זה 30 שנה שהאיראנים מנסים להגיע לפצצה גרעינית ועכשיו אפשר כבר לומר שהם הגיעו לבאר ולא רחוק היום בו ישתו ממנה. בעשור האחרון מנהלת מדינת ישראל מלחמת חורמה נגד הניסיון הזה. "הילד" שבכל הזדמנות זעק לעולם שהסיפור הזה מסכן את ביטחון האזור כולו ואת ישראל בפרט, ניהל מלחמה של ממש, כולל מאבק ישיר מול שלטונו של נשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה. אף אחד לא האמין לו. לא האמריקנים שבזו לו ולא התקשורת הישראלית שטענה שהוא אובססיבי ומשתמש בנשק ההפחדה כדי לזכות שוב ושוב בבחירות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סומן על ידי נתניהו: חוסל אבי הפצצה האיראנית
– ה"עז" שהכניס חיזבאללה למו"מ עם ישראל: אי קטן ופסטורלי
– מה עומד מאחורי הביקור החשאי של נתניהו בסעודיה
הזמן עשה את שלו וככל שחלף, הידע שנצבר הוכיח שהוא צדק והעולם התעלם. ראש הממשלה בנימין נתניהו שם את האצבע בסכר אבל לא הצליח לעצור את הגרעין בזמן. קשה לדמיין מה היה קורה אם לא היה נבלם בעבר, כשהעלה תרחיש תקיפה באיראן וחיסול הפרויקט רגע לפני שהפך למעשי. היום, בחלוף שלושה עשורים, כבר קשה לדמיין מה באמת יכול לעצור את פרויקט הגרעין.

הנשיא האמריקני החדש כבר בדרכו לבית הלבן, וכבר הכריז כי עמדתו בנושא הגרעין דומה לעמדת מפלגתו. כלומר – ארצות הברית בדרך לסייע לאיראנים לחזור להפעיל את התוכנית וישראל בדרך, שוב, למלחמה דיפלומטית לעצירת הפרויקט. הפעם יש לישראל מחלקה מיוחדת באמ"ן לחקר הפרויקט ואירועי השנים האחרונות, הגלויים – כמו חשיפת הארכיון, והסמויים – כמו חיסולים עלומים, מוכיחים שהמודיעין שלנו הוא מהמובחרים ומהטובים בעולם. הפעם, אם ישראל תבחר לתקוף באיראן אף אחד לא יוכל לעצור אותה. האמריקנים והאירופאים אטומים לנושא הגרעין ואין אחד שיעז לגעת בלגיטימציה הישראלית.
שלא תטעו: לא האמריקנים ולא האירופאים חושבים שאיראן לא בדרך לפצצה, הם פשוט בוחרים להשתמש בקלף האי-התערבות נגד ישראל. הסיבה לכך היא חוסר הרצון לחלק מתנות כשאין לכך סיבה ממשית. צריך לקוות ולהאמין שביום פקודה גם האמריקנים וגם האירופאים יהיו לצדנו.
חיסולו של מדען הגרעין האיראני מוחסן פחריזאדה הוא ללא ספק אירוע דרמטי. מי שביצע את החיסול רצה לפגוע פגיעה אנושה בתוכנית הגרעין וזה אכן פוגע. מדובר במדען שלא סתם כונה "אבי הפצצה הגרעינית" – הוא האיש שבלעדיו איראן הייתה מגיעה להישגים רבים אולם ספק אם להישגים אליהם הגיעה בתחום. עם זאת, צריך לומר שחיסולו של פחריזאדה לא מחסל את הפרויקט – מעכב בהחלט, אבל לא מסיים את דרכו. באנרכיה האירנית כבר יימצא לו תחליף. הפרויקט אמנם ספג מכה קשה ואף אנושה, אבל היא רחוקה מלהיות מכת מוות.