מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה זצ"ל חולל את המהפך האמיתי בדור – מהפך הכיפות הסרוגות. ויותר נכון לומר – מהפכת התורה בישראל. קשה לצייר איך היה נראה עולמנו בלעדיו, איך היה נראה עם ישראל ואיך היתה נראית מדינת ישראל. היתה בזמנו דרך חד סטרית של עזיבת תורה ומצוותיה, גם בין נערים מבתים טובים ביותר. ילד שהתחנך בבי"ס יסודי דתי, גמר עם כל היהדות שלו עם סיום כתה ח'. "הוא הוריד את הכובע" – היינו אומרים. כיפה – מאן דכר שמה?! מי חלם אז ללכת עם כיפה ברחוב?! אפילו יהודים יראי שמים, שלא עבדו במוסדות דתיים, הלכו בעבודתם גלויי ראש. והיתה חרדה גדולה: מה יהיה? האם נתגבר על מציאות קשה זאת?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פסטיבל הסרטים היהודי אצלכם בבית!
– חולים במחתרת או חסינות עדר? מאחורי הקורונה במגזר החרדי
– קרעי לגנץ: יו"ר ועדת בדיקת הצוללות בניגוד עניינים
והנה קם הרב נריה וחולל מהפך – והמציאות השתנתה לחלוטין.
הוא התחיל את פעילותו בבני־עקיבא, תנועת הנוער הדתית החלוצית, שקמה במגמה לעצור את הסחף, לזקוף את קומתו של הנוער הדתי ולמנוע את התרחקותו מן התורה, הוא הגביר את הצד התורני בבני־עקיבא, ועל ידי כך הביא ליסוד ישיבת בני עקיבא.
בימים ההם, ישיבה היתה מציאות שלא מעלמא הדין. הישיבות הוותיקות הלכו והתרוקנו, והנוער הארץ־ישראלי מהישוב החדש לא העלה כלל בדעתו ללכת לישיבה. יצא אז ספר על החינוך העברי, ובו פרק על הישיבות, שהסתיים בקביעה כי "הישיבות הן נחלת העבר שאין לשוב אליהן". באותה שנה הקים הרב נריה את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה.
הוא ידע לקרב את הנוער לתורה, ולאהֵב את התורה על הנוער. הוא ידע לדבר אל לב הנוער ולמשוך אותו לבית המדרש.
הוא היה מחנך דגול, מן הגדולים ביותר בדור ואולי אפילו בדורות. חינך רבבות של תלמידים, וכולם אוהבים אותו ומעריצים אותו, כי הוא ידע להאהיב את הערכים שהנחיל לתלמידיו.
הרב נריה ראה בעולם התורה שלנו את היסוד לבנין העם כולו, את תלמידיו־חניכיו ראה כמי שיובילו את העם בדרך ישראל סבא. כך דיבר בחזונו בזמנים שהמציאות היתה שונה לחלוטין, וגם זכה לראות בהגשמת חזון זה, כשבעשרות השנים האחרונות הפכו תלמידיו להיות מובילים בבניין העם והארץ – פיזית ורוחנית כאחד.
הוא חינך לשלמות – שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. הוא ראה את מדינת ישראל כתופעה של גאולה, והיה מן הראשונים לברר את ערכה של המדינה מבחינה תורנית. מתוך אותה השקפה, הרבה לעסוק בקביעת דפוסיו התורניים של יום העצמאות.
צוואה גדולה השאיר לכולנו מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה זצ"ל – להמשיך את מפעל חייו: בניין התורה ובניין הארץ, ועל ידי כך – בניין העם באמיתיותו ובשלמותו.
אנו משתדלים בעזרת ד' ללכת בדרכו, נוסיף להניף גבוה את דגל הציונות הדתית בשלמותו: דגל שמאחד תורה, עם וארץ, שמלכד תורה ומדינה, שמשלב תורה עם צבא; זהו החזון היהודי השלם, זוהי האמת היהודית שאנחנו מאמינים באמונה שלמה, שסופה לנצח ולהיות נחלת העם כולו.
ומגנזי מרומים יאיר לנו שבעתיים אורו המיוחד של מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה זצ"ל, ויסייענו להמשיך את הגשמת חזונו הגדול, לו הקדיש את כל חייו ברוכי המעש.
