"איך מדברים איתם?", שואל ניר גונטז' את עמיתו לעיתון 'הארץ', רוגל אלפר, בריאיון שאפשר למצוא ב-YouTube. "איתם" – אלו הם הדתיים ובעיקר הציבור הדתי-לאומי. גונטז' ואלפר דנים בינם לבין עצמם, מה קורה פה במדינה? משהו מתחולל, זו לא אותה המדינה. "כילד חשבתי מי יתעסק בכלל בדת? אבל להפך, אנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים בדת יותר ויותר", הסביר אלפר לעמיתו. גונטז' ואלפר הם אקדחים טעוני געגועים לישראל החילונית, שהדתיים והדת היו בה משגיחי כשרות וכותבי מזוזות, ותו לא.
אז איך מדברים "איתם"? עם הציבור המאמין, הדבק באמונתו ושומר על מסורת אבותיו? באותו ריאיון השיב אלפר, שבאמת לא צריך לדבר "איתם". כי הפער גדול. למעשה יש פה מלחמה קרה בין האלפרים לדתיים-לאומיים. "יש פה סוג של מלחמת אזרחים קרה. אין לנו מצע משותף איתם, אין לנו מספיק ערכים מרכזיים, משותפים, עם הציבור שעומד מולנו", הסביר.
השניים רטנו על מספרם ההולך וגדל של אזרחי ישראל הנושאים תפילה לאביהם שבשמיים. "אתה יודע כמה אנשים הולכים היום לאומן?", הזדעק אלפר וקבע באכזבה-משהו כי נכון להיום, אדם המדבר לאלוהיו, כלומר נושא תפילה, "זו לא סיבה לאשפוז". השניים הסכימו שאין הבדל למשל בין צבי יחזקאלי לדאעש. וגונטז' העיד כי זה לא אחד לאחד, כי הרי במדינה האסאלמית "עושים גם מעשים". אבל ברעיון, בפילוסופיה, הצבי יחזקאלים הם דאעשים דוברי עברית. אלפר אמר שבמדינה האחת בין הים לירדן צריכה לקום קואליציה של ישראלים ופלסטינים, חילונים ורציונליסטים, שיעמדו מול כוחות השחור, בני דת אברהם.
גונטז' תהה: "כמה כמוני וכמוך יש?"
אלפר: "התחושה היא שאנחנו באמת מיעוט, בפער משמעותי מאוד מהרוב, ונמצאים בתהליך התכווצות".
גונטז': "אנחנו מיעוט נרדף?"
אלפר: "אני חושב שאנחנו גם נרדפים. אורח החיים שלנו השקפת העולם שלנו היום, אנחנו נרדפים".
מנרדף לרודף
"מיעוט נרדף". הביטוי הזה חוזר לא רק בקרב כותבי טורים ב'הארץ' אלא גם בקרב פעילים שעומדים במאבק חזיתי מול הציבור הדתי לאומי. למעשה, יש קואליציה של פעילים ועיתונאים שחשים שהם נמצאים בסוג של מלחמה עם בני הציונות הדתית והם צריכים להילחם על חייהם. אבל כיוון שזו כבר לא אותה המדינה והם מיעוט נרדף אז הם פועלים כמו לוחמי גרילה קשוחים.
אחת משיטות הגרילה היא ביצוע פעולות מודיעין בעורף "האויב". לוחמי הקואליציה להגנת המיעוט הנרדף החילוני יושבים ומאזינים לשיחות של רבנים ומורים בישיבות ומכינות של הציונות הדתית. עיקר המאבק ממוקד בבונקר קשה לפיצוח, ערוץ ה-YouTube של מכינת עלי. מסתבר שדברים איומים קורים במכינה הזו, שהוציאה לוחמים כמו רועי קליין, עמנואל מורנו והדר גולדין זכרונם לברכה.
השבוע למשל, הצליחה הקואליציה למצוא הקלטה של הרב אלי סדן שנאמרה לפני כארבע שנים אודות מחשבותיו על הפמיניזם. אמנם התפיסה בעולם העיתונות היא להביא חדשות עכשוויות ולא כאלו שהתרחשו לפני שנים, אבל כיוון שיש מלחמת אזרחים קרה גם חדשות ישנות הופכות לחדשות ומסעירות.
עמדתו השמרנית של הרב סדן אודות תפקידיהם של הגבר והאישה הפכה לכלי מלחמה בידיהם של המיעוט הנרדף שמבקש עכשיו לרדוף את המכינה הדתית לאומית. בעקבות הכתבה נשמעו קריאות שהרב אלי סדן צריך להחזיר את פרס ישראל. אורלי וגיא מרוז, פרסמו עצומה.
כשר בהשגחת הפורום החילוני
אז איך מדברים איתם? לא מדברים. נלחמים, מאיימים ומשתיקים. פתאום מתברר שהמאבק על זכותו של החילוני הנרדף לחיות את חייו הופך להיות מלחמת השתקה של מי שהם רואים כיריב אידיאולוגי ופוליטי. פתאום, אחרי כל הזעזוע על רדיפה ו'הדתה', מתברר שמה שבאמת רוצים אותם פעילים נרדפים הוא לסתום לרב אלי סדן את הפה. כי הוא לא חושב כמותם, והוא צריך לחשוב כמותם.
בשבוע שעבר פורסם ב'מקור ראשון' כי בכוונת הפורום החילוני להקים מערך של פעילים שיאזין לשיחות של רבנים ומרצים בישיבות ומכינות של בני הציונות הדתית. מי היה מאמין שיבוא יום וחילונים במדינת ישראל יקימו בד"צ לשיח, עם אכיפה. מי שלא חושב נכון יכתבו נגדו עצומה ואם הוא קיבל פרס הוקרה על מפעל חיים הוא יידרש להחזירו. אז מה אם סגן איתן פונד, מקבל עיטור המופת ב'צוק איתן', יצא ממכינת עלי? חותמת כשרות של הפורום החילוני יש לו?
