חיסולו בערב שבת של מוחסן פחריזאדה, מי שנחשב ל"אבי תוכנית הגרעין הצבאית" של איראן, מהווה מכה משמעותית ביותר למאמצי איראן לפתח נשק גרעיני. פחריזאדה אינו עוד פיזיקאי רגיל, וגם לא פרופסור מן השורה, העוסק בתחום הגרעין בהיבט העשרת האורניום. מדובר בקצין משמרות המהפכה בדרגה המקבילה לאלוף בצה"ל, ומי שעמד מאחורי התוכניות האיראניות לפיתוח ראש נפץ גרעיני לטילים הבליסטיים העומדים לרשות איראן. במילים אחרות – איש הצבא הבכיר ביותר האחראי על פיתוח הגרעין באיראן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חיסול "סולימאני של הגרעין" היכה את איראן בתדהמה
– בת ה-76 עם טרשת העורקים שכובשת שוב ושוב את ההימלאיה
– תוכנית ברקת: פיתוח לשני מיליון נפש ביו"ש
במאי 2018, בעת חשיפת ארכיון הגרעין האיראני, ציין ראש הממשלה בנימין נתניהו את שמו של פחריזאדה וביקש: "תזכרו את שמו". נתניהו הצהיר כי פחריזאדה עמד בראש "פרויקט עמאד" (תוכנית סודית של איראן לפיתוח נשק גרעיני) וציין כי הקצין הבכיר עומד כיום בתפקיד דומה, אך בפרויקט בעל שם שונה (SPND), שהוסווה על-מנת לתעתע בקהילה הבין-לאומית ובסוכנות הגרעין לאנרגיה אטומית.
לחיסול פחריזאדה מאפיינים אסטרטגיים וטקטיים הזהים לחיסולים אחרים שבוצעו בעבר נגד מדעני גרעין באיראן, שחלקם השתייכו לצוותו של פחריזאדה. ברוב המקרים בוצע חיסול ממוקד באמצעות ירי מנשק קל מטווח קרוב נגד היעד, בדרך-כלל בכביש או במדרכה, מכלי-רכב חולף. בהינתן מאפייני החיסול, ובצירוף הדמות הבכירה ותחום עיסוקה, אפשר כי החיסול הוא חלק מהלוחמה החשאית שמנהלת נגד איראן. על-פי פרסומים זרים, לוחמה זו כוללת שימוש בהתקפות סב"ר (סביבה רשתית), חיסול חשאי של אישים הקשורים לתוכנית הגרעין, פגיעות פיזיות ממוקדות במתקנים ותשתיות של תוכנית הגרעין, והפעלת מנופי לחץ על ארצות-הברית והקהילה הבין-לאומית.
ניתן להעריך כי החיסול, בעת הזו, נובע משלוש סיבות עיקריות. ראשית, ההזדמנות שנוצרה לפעולה. פחריזאדה, כדמות הבכירה ביותר בתוכנית הגרעין האיראנית, הקפיד להישאר מאחורי הקלעים, הסתובב עם מאבטחים צמודים, ונמנע מליצור קשר אפילו עם גורם נייטרלי לכאורה כמו הסוכנות לאנרגיה אטומית, שביקשה לשוחח עימו במשך עשור. אפשרות לחיסול יעד משמעותי שכזה לא נקרית בכל יום, ואם נוצרה היתכנות כזו, הרי שהגורם שרצה במותו של פחריזאדה, לא יכול היה להתעלם מכך ולפספס את ההזדמנות.
שנית, הקשר בין החיסול להפרות המדורגות והנמשכות של איראן בהסכם הגרעין. מאז פרשה ארצות-הברית מהתחייבויותיה להסכם במאי 2018, איראן נקטה בתוכנית של הפרות זניחות לכאורה, בהדרגה. בכל תקופה מסוימת נקטה איראן ב"פעימה" נוספת, כך שלאט-לאט הצטברו הפרות רבות המאיצות את דרכה לגרעין. כל זאת בחסות מדינות אירופה, רוסיה וסין.
חלק מההפרות כוללות הרכבה ושימוש בסרכזות המעשירות אורניום במהירות של פי שלושה מדורות קודמים. המשך ההפרות של איראן – תוך שהיא נהנית מהגנה של חלק מהקהילה הבין-לאומית – אפשרו לקצר באופן משמעותי את דרכה לגרעין צבאי. קרי, טווח הזמן שבו איראן תחליט להרכיב פצצת גרעין, יקטן כך שארצות הברית וישראל לא יספיקו לעצור אותה, או שלא תהיה להן ברירה אלא לבצע תקיפה צבאית נרחבת נגד איראן כמוצא אחרון.
שלישית, החיסול מגיע כשבוע לאחר הפגישה המשולשת שנערכה בין ראש הממשלה נתניהו, מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו ויורש העצר הסעודי, מוחמד בן-סלמאן על אדמת ערב-הסעודית (פומפאו הגיע לערב הסעודית לאחר שביקר באיחוד-האמירויות, מדינה נוספת המשתייכת לציר האנטי איראני). באותו שבוע הצהיר ראש הממשלה נתניהו כי "אסור לחזור להסכם הגרעין הקודם עם איראן". הוא הוסיף כי "צריך להתמיד במדיניות בלתי מתפשרת כדי להבטיח שאיראן לא תפתח נשק גרעיני".
דבריו של נתניהו כוונו בעיקר לנשיא האמריקני הנכנס, ג'ו ביידן, שכיהן כסגן הנשיא בזמן החתימה על הסכם הגרעין בתקופת ממשל אובמה, והתבטא בשנים האחרונות בעד ההסכם. הפעולה נועדה לאותת גם למשטר האיראני עצמו, שממשיך בתוכניתו להפר את ההסכמים עליו הוא חתום ולפתח גרעין, ובמקביל לקדם גם את תוכנית הטילים הבליסטיים שלו, כמיזם משלים לתוכנית הגרעין.
על רקע האירועים, איראן עלולה להשתמש באחד משליחיה או ביחידות מיוחדות וחשאיות שלה במסגרת העימות באזור האפור. זאת, לא רק בשל ההרתעה הישראלית והרצון לא להסתכסך עם ממשל ביידן המסתמן, אלא גם כדי להציג מראית של "עין תחת עין". איראן יכולה להשתמש בחיזבאללה בלבנון, במיליציות שיעיות או חיזבאללה בסוריה, או בג'יהאד האסלאמי או גורמי טרור אחרים ברצועת עזה הסרים למרותה – על מנת לשגר רקטות לעבר ישראל. אפשרות נוספת היא להפעיל את יחידה 400 של "כוח קודס" של משמרות המהפכה כדי לנסות לפגוע ביעדים ישראליים בחו"ל.
