השבת יציינו בתנועת בני עקיבא את שבת הארגון, המסיימת חודש של פעילות אינטנסיבית בסניפי התנועה. החלטת התנועה לקיים את חודש הארגון חרף הקורונה לא הייתה מובנת מאליה, ועוררה גם ביקורת אצל חלק מהורי החניכים. בתנועת עזרא למשל החליטו לדחות את חודש הארגון, כנראה לקיץ. בבני עקיבא החליטו לקיים את אירועי החודש מתוך אמירה אידיאולוגית שהחיים צריכים להימשך גם בתקופה כזו, תוך שינויים והתאמה למציאות החדשה, אך גם מתוך הכרה בחשיבותה של פעילות חינוכית לנוער, דווקא בתקופה שבתי הספר סגורים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הורסי מסיבות: הטרולים שמודעים לגמרי לטרוליותם
– "הסכנה היא לא ביידן, אלא האנשים שסביבו"
– דרוש מנהיג דתי עם עמוד שדרה ודבקות במטרה
טל מן־אברקי, מטפלת רגשית בגוש עציון ובירושלים, שעובדת במרכז חוסן בגוש עציון, מעידה שבשבועות האחרונים היא זיהתה אצל רבים מבני הנוער המטופלים אצלה "אור בעיניים" כתוצאה מפעילות חודש הארגון. "הרצון של בני הנוער לחזור לבתי הספר הוא בעיקר בשביל המפגשים החברתיים ופחות בשביל הלימודים. לכן כשמדובר בפעילות של תנועת נוער יש יותר התלהבות, כי יש בה פחות פן לימודי ויותר חווייתי. אני מעודדת את המטופלים שלי, שסובלים מחרדות וממתח, ליזום בעצמם מפגשים חברתיים, אבל לנוער במצב רגשי רעוע קשה מאוד ליזום פעילות כזו. בני עקיבא מאפשרת להם את המפגש הזה באופן מאורגן".
הפעילות של בני עקיבא, מציינת מן, מעניקה לבני הנוער גם מסגרת חברתית חווייתית וגם תחושת שייכות. לדבריה, התרומה של פעילות חודש הארגון לחוסן הנפשי של המטופלים שלה, הייתה ברורה וחד־משמעית.
גם ברמה הפרקטית הייתה הצדקה להחלטה של בני עקיבא. כל מי שמסתובב בחוץ בחודשים שעברו מאז שבתי הספר נסגרו, יכול לראות שרבים מבני הנוער בין כה מקיימים מפגשים חברתיים ולא נשארים בבתיהם. הפעילות של בני עקיבא מעניקה לרבים מהמפגשים הללו, שבכל מקרה כבר מתקיימים, תוכן ערכי וחינוכי וליווי של מדריכים.
חודש ארגון תשפ"א לא נראה כמובן כמו חודשי הארגון בשנים עברו, וגם שבת הארגון תיראה אחרת. במקום סעודות עם שליחי התנועה, הצגות באולם, מפקדי אש ומופעי דגלנות, החניכים ייאלצו להסתפק השנה בהצגות שצולמו מראש, בדגלנות שנעשתה בקפסולות, ובמפקד שישודר באופן וירטואלי. ועדיין, עבור רבים מהם, הפעילות שהתקיימה בחודש האחרון, הייתה עוגן משמעותי בים של אי־ודאות.
מלמדים חוסן
מאז פרוץ הקורונה הפך המושג חוסן לאחד המונחים המדוברים והשגורים בשיח הציבורי, לעיתים גם השחוקים. עבור רוב אזרחי ישראל העיסוק בחוסן הוא אחד מחידושי התקופה, שכן החברה הישראלית לא חוותה בשנים האחרונות מציאות ביטחונית או כלכלית קשה שהשפיעה על כל הציבור. אך באזורים מסוימים בארץ, העיסוק בחוסן אינו חידוש של הקורונה.
תושבי עוטף עזה, החיים כבר שנים ארוכות תחת איום הטילים מרצועת עזה, עסוקים בסוגיית החוסן הרבה לפני שנגיף הקורונה טלטל את חיינו. ההתמודדות עם מתיחות ביטחונית, שבאופן טבעי מעוררת מתח, דאגה וחרדה, דורשת מהם משאבים של חוסן, ותמשיך כנראה לדרוש גם לאחר שיימצא חיסון לנגיף. במובנים רבים אפשר לומר שבאזור העוטף כבר יש מומחיות לחוסן, ולכן, כמו בסוגיות אחרות, כדאי ללמוד מן המומחים.
מעבר לאתגר הביטחוני בנגב המערבי, תלמידים רבים בדרום משתייכים לחתך סוציו־אקונומי שאינו גבוה. במכללת חמדת הדרום מדברים על חוסן ככוח לחלום
בצפון מערב הנגב, סמוך לנתיבות, שוכנת המכללה האקדמית לחינוך "חמדת הדרום". 85% מתוך 1,300 הסטודנטים במכללה מגיעים אליה מאזור הדרום, ואחוז גבוה מהם נשארים לעבוד במוסדות החינוך באזור. המיקום הגיאוגרפי של המכללה, יחד עם אפיון הסטודנטים בה, הביאו לפני כשנה וחצי להחלטתה לבחור בפדגוגיה של חוסן כרעיון המארגן של עשייתה החינוכית.
פרופ' חיים שקד, שהוביל את המהלך עם כניסתו לתפקיד נשיא המכללה, טוען שבמערכת החינוך כיום אין כמעט עיסוק בתפקידם של המורים בפיתוח החוסן. "אנחנו טוענים שלמורים, מורות וגננות יש תפקיד מרכזי בפיתוח חוסן של תלמידים ותלמידות, והשיח הזה חייב להיכנס לתוך המערכת. באזור הדרום מכירים היטב את מרכזי החוסן שפועלים בכל יישוב, אבל הם הפכו להיות מיקור חוץ. אם יש לילד בעיה, אומרים להורים תלכו איתו למרכז חוסן. הטענה שלנו היא שבתוך בתי הספר אפשר לעשות המון בתחום החוסן".
כדי לחזק את החוסן של התלמידים, מחדד שקד, לא נדרש מהמורים לשמש כפסיכולוגים או כיועצים, אלא לעשות את התפקיד המוטל עליהם כמורים. "המורים לא אמורים לקחת על עצמם תפקיד של מישהו אחר, אלא לבצע את עבודת ההוראה באופן שמחזק את החוסן". באופן מעשי, הפדגוגיה של החוסן במכללת הדרום באה לידי ביטוי בתכנים הנלמדים, שמתקשרים למסרים של חוסן אישי וחברתי, בשיטות הוראה תומכות חוסן שיש בהן העצמה של התלמיד, ובקשרי מורה־תלמיד שעוסקים באופן ישיר ביכולת של התלמיד להתגבר על קשיים ולהגיע ליעדים שקבע לעצמו.
"המחקר אומר שלא צריכים גימיקים בשביל לפתח חוסן", אומר שקד. "זה די פשוט בתנאי שאתה מכוון לכך בתודעה, מחויב לזה, ומתמיד בכך. אם המורים עושים זאת, הם עשויים להשפיע באופן דרמטי על חייהם של התלמידים".
החוסן שעליו מדברים בחמדת הדרום הוא חוסן במובנים רחבים, ולא רק בהקשרים של עמידה במשבר או התאוששות ממנו. מעבר לאתגר הביטחוני המאפיין את הנגב המערבי, תלמידים רבים בדרום משתייכים לחתך סוציו־אקונומי שאינו גבוה, ומתמודדים גם עם אתגרים כלכליים. במכללה מדברים על חוסן גם ככוח של התלמיד או התלמידה לחלום, להציב מטרות שאפתניות ולהשיג אותן. "בשביל ההקשר הביטחוני זקוקים לחוסן כדי לא להתפרק ממשברים. בשביל ההקשר הסוציו־אקונומי זקוקים לחוסן כדי להאמין ביכולת האישית ולשאוף הכי רחוק שאפשר".
ביום שלישי השבוע קיימה המכללה טקס הענקת "אות החוסן" למרים פרץ, ללהקת שלווה ולרב ד"ר שרון שלום. הבחירה בהם נועדה לבטא מופעים שונים של חוסן. "אם מרים פרץ מבטאת את ההתמודדות והצמיחה מתוך משבר", מסביר שקד, "הרב ד"ר שרון שלום מבטא את היכולת לקחת נתוני פתיחה של כפר קטן בצפון אתיופיה ולעוף משם לשמיים בהצטיינות בלימודים, ברבנות, ובקריירה אקדמית".
