פבלו רוזנברג הוא זמר. לא כדורגלן, לא פרשן כדורגל, אפילו לא קוון. חשוב לפתוח עם פרט הטריוויה הזה, כי הסיבה העיקרית שלשמה הגיע רוזנברג החביב והסימפטי אמש לאולפן "פגוש את העיתונות" בערוץ 12 הייתה לדבר על דייגו ארמנדו מראדונה שמת השבוע. למה? כי רוזנברג נולד בארגנטינה, ובקבצי הטלפונים של הפקות תוכניות האקטואליה הוא מקוטלג כ"ההוא שמביאים לאולפן בכל פעם שקורה משהו בארגנטינה או לארגנטינאי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סומן על ידי נתניהו: חוסל אבי הפצצה האיראנית
– שירה אקדמית: המרצה שמשלב כתיבה ומחקר
– מסע ברחובות פתח-תקווה בעקבות הטרמיט המזיק בעולם
כמובן שכארגנטינאי גאה, רוזנברג מטפח עם השנים גם את היותו אוהב כדורגל, אבל אין שום סיבה אמיתית להביא אותו לדבר על מרדונה מעבר לחיבה התמוהה והמוזרה ששולטת בערוץ 12 לסלבס בדרגים שונים שיבואו לדבר על נושאים שהם לא בהכרח מבינים בהם. "תגיד, בארגנטינה זה היה מכה" – שאלה את רוזנברג רינה מצליח, כשברור לחלוטין שאין לו שום מידע עודף ממנה או מכל אחד אחר על המתרחש במדינה הדרום-אמריקאית המרוחקת. "מה זה, תשמעי, אם נשיא מדינה מכריז שלושה ימי אבל, זאת אגדה, לא מיתוס", הגיב הזמר במשפט סתום שלא אומר כלום, ובצדק.
אבל אחרי הדברים האלה, ואחרי שהספיקו לדון בשאלה החשובה האם הכדורגלן שמת היה חתיך או גמד, הגיע טוויסט בעלילה. מצליח נזכרה שיש לה באולפן זמר, ודיברה אתו גם על עולם התרבות. וכאן רוזנברג הפתיע. לעומת הטון השולט בקרב חבריו הזמרים ואנשי הבמה בכלל, שטוען בתקופה האחרונה כי יש לפתוח את עולם התרבות להופעות, רוזנברג פצח בטקסט כמעט חתרני:
"הבנו שזה בעייתי. זה בכל העולם – יש לי חברים זמרים בספרד, ארה"ב וארגנטינה וגם הם לא עובדים. מה שצר לי בקורונה זה על האנשים שנפטרו מהמחלה, אנשים שאיבדו את הקרובים שלהם, אנשים שאיבדו את העסקים שלהם שהתרסקו. אנחנו בנינו את עצמנו במשך שנים וכשעולם התרבות יחזור, ואני מאמין שיחזור, אנחנו נהיה פה כדי לאסוף את השברים. אי אפשר בכוח לעשות משהו, את רואה שאיך שמתחילים להתקהל מיד סוגרים".
בכלל לא בטוח שאם עורכי התכנית היו יודעים שזה יהיה הנושא שעליו מדברים ושרוזנברג מביע דעה שאינה פופולרית כרגע בקרב רוב אנשי עולם התרבות, הם היו מביאים אותו להשמיע אותה. זו דעה שיותר מדי מתכתבת עם מה שהממשלה אומרת, והבון-טון הוא להיות אנטי הממשלה. אבל כשמביאים זמר לדבר על כדורגלן שמת, קורים גם דברים בלתי צפויים, מתברר. כולי תקווה שהלקחים מהמקרה המצער יופקו במהרה.
