לחיות עם הקורונה, המודל הפלסטיני

גל ברגר ועומרי חיים נסעו לרמאללה לסקר את ההתמודדות הפלסטינית עם נגיף הקורונה בענפי המסעדנות והתיירות ומה אני אגיד לכם, מחר אני עוברת לשם. מסעדות פתוחות עם אוכל של תל אביב ומחירים של הודו, מלונות פאר וכמו שהם אומרים, "זה נראה כמו מנהטן כאן". ברמאללה של מעלה – אין עוני, טרור או שחיתות של הרשות. בשלב מסוים הם מזכירים שקהל היעד שלהם הוא המעמד הבינוני ומעלה אבל לפי הצהר שנפתח לצופה בכתבה מדובר בעניין שולי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: עמק הסיליקון של התנאים
– חוקי המריבה של כחול לבן: הימין נערך לשלב הבלימה
– א-סיסי מבקש לקדם פסגת שלום ישראלית-פלסטינית

עכשיו מה הבעיה תשאלו, הנה יש גם חיים שפויים ברמאללה ובימי הקורונה הם אפילו עלו על איזה קונספט ובזמן שענף המסעדנות בישראל קורס לחלוטין ובתי הקפה סגורים, שם המסעדן אומר "אפשר לחיות עם הקורונה אבל מה שעושים אצלנו (בישראל) זה ממש לחנוק את כולם. לי אישית הקורונה עשתה ממש טוב". כולם מדברים כל הזמן על המודל השוודי, מה עם המודל הפלסטיני המשגשג?

"זה מה שאפשר לעסקי המזון לשרוד ולציבור הפלסטיני להתאוורר", אומרים בכתבה. עיני לא צרה בהצלחה הפלסטינית בניצחון המרשים שלהם על הקורונה, השאלה רק כמה התמונה הזאת משקפת את האמת. הכתבה לא הביאה נתוני תחלואה ומוות, גם התייחסות מספרית לכלכלה הפלסטיני לא ראיתי בכתבה. המודל נראה נהדר אבל מה עם קצת נתונים שיגבו אותו? נשמח לייבא אלינו כל פתרון ממי שהוא לא יבוא אבל איך אפשר לשפוט הצלחה רק מתמונות של מסעדה מלאה וג'קוזי שמחכה לאורחים? אני לא יודעת ויש מצב שהפלסטינים הצליחו לעבור את הקורונה טוב יותר מישראל ושהמדיניות שם היא הנכונה אבל לא זאת הדרך להבין את זה.

בהמשך הכתבה ברגר וחיים מגיעים לבית לחם ומבקרים באחת המסעדות הוותיקות בעיר. בעל המסעדה, אבו זוז, מסביר להם את התורה הכלכלית הפלסטיני "אנחנו הפלסטינים למדנו לחיות על הרבה כסף ולמדנו לחיות על קצת כסף, יכולים לחיות בשקל ויכולים לחיות ב-100 שקל". אם ניצחון על הקורונה אומר לחיות עם שקל אחד אני חושבת שישראלים רבים יעדיפו להישאר עם מסעדות סגורות ו-70 שקל. המודל של כלכלת הקורונה בבית לחם בו פשוט מסתפקים במועט ומתרגלים לעוני באמת נראה לכם מוצלח יותר מהשאפתנות הישראלית?

הכתבה מסתיימת בסיכום אופטימי – יש משהו גרוע מהסכסוך הישראלי פלסטיני ושמו נגיף הקורונה, מעידים שם המרואיינים, גם במשברים הכי קשים עם ישראל הם לא הגיעו לכזה שפל כלכלי. אולי זו תהיה תחילת ההבנה ברחוב הפלסטיני ששלום עושים כשיש זהות אינטרסים כלכליים כמו בהסכמי אברהם, ולא עם אוטובוסים מתפוצצים כמו בהסכמי אוסלו.