שר הביטחון בני גנץ כבר לא יבריק כפוליטיקאי. מי שסומן כהבטחת הפוליטיקה הישראלית אך לפני שנתיים תומרן בתרגיל לא מתוחכם מדי על ידי ראש הממשלה נתניהו וראש האופוזיציה לפיד, תרגיל שהוביל אותו אל סוף דרכו כגורם פוליטי משמעותי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזדמנות בקורונה: להחזיר לישראל את המוחות שברחו
– "על סף התעללות": בג"ץ ידון על זכויות אסירים בקורונה
– בחסות איראן: חיזבאללה מנסה להשתלט על כלכלת לבנון
ליום האתמול (רביעי) הגיע גנץ כאשר הוא נמצא במה שמכונה באנגלית "לוז-לוז סיטואיישן", כלומר בחירה בין שתי אפשרויות שמשמעותן הפסד. אם היה מתנגד להצעת החוק לפיזור הכנסת של לפיד הוא היה מצטייר כסמרטוט של נתניהו וגם מאבד כל מנוף איום כלפיו. יו"ר כחול לבן היה מוצא את עצמו שבוי של נתניהו שביכולתו לפזר את הכנסת במועד אותו יראה לנכון, בדצמבר או במרץ. מנגד, האופציה בה בחר, תמיכה של כחול לבן בהצעת החוק לפיזור הכנסת, חושפת את גנץ להאשמה לפיה הוא זה שגרר את ישראל לבחירות בעיצומה של הקורונה. דף המסרים של הליכוד, ברוח הזו ממש, כבר מפומפם על ידי כל דוברי המפלגה ובראשם כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אך למרות שגנץ נפל למלכודת מפוארת, גם האמת חשובה. אסור ליפול לספין שמאשים את גנץ וכחול לבן בפירוק הממשלה ובהליכה לבחירות. מי שלא הותיר לגנץ כל ברירה הם ראש הממשלה נתניהו ואנשי הליכוד. הקמת הממשלה התבססה על רעיון אחד מרכזי, הרוטציה. למרות זאת גנץ הבין, ובליכוד אפילו לא הסתירו זאת, שנתניהו לא מתכוון לקיים את ההסכם. דוברים בליכוד טענו ש"גנץ לא בשל", תדרכו ש"להעביר לו את ראשות הממשלה יסכן את המדינה", ואפילו נתניהו עצמו אמנם לא אמר את אותם דברים בקול, אך סירב גם להתחייב בקולו שיקיים את הרוטציה. ברגע שבליכוד שמים סימן שאלה מעל עצם קיומה של הרוטציה כל ניסיון להפיל את האשמה בהפלת הממשלה על גנץ וכחול לבן הוא לא יותר מספין תקשורתי.
הסיפור של הבחירות עוד לא גמור. שלושת השבועות הקרובים עד ל-23 בדצמבר יהיו קריטיים ויקבעו את גורל הכנסת ה-23 והממשלה ה-35. אבל אם בסוף הכנסת אכן תתפזר, כפי שסביר יותר שיקרה, אל תתנו לאף ספין לבלבל אתכם. בסיפור הזה יש רק אשם אחד וקוראים לו בנימין נתניהו.
