למדינת ישראל יש בעיה: השכר כאן גבוה מדי. אחת מתוצאות הלוואי הלא צפויות של משבר הקורונה היא עלייתו של השכר הממוצע במשק. הסגר הראשון הביא את השכר הממוצע בחודש אפריל לשיא דרמטי של כ־12,590 שקלים בחודש למשרת שכיר, בהשוואה ל־10,319 ש"ח בחודש ינואר 2020. כיום השכר הממוצע עומד על 11,578 שקל, גם הוא סכום לא מבוטל ועלייה נאה מאוד מראשית השנה. השכר הזה כמובן לא מבטא שיפור כלכלי או עלייה ברמת החיים הישראלית, אלא להפך – השינוי הדרמטי הזה נובע מכך שחלקים גדולים מהעובדים במשק יצאו לחופשה ללא תשלום או פוטרו. לצערנו, לרוב מדובר בעובדים המשתכרים משכורות מתחתית סולם ההכנסות; העובדים בעלי השכר הגבוה יותר נפגעו פחות, ושקלול הנתונים הוביל לעלייה בשכר הממוצע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האלגוריתם שניצח את הקורונה
– דעה: מערכת המשפט בהולנד מתגייסת למען נשים עגונות
– בעבודה מודיעינית: נחשפה רשת להברחת כספי טרור
הבעיה היא שהנתון הרשמי של השכר הממוצע במשק הוא מספר בעל חשיבות. אחת לשנה, ב־1 בינואר, מפרסם המוסד לביטוח לאומי את השכר הממוצע, על בסיס נתוני הלמ"ס. מהנתון הזה נגזרים עדכונים לתעריפים רבים המוצמדים לשכר הממוצע במשק. למשל, חלק מקצבאות הביטוח הלאומי ושכר המינימום עולים בהתאמה לשכר הממוצע במשק; גם תעריפי הארנונה והחשמל יעלו, ובעקבות זאת יתייקרו אינסוף מוצרים ושירותים בגלל מנגנון עדכון שאינו רלוונטי למשבר כמו זה שאנחנו חווים עכשיו. כדי למנוע את העיוות הזה, משרד האוצר פרסם תזכיר חוק המבקש להקפיא את השכר הממוצע במשק לשנתיים הקרובות ולהתייחס אליו כפי שהיה בראשית השנה הנוכחית. משרד האוצר מעריך כי החוק הזה צפוי לחסוך לתקציב המדינה בין 7 ל־9 מיליארד שקלים בשנה הקרובה.
האנקדוטה הקטנה הזאת ממחישה בעיה עמוקה יותר של הכלכלה בישראל, בעיה שאי־אפשר להבחין בה כשמסתכלים עליה ממבט־על ומבעד לנתונים היבשים. כבר שנים שפרופ' יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה וכיום מנכ"ל ארגון סטארט־אפ ניישן סנטרל, טוען שבישראל אין כלכלה אחת אלא שתיים: אומת הסטארט־אפ, וכל השאר.
האחת היא כלכלת הייטק. עתירת ידע, טכנולוגית מאוד, מובילה עולמית בחדשנות. זו כלכלה דוברת אנגלית, חלק מהכלכלה הגלובלית, פועלת בשווקים נוספים בעולם, מתחריה נמצאים בחו"ל וכך גם רוב מקורות המימון שלה. העובדים בה מקבלים שכר גבוה מאוד, ומציגים פריון עבודה גבוה. זו כלכלה מצליחה, עשירה מאוד, הנהנית מצמיחה מהירה ומייצוא מתרחב, שמובילה את ישראל כבר יותר משני עשורים. זו לא כלכלה הנשענת על הממשלה או רואה בה שותפה, אלא להפך – לא רוצה דבר ממנה. חלים עליה כללי רגולציה קלים, והיא אפילו פטורה מרגולציות מסוימות.
הכלכלה השנייה, לעומת זאת, היא כלכלה מיושנת המתקשה להשיג את הקצב המהיר של כלכלת ההייטק. מדובר בענפי הכלכלה המסורתיים, תעשיית הייצור וענפי השירותים. זוהי כלכלה המאופיינת ברמת פריון נמוכה מאוד – כ־50 אחוזים פחות מזו של הכלכלה החדשנית, שיעור נמוך גם בהשוואה בינלאומית. זוהי כלכלה מקומית בעיקר המיועדת לשוק הישראלי, הייצוא שלה מינורי ומתקשה להתמודד עם תחרות בינלאומית ממקומות שכוח העבודה בהם זול. היא כפופה לרגולציה מכבידה ומיסוי כבד. היא תלויה מאוד בממשלה – הפוליטיקה והבירוקרטיה הממשלתיות מכתיבות לה חלקים גדולים מפעילותה ולעיתים קרובות בשרירותיות, והיא גם פונה אל הממשלה בכל עת. רווחת בה הנחה בסיסית שהממשלה צריכה להושיע אותה כשמשהו משתבש. השכר הממוצע בכלכלה הזאת נמוך בהרבה ממקבילתה הטכנולוגית, מלבד סקטורים שמנוהלים בידי ארגוני עובדים חזקים או מונופולים ממשלתיים.
המחסור הגדול בכוח אדם בתעשיית ההייטק הוא העתיד של הכלכלה. ייתכן שלא נמצא זמן טוב להכשרה מסיבית של אנשים מתקופה אבטלה ממושכת כמו זו שאנו חווים כעת
בין שתי הכלכלות האלה כמעט אין קשר. לא רק ברמת התוצאות, אלא גם ברמת הכישורים הנדרשים מהעובדים שלהן, באמצעי המימון, בפיזור הגאוגרפי, ובאתגרים שלהן. תעשיית ההייטק, על אף מרכזיותה, מקיפה חלק קטן מהחברה בישראל, כמעט ואין בה עובדים מהפריפריה, נשים, חרדים או ערבים. הם מרוכזים בריכוזים העירוניים הגדולים בישראל.
המדשדשת והרצה
הכלכלה החדשנית תופסת נתח גדול במיוחד מהכלכלה הישראלית – לפי הערכות מסוימות כ־20 אחוזים מהתמ"ג הישראלי נובע מהכלכלה החדשנית. על פי רשות החדשנות, בשנת 2019 ייצוא ההייטק הישראלי הגיע לשיא של כ־45.8 מיליארד דולר, שהם כ־46% מסך כל הייצוא בישראל (גידול של כ־1.2% ביחס להיקף ייצוא ההייטק בשנת 2018). מספר השכירים המועסקים בענפי ההייטק עמד בשנת 2019 על כ־321 אלף עובדים, גידול של כ־26 אלף עובדים בשנה. שיעור השכירים העובדים בהייטק עומד על 9.2 אחוזים מכלל השכירים במשק. חלקו של ההייטק מהכלכלה והתעסוקה הישראליות גדול בהרבה בהשוואה למדינות אחרות, וכך גם השפעתו על הכלכלה הישראלית גדולה מכל מדינה אחרת.
מעבר למקור לגאווה, וחלק משמעותי בהכנסות המדינה, תעשיית ההייטק היא הנכס העיקרי בכלכלה הישראלית, וודאי המקום היחיד בכלכלה שבו לישראל יש יתרון יחסי בהשוואה לעולם. אלא שהקשרים הפיזיים של הכלכלה הזאת למדינה רופפים מאוד. העובדים שלה ניידים מאוד, וחברות יכולות להתרומם בשלמותן ולנדוד אל עמק הסיליקון או אל סן־פרנסיסקו, במחיר כרטיס טיסה ושבועיים בידוד בלבד. חברות וממשלות זרות מוכנות לשלם הרבה כסף כדי למשוך אליהן חברות מצליחות ועובדים מוכשרים, וישראל נמצאת בסכנה מתמדת לאבד את היתרון הכלכלי שלה.
שתי הכלכלות האלה מתרחקות זו מזו. תעשיית ההייטק רצה קדימה, והכלכלה האחרת מפגרת מאחור. ככל שהעולם נהיה טכנולוגי, כך אנשים בעלי אוריינות טכנולוגית, שיכולים להסתגל לשינויים, זוכים לביקוש גבוה. הכלכלה החדשנית מתמודדת היטב עם הגלובליזציה מכיוון שהיא בינלאומית, אבל הכלכלה המסורתית מתקשה להתמודד עם השינויים התכופים ועם הסיכונים השונים בין מדינות.
הפער בין הכלכלות האלה תמיד היה גדול, אבל הוסווה תחת נתונים טובים של הכלכלה בכללותה – שנמשכה כולה קדימה בזכות קטר ההייטק. אלא שמשבר הקורונה הרים את המסך והגדיל את הפער. לתעשיית ההייטק, שתמיד הייתה רחוקה מרחק אוקיינוסים מלקוחותיה ומשקיעיה המרכזיים, יש ניסיון רב עם עבודה מרחוק, שיתוף פעולה עם חברות גדולות מעבר לים, ואפילו עם גיוס הון באמצעים דיגיטליים. המעבר המלא לעבודה מרחוק בא לה יחסית בקלות, ואף כי בגזרת הסטארט־אפים והחברות הצעירות היו קשיי נזילות בגלל הקושי לגייס הון בשיא המגפה, הרי שחברות אחרות דווקא צמחו בשל המגפה. לעומת זאת, שאר הכלכלה סובלת מהפסדים עצומים ומעסקים שלא ישרדו. המובטלים החדשים הם אלה שנכנסו אחרונים לשוק התעסוקה, והם לרוב עובדים חסרי השכלה או מיומנויות, צעירים, מאוכלוסיות חלשות – אלה שאינם מתאימים להשתלב בתעשיית ההייטק. הכלכלה השנייה, המיושנת, תתקשה להתמודד עם המשבר, וגם לאחר סיומו יידרש זמן להחזיר אותה לשיעורי התעסוקה ששררו קודם. עליית השכר הממוצע, לנוכח מאות אלפי המובטלים, רק מדגישה את הפער הגדול בתוך הכלכלה הישראלית.
אפשר לנצל את האבטלה
המגפה עשויה להיות הזדמנות לשתי הכלכלות. העולם עבר תהליך מואץ למציאות דיגיטלית, שהיו נדרשות לו שנים רבות אלמלא המגפה סגרה אותנו בבתינו. מגזר ההייטק יכול לצמוח בסביבה החדשה. ביכולותיו יש גמישות וחדשנות – וזה בדיוק מה שהעידן החדש דורש. הביקוש העצום לפתרונות טכנולוגיים לשלל שירותים הוא נקודת פתיחה טובה להייטק הישראלי. לראיה – מספר החברות שהוקמו, יצרו מוצרים חדשים או התאימו מוצרים קיימים בעקבות המגפה. ארגון סטארט־אפ ניישן סנטרל העריך שמנקודת פתיחה של כ־80 חברות שעסקו בטכנולוגיות הקשורות לקורונה, גדל המספר לכ־300 חברות בשלושת החודשים הראשונים של המגפה.
האתגר הגדול ביותר של סקטור ההייטק הוא גם ההזדמנות של הכלכלה השנייה: כוח אדם. על אף הגידול בהיקף כוח האדם המוכשר למקצועות ההייטק, עדיין קיים מחסור ניכר בכוח אדם מיומן ואיכותי הנדרש לחברות ההייטק בישראל. מספר הבוגרים המסיימים לימודים אקדמיים במקצועות ההייטק, אינו מספק את הביקוש הגדול לעובדים מיומנים בעלי הכשרה. נתוני הביקוש לשנת 2019 מעידים על כ־12,500 משרות פנויות לעובדים טכנולוגיים בהייטק, ועל פי דו"ח ההון האנושי של רשות החדשנות וסטארט־אפ ניישן סנטרל, המחסור עומד על כ־18,500 איש. השכר הממוצע בהייטק, עקב היצע וביקוש, ממשיך גם הוא לעלות בקצב מהיר יותר מקצב הגידול של השכר במשק (4.3% לעומת 3.1%, בהתאמה) וממקם את ישראל במקום החמישי בעולם בשכר למפתחים. הביקוש לעובדים מיומנים ומקצועיים בתחומים הטכנולוגיים ילך ויעלה בשנים הקרובות, אם אכן תתממשנה התחזיות על עידן דיגיטלי מואץ.
המחסור בכוח אדם איכותי הוא אחת הסיבות המרכזיות לקושי של מגזר ההייטק לצמוח יותר. הבעיה היא שמערכת החינוך בישראל אינה מכשירה די בוגרים בעלי כישורים להיכנס למקצועות הטכנולוגיים. גם כאן, הנתונים של מערכת החינוך מציגים תמונה שונה מאוד מהמצב לאשורו. בישראל יש אחוז יחסית גבוה של בוגרי תואר ראשון, וגם נתוני הזכאות לבגרות ומסיימי 12 שנות לימוד עלו עם השנים, מה שנותן תחושה של אומה משכילה במיוחד; אלא שכשבוחנים את כישוריהם של בוגרי מערכת החינוך בישראל באמצעות מבחנים בינלאומיים כמו פיא"ק (PIAAC) או פיז"ה, מגלים שאנחנו מפגרים הרחק מאחורי העולם המפותח. מערכת החינוך אינה נותנת לתלמידיה את הכלים המינימליים להתמודד עם עולם העבודה החדש, ובכלל זאת מיומנויות קריאה וכתיבה ואוריינות מתמטית וטכנולוגית בסיסית. הפערים האלה נמשכים לבגרות, וגם המבוגרים בישראל מראים כישורים נמוכים בהשוואה בינלאומית, כולל המורים שמקבלים ציונים נמוכים במבחני מיומנויות, מה שיכול להסביר את הציונים הנמוכים של תלמידיהם.
המחסור הגדול בכוח אדם מיומן ומוכשר בתעשיית ההייטק הוא העתיד של שאר הכלכלה, ובמיוחד של המובטלים הרבים שאנחנו רואים מתחתית רמת ההכנסות. ייתכן שלא נמצא זמן טוב להכשרה מסיבית של אנשים מתקופה ממושכת של אבטלה מעין־כפויה כפי שאנחנו חווים, ואפילו של מי שמועסק בצורה חלקית. בטווח הארוך יש חשיבות גדולה לשיפור התוצאות של מערכת החינוך הישראלית, המשבר הנוכחי – שגם כאן חשף את ערוותה של המערכת – יכול להיות ההזדמנות לכך. אומת הסטארט־אפ זקוקה למערכת חינוך איכותית ומוצלחת, אחרת – עתידה לוט בערפל.
חדשות טובות
מגזר ההייטק הוא ככל הנראה אחת הסיבות המרכזיות לשפע החדשות הטובות שמגיעות אלינו בשבועות האחרונים. אחרי החדשות הטובות על הצלחתן של פייזר, מודרנה ואחריהן גם אסטרה־זנקה בניסויים הקליניים לפיתוח החיסון לקורונה, שהביאו בשורה משמחת על קרבתו של סיום המשבר לישראל ולעולם, קיבלנו גם חדשות טובות על הכלכלה הישראלית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתוני צמיחה של כ־38 אחוזים ברבעון השלישי של 2020, נתון פחות מרשים בפני עצמו כשמביאים בחשבון את הצניחה החופשית של התמ"ג ברבעון השני, ועם זאת הוא מראה על כושר התאוששות מהיר. מיד אחרי הסגר התחיל המשק להשתקם – ובקצב מהיר במיוחד. אם זוהי אינדיקציה טובה על העתיד אולי נסיים את השנה הבאה בנתונים טובים, במיוחד אם חיסון יגיע כבר ברבעון הראשון שלה.
על הנתונים המעודדים האלה הוסיפו כמה גורמים בינלאומיים תחזיות אופטימיות. סוכנות דירוג האשראי S&P אשררה את דירוג האשראי של ישראל ברמה -AA, והשאירה את התחזית "יציבה". בין הסיבות להחלטה היא מנתה את הכלכלה הישראלית העשירה, הנשענת על כלכלת הייטק חזקה, וכן המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, שמסייעת לממשלה לצלוח את המשבר. החלטת S&P הצטרפה להחלטתה של סוכנות דירוג האשראי מודי'ס מהחודש שעבר, שגם הותירה על כנו את דירוג האשראי של ישראל, ולדו"ח קרן המטבע הבינלאומית שפורסם בשבוע שעבר.
כלכלני קרן המטבע הבינלאומית שיבחו, באופן שהפתיע את כל מי שקורא עיתונות כלכלית, את פעילות הממשלה לנוכח משבר הקורונה. על פי קרן המטבע, הממשלה פעלה נכון כשתמכה בהיקפים נרחבים במערכת הבריאות, במשקי הבית ובעסקים, וכן את פעילותו המוניטרית של בנק ישראל, שסיפקה נזילות וגישה קלה לאשראי לעסקים ולמשקי בית שנזקקו לכך. הצעדים הללו הרגיעו את השווקים, תמכו באמון הציבור והגבילו את הנזק הכלכלי, מה שגרם לכך שבישראל נגרם פחות נזק בהשוואה למקומות אחרים.
אף לא אחד מהגורמים האלה טען שהמצב הכלכלי בישראל הוא טוב אבסולוטית או שאין בעיות בהתנהלות הממשלה; המגפה זרעה הרס ואין מנוס ממנו. אבל מתברר שאף שהעם היהודי היושב בציון טרוד מאוד במשבריו הפוליטיים, בסוכנויות הדירוג ובארגונים הבינלאומיים לא מתרשמים מפלוני או אלמוני שעזבו את תפקידם, ואפילו לא מהסכסוכים הפנים־קואליציוניים. יסודות הכלכלה פה טובים יחסית, ויש לישראל יכולת טובה – או לפחות כך הם מאמינים – לצלוח משברים קשים ולעמוד על הרגליים. גם הנתונים של הלמ"ס לרבעון השלישי הצביעו על התאוששות מהירה אחרי הסגר, במיוחד בהשוואה למדינות אחרות, ונתנו סיבה לאופטימיות. אמנם כיהודים מוטב לנו לחשוש ולהתכונן לרע מכול, אבל השבוע מותרת קצת אופטימיות זהירה.
