אחרי שהודיע אתמול (ג') שר הביטחון בני גנץ על כוונות מפלגתו לתמוך היום בקריאה הטרומית בהצבעה על פיזור הכנסת, עלתה שאלה מרכזית: האם לא היה עדיף ליו"ר הזועם לחכות עד 23.12, התאריך בו הכנסת הייתה מתפזרת בכל מקרה, במקום להיראות כנותן יד לפיזורה ולהעניק בכך טענה לליכוד שהוא אשם בהליכה לבחירות?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סערה בעקבות הכוונה למנות את עו"ד איסמן לפרקליט המדינה
– א-סיסי מבקש לקדם פסגת שלום ישראלית-פלסטינית
– דעה: הפרטת הדואר תפגע בפריפריה ובפרטיות של כולנו
את התשובה היה ניתן למצוא בנאומו של גנץ אמש: "לא לי שיקר נתניהו – לכם הוא שיקר. לא אותי הוליך נתניהו שולל, אלא את אזרחי ישראל כולם". במצב הנוכחי הירוד ממילא, ועם חוסר האמון המשווע בין הצדדים בקואליציה, בכחול לבן העדיפו לבחור היכן ומתי להילחם. כפי שהם גילו, להיגררות אחרי הליכוד בכל עניין יש מחיר משלה, וכפי שגנץ ידע להיכנס מתחת לאלונקה כשהיה בכך צורך – הוא גם ידע לצאת מתחתיה. מהנישואים הקצרים אך מביסים שלהם עם הליכוד, יודעים בכחול לבן שגם אם הם היו ממתינים בשתיקה לסוף דצמבר – היו מוצאים דרך להאשים אותם. "מי שחושב שזה בגלל התקציב יאשים אותנו בכל מקרה, מי שחשוב שזה בגלל נתניהו יהיה איתנו בכל מקרה", הסביר בכיר בכחול לבן.
נתניהו – שלא תכנן בשום שלב לקיים את הרוטציה, והפר את ההבטחה להעביר תקציב דו-שנתי עליה חתם בהסכם – ידע שהולכים לבחירות, אבל בזמן ומועד שבחר מראש. בנאומו אתמול, גנץ עקף אותו – הכרזה על בחירות, אבל בזמן ובמועד שהוא בחר. לפי הערכות במערכת הפוליטית, כחול לבן לא תקדם הליך חקיקה מלאה לפיזור הכנסת, וכן תחכה עד 23.12 אז הכנסת מתפזרת מעצמה בחצות. כך, יובטחו בחירות בזק בעוד שלושה חודשים, ולא בעוד חצי שנה כפי שהחוק מאפשר.
הסיבה לכך היא שבעוד כחול לבן רוצה בחירות כמה שיותר מוקדם, בליכוד רוצים לדחות אותן ככל האפשר. ראש הממשלה יודע שבחירות כעת אינן טובות לו. החיסונים נגד קורונה עוד לא הגיעו, ישראל שניצבת בפתחו של סגר שלישי ונפתלי בנט שנושף בעורפו, כולם מביאים אותו למסקנה שבחירות ביוני עדיפות מבחירות במרץ. בניסיון להשתלט על לו"ז פיזור הכנסת וההליכה לבחירות, גנץ מקווה לקחת את ההובלה הפוליטית.
בהמשך היום צפויה מליאת הכנסת לאשר בקריאה טרומית את הצעת החוק לפיזור הכנסת, לאחר מכן יועברו הדיונים לוועדת הכנסת בראשות ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. כדי להגיע לאישור סופי, נדרשות שלוש קריאות נוספות כדי שהכנסת תפוזר וישראל תלך לבחירות רביעיות בתוך שנתיים.
אז איך אמורה להיראות מפת ההצבעות המפלגתית? בעד פיזור הכנסת: יש עתיד – 17, ישראל ביתנו – 7, הרשימה המשותפת – 11 (ללא סיעת רע"מ שטרם הודיעה על הצבעתה), מרצ – 3, ימינה – 5, כחול לבן – 13 (ללא השרה פנינה תמנו שטה שנמצאת באתיופיה), דרך ארץ – 2, העבודה – 3, בסך הכול – 61. נגד: הליכוד – 38, יהדות התורה – 7, ש"ס – 9, בסך הכול 54.
נציין כי להצבעה טרומית אין צורך ב-61 קולות ומספיק רוב רגיל. בליכוד מדברים על יום מעניין, הם צפויים להיכנס להצבעה ולמחות בצעקות על הצעד שהם בעצמם תומכים בו, לאופוזיציה נשאר לחייך מהצד ולכחול לבן להיערך לקרב הבא.
