פעיל חברתי פגש פעם ג'יני, שהסכים להעניק לו שלוש משאלות. "המשאלה הראשונה שלי", אמר הפעיל, "היא שוויון חברתי". "אין בעיה", אמר הג'יני, "אז עכשיו לאף אחד אין משאלות".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הבעיות לא ייעלמו גם אם המילים יתחלפו
– ישראל גדולה מדי למערכת חינוך ריכוזית
– התרת לעג על נשים היום, היא התרת לעג על עצמך מחר
רבים מביעים דאגה מהפערים החינוכיים שיוצרת הקורונה. אני לא מודאג מזה. לא משום שהמצב החינוכי בתקופת הקורונה אינו מדאיג, אלא מסיבה אחרת: מדאיגים אותי הבורוּת, הניתוק והנשירה, ולא הפערים.
הפערים מטרידים את מי שמאמין בשוויון חברתי. הבעיה עם שוויון חברתי אינה שהוא אוטופי ובלתי מושג, אלא להפך, שקל מאוד להשיג אותו: פשוט מושכים את כולם למטה. אם כולם עניים, חולים ובורים, אז אין שום פערים חברתיים. כך פועל משרד החינוך, שאוסר זה שנים על עיריות חזקות לממן כיתות לימוד קטנות. קשה לי להבין זאת. במקרא אני מוצא דאגה עמוקה לעניים ורגישות מתמדת למצוקתם, אך לא מצאתי בו שום רמז לטענה שפערים חברתיים הם בעייתיים. העוני הוא הבעיה, ולא הפער. נניח שלג'ף בזוס יש מאה מכוניות, ולי רק אחת. כל עוד אני יכול להגיע ממקום למקום, מה אכפת לי כמה מכוניות יש לו? ונניח שבזוס קנה הבוקר עוד מאה מכוניות, כך שהפער בינינו הוכפל. האם מצבי באמת הפך גרוע יותר? שוויון בפני החוק הוא חיוני, אך שוויון חברתי הוא בסך הכול קנאה שהתחפשה לערך.
כאשר ילדי כיתות א' היו סגורים בבית, המלצתי להורים ללמד בעצמם את ילדיהם לקרוא, כי קשה מאוד ללמוד זאת בזום. בתגובה כתבו לי שההצעה שלי תגדיל את הפער בין הילדים שיש להוריהם זמן, סבלנות ומיומנות חינוכית לאלו שאין להם. הם צודקים, אבל פער אינו הדבר הכי גרוע שאפשר לדמיין בעולם החינוך. גרועה ממנו בהרבה הבורות. עדיף שחלק מהילדים ידעו לקרוא, מאשר שאף אחד לא ידע. אנחנו, ההורים, צריכים לקדם את ילדינו ככל יכולתנו. לצד זאת, אנחנו חייבים לדאוג לאלו שנשארים מאחור, ולפעול בנחרצות לתיקון הנזק הלימודי והחינוכי של התקופה הזו. לא כדי להתגבר על הפער, אלא כדי להתגבר על הבורות.
הקורונה חשפה חולשות עמוקות של החברה הישראלית, בכל החזיתות. המאכזבת ביותר היא חזית החינוך. אם באמת היה הכרחי לסגור את בתי הספר כדי לעצור את המגפה – ההכרח לא יגונה. אבל הרושם שלי הוא שחינוך ילדינו תופס מקום אחרון בסדר העדיפויות הישראלי. ישראל היא אחת המדינות המערביות היחידות שסגרו את בתי הספר בסגר השני. השר אדלשטיין הודה שאם ההורים היו לוחצים מספיק, הממשלה הייתה פותחת מוקדם את בתי הספר, ודוחה במקביל פתיחה של פעילויות אחרות. חברי כנסת אומרים לי שמתחילת המשבר אזרחים מפציצים אותם בדרישות לפתוח את מכוני היופי, את חדרי הכושר ואת הקניונים. הרבה פחות דורשים מהם לפתוח את מוסדות הלימוד. זה אינו אליבי מוצלח למנהיגינו, שהיו צריכים להתעלם מהלחץ ולפעול קודם כול למען החינוך; אבל זה סימן עגום לסדר העדיפויות הלאומי שלנו.
רוב הילדים יתאוששו במהירות, משום שילדים מצטיינים בהתאוששויות מהירות. המשוררת מאיה אנג'לו כתבה פעם שילדים מחזיקים מעמד, כי הם לא יודעים שיש אפשרויות אחרות. אבל חלק מהילדים מכירים אפשרויות אחרות, ולא כולם מחזיקים מעמד. יש כאלה שנשרו מהלימודים, וספק אם יחזרו. לא מעטים שקעו בדיכאון. ילדים רבים התמכרו לבטלה מנוונת. כאשר סוף־סוף בתי הספר הולכים ונפתחים, אנחנו צריכים להיערך למבצע חירום לשיקום השנה החינוכית הזו, תוך דגש על הנושרים ועל החלשים.
זה לא יכול להיות מבצע שיתוכנן מלמעלה. התכנון הריכוזי של משרד החינוך, בחסות יפה בן־דוד, נכשל במשבר הקורונה כישלון חרוץ. נחוץ תקציב ממלכתי מיוחד לשיקום החינוך, אבל הפעולה חייבת להיות מקומית. כל מנהל צריך למפות ולאתר את אלו שצריכים הכי הרבה עזרה. בכל גיל ובכל מקום מדובר בהתמודדויות אחרות. האתגרים של בית ספר בכפר־שמריהו אינם דומים לאתגרים של בית ספר בכסייפה. אבל אל תטעו: גם למורי כפר־שמריהו מחכה עבודה רבה.
לילדים שהיו כמעט שנה מחוץ למערכת החינוך לא יהיה קל לחזור. למען עתידם, הם חייבים לשוב במהרה למסגרת של שגרה מחייבת ורציפה. יש לחשוב איך להיערך לגל נוסף של הקורונה, בלי לסגור שוב את בתי הספר. צריך לבטל לכל הכיתות את חופשת חנוכה. צריך גם להתכונן לקיצור משמעותי של החופש הגדול, תוך פיצוי המורים. עבודה חינוכית רבה לפנינו. אם נתעשת, נוכל לתקן את מרבית הנזק; אבל אוי לנו אם נטפל בהתפשטות הבורות כמו שטיפלנו בהתפשטות הנגיף. מול הבורות, שום חיסון לא יועיל.
