי, הלבן והשמאלן ש"גנבו לו את המדינה". בציוץ הזה יצא המרצע מן השק. קשה לגולן להסתיר עד כמה זה מבאס שהזיזו לו את הגבינה.

למרבה הצער של גולן, או לשמחתו (הרי סיכמנו כבר שטרול מטריל את הרשת בשביל לקבל תשומת לב), לא מעט צייצנים התייחסו בעיקר לחלק הזה של השרשור והזכירו לו שגם העובדה הזו, שהוא וחבריו בנו את המדינה, לא נכונה.

שוד ושבר. משה ויסטוך וישי פרידמן מעיתון שביעי מצאו ובדקו שאפילו בשורשיו של יאיר גולן עצמו יש כמה "משיחיים":

תנוח דעתכם. כמיטב המסורת, גם ח"כ גולן מסר בתגובה ש"זה לא אותו דבר".

ולסיכום, אבישי גרינצייג בניתוח יפה של הטרול שמודע לגמרי לטרוליותו, מסביר מה המטרה, וגם שם לב למישהו מעניין מאוד שאהב את הציוץ:

כל העולם במה

הטוויטר, כבר למדנו, עוסק לא רק בפוליטיקה אלא גם משמש במה לחיווי דעה על כתבה, סרט או סדרה. למהפך שחל מההתלהבות הראשונית מהסדרה "שעת נעילה" והפך לסדרת ירידות בלתי פוסקת ועוקצנית, נקדיש אולי יום אחד תשומת לב מיוחדת. הפעם, נציג את פיד הטוויטר בשבתו כמבקר איכויות המשחק של סלבריטאי ישראל:

זה אוסקר זה.
חומר להוליווד. pic.twitter.com/vDb3CxBETt

— רועי ברק (@ronenbergen) November 23, 2020

או כמו פה:

עצה לכל מי ששוקל להתחיל ללמוד לימודי משחק ותאטרון…. לא ללכת למורה של ינקלביץ׳ ….אני חוזרת לא ללכת למורה של ינקלביץ׳! https://t.co/ktpDbKerZE

— Lucy aharish (@lucyaharish) November 23, 2020

וזה יכול לעבוד גם כמו בומרנג במקרה של אהריש, כמו פה:

עצה לכל מי ששוקל להתחיל ללמוד לימודי משחק ותאטרון…. לא ללכת למורה של לוסי ….אני חוזר לא ללכת למורה של לוסי! https://t.co/ONEMiLgEBM pic.twitter.com/3I0BOzWr0q

— shlomi شلومي الأمير (@shlomilo) November 23, 2020

ועוד ציוץ שקשור לעולמות המשחק והוליווד, שהציף את מה שכולנו יודעים, אבל צייצן חרוץ ושנון בשם עמית פרסיקו החליט לרכז במקום אחד:

שרשור השבוע

בקרב הצייצנים הוותיקים יש שני מדדים עיקריים כדי לבחון את "משקלך" הסגולי בטוויטר: הראשון כמובן הוא כמות העוקבים שלך. כמה אנשים באמת מעוניינים לדעת מה יש לך להגיד. השני, והפחות ניתן למדידה, הוא האיכות: מיהם העוקבים שלך וכמה הם "סלבים".

שרשור חביב למדי שהעלה מתן אמיר החליט לבדוק את הנושא: